אבא, אמא, חברים – אל תתערבו לי בחתונה
אני פשוט חושב שלדברים שמעורבים בהם יותר מדי אנשים שאוהבים להחליט יש נטייה להפוך לחור בראש. אחת המטרות שהצבתי לעצמי היא שהחתונה שלי לא תהיה כזו
אז אני לא מתכוון שאף אחד ירגיש מחוץ לעניינים. אני מודה שבניגוד לזוגתי, אני לא כל כך מרגיש צורך להתייעץ, אבל זה לא אומר שאני לא רוצה לשתף.
אני פשוט חושב שלדברים שמעורבים בהם יותר מדי אנשים שאוהבים להחליט, או יותר מדי אנשים עם דעה נחרצת, יש נטייה להפוך לחור בראש. ואחת המטרות שהצבתי לעצמי היא שהחתונה שלי לא תהיה חור בראש.
אני יודע שזה לא כל כך מסורתי מצידי, אני יודע שקצת ריבים ומתחים הם מסורת אבות. הרי חתונה בלי איזה ריב קטן על משהו ממש ממש טיפשי היא כמו ברית בלי מילה, או כמו בר בלי מצווה. אבל מורד שכמוני, חשבתי שאפשר גם אחרת. ולמרות כל סיפורי האימים ששמענו מהרגע שהצעתי, בינתיים, טפו-טפו-טפו, הכל בסדר.
נותנים לכל אחד תפקיד
אז איך מתמודדים עם הרצון של כולם (שבא לדעתי ממקום טוב, אם זה לא היה ברור) להיות מעורבים?
נותנים לכל אחד תפקיד, מנסים להתחשב, והכי חשוב משתדלים לא לעשות סיפור מזה שאבא לא מרוצה מהניסוח של ההזמנה וצריך להכין נוסח אחד אחר במיוחד בשבילו.
בנוסף, קצת עוזרים לחבר'ה עם הסרט שאמור להיות הפתעה, מנסים לארגן שאמא כן תוכל להגיע לטעימות, משנים את התאריך ככה שהחבר הטוב באיטליה יוכל לבוא (בסוף הוא בכל מקרה לא יבוא. חבל, אבל אנחנו מבינים), ונותנים לחבר טוב מאוד לקנות חולצה עם הדפס מגניב לריקודים.
והכי חשוב - להיות עם היד על הדופק, כי אם אתה מאבד לרגע את הריכוז מישהו יכול פה להיעלב. פתאום חבר טוב נעלב כי בקשת ממנו להעיד ברבנות, ואז הסתבר שאין צורך. אתה חשבת שאתה חוסך לו כאב ראש, אבל הוא נפגע.
יש משהו בחתונה שגורם לאנשים (גם גברים) להיות קצת יותר רגשיים, יותר נוסטלגיים, יותר מלנכוליים, יותר דרמטיים ויותר נוחים לאבד את העשתונות. והתפקיד שלך ושל בת זוגך הוא לתת לכל מי שאוהב אתכם את התחושה שהוא חשוב. שהוא חשוב לכם, שהוא חלק משמעותי מחייכם. לא "לסנג'ר", אבל גם לא להשאיר אותו לגמרי בחוץ.
לקלקל את היום הכי מאושר בחיי
משתפים, אבל לא נותנים לאף אחד להתערב יתר על המידה. ולידיעת אותו אחד (זה שלא נותנים לו להתערב יתר על המידה) - זה גם לטובתו. לטובת שלוות הנפש שלו, לטובת ההימנעות מכל הדברים הקטנים וה"נחמדים" שלפני רגע הוא לא חשב עליהם, ורגע אחר כך הם יקלקלו לו את "היום הכי מאושר בחיי...". כמו שזקן סיני חכם אמר פעם: "מה שלא יודעים לא כואב" (יכול להיות שהזקן לא היה סיני ויכול להיות שהוא גם לא היה בפנסיה, אבל מה שבטוח הוא היה חכם).
ויש עוד איזה "הכי חשוב". הכי חשוב זה לדעת שהחתונה לא תצא בדיוק איך שדמיינתם אותה. ושיהיו בה הרבה דברים דומים מאוד לכל החתונות שהייתם בהן ולא התלהבתם, או אפילו אמרתם לעצמכם במפורש: "שבחתונה שלנו זה לא יהיה ככה". ושהרבה מהדברים האלה יהיו תוצאה מכך שאי אפשר להתעלם מהציפיות של המעורבים יותר והמעורבים פחות. חתונה היא חתונה, אחרי הכל.
אבל כמו שכולם אומרים, "אל תדאגו, אתם לא תשימו לב לזה בכל מקרה. ולידיעתכם, החתן והכלה בדרך כלל לא אוכלים כלום בחתונה, כך שלא נורא אם הקייטרינג יהיה בינוני".
ועכשו קצת רצינות: אני מקווה שבשבילנו היום הזה, שממש ממש מתקרב, יהיה יום מיוחד, ומרגש ושכל המעורבים בדבר יתרגשו יחד איתנו.
לפנייה לכתב/ת 
