מי שחלמה

"לא פשוט לשרוד 20 שנה כקבוצת תיאטרון", אומרת כלת פרס ישראל רנה ירושלמי, והיא יודעת היטב על מה היא מדברת. הרבה עליות ומורדות ידע "אנסמבל עיתים" שלהמאז הקמתו, ובעיקר מלחמות הישרדות שאיימו לא פעם להכניע את הרוח. אבל עם עובדות קשה להתווכח והעובדה היא, שבימים אלה ממש, מתחיל האנסמבל את עשור חייו השני למרות ועל אף המציאות הקיומית הקשה והמשתנה מסביב.

בעולם שמייצר ומייצר, ובתוך מעגלי התרבות עצמם, שנכנעו בלית ברירה לתכתיבי התפוקה, אצל ירושלמי מסרבים לוותר על היצירה, החזון האמנותי, על החלום. בדיוק אותו אזור-חלום הוביל את אחת מהיוצרות המרכזיות והמשפיעות בתיאטרון הישראלי אל הפרויקט הבא של האנסמבל. "פרויקט הרצל", וירושלמי מדגישה שמדובר בשם זמני. כמו האדם, כמו האדמה שעליה חלם להקים מדינה.

הרעיון נולד לפני שנים. האיש החולם, בעל החזון, התדפק על דלתות דמיונה השופע. התוצאה כאמור מכה שורשים בסטודיו האנסמבל באולם נחמני הישן בתל אביב. "זו תחילתו של תהליך", אומרת ירושלמי ומעדיפה כהרגלה שלא להתחייב על תאריכי יעד.

כשהיא חושפת קטעים ראשוניים מתוך העבודה, היא מדגישה  שאין בכוונתה לשפוך אור על הרצל האיש או המדינאי. גם האמת ההיסטורית לא מכוונת את התהליך. "זו לא ביוגרפיה אלא קולאז' של רגעים שמבקשים לחיות את המסע של הרצל, שכולל את מפת הדרכים של אירופה והמזרח התיכון. העניין אינו ביצירת הדמות של הרצל, זה לא תיאטרון דמויות, אלא מפגש עם הרגעים 'ההרצלייניים' והמחשבות המלוות אותם".

"פרויקט הרצל". ליצור תיאטרון מחומרים שאינם תיאטרון

באופן יוצא דופן פותחת ירושלמי צוהר לתוך חייה שלה ומספרת על הטריגר שהוביל אותה לחפור ביומניו של הרצל ובמחזותיו, בביוגרפיה שכתב עמוס אילון ובכתבים נוספים שעוסקים בחייו ופועלו של חוזה המדינה. "זה התחיל מהתחושה שאני חיה בחלום של מישהו אחר. שההורים שלי הגיעו לכאן מתוך אותו חלום. כמו שהרצל אמר: 'אם אני כבר יהודי, אז לפחות שאהיה יהודי גאה'.

"חשבתי מה היו החלומות שלי אם הייתי נולדת בשוויץ. זה כנראה כבר חלום שלא יתגשם, אבל עדיין מעניין. התחושה מקריאת הביוגרפיה של הרצל ומיומניו היא שהסיפור שלו למעשה לא הושלם. ההרגשה הדומיננטית ביותר שעולה היא שההיסטוריה חמקה לו בין האצבעות ובכך יש בעיניי חומר תיאטרוני נפלא".

מתוך יומניו של הרצל דלתה ירושלמי משפט אחד. "כל פעילותו של האדם תחילתה בחלום שהופך אחר כך לעוד חלום". המשפט המזמין הזה, הוביל אותה ואת שחקניה אל אולם החזרות. "זה מספיק כדי לצאת לדרך", היא אומרת ומוסיפה: "הרצל היה מחזאי, אדם שמטורף לתיאטרון שלא מצא את דרכו בתחום. זה מרתק לא פחות".

"הנוף הפנימי של המחשבות מרכיב את הדמות" 

בעבודה הנוכחית אין מחזה כתוב. היא מבוססת כולה על שיבוצי כתביו של הרצל וכתבים עליו. "זה מאתגר לתת לחומר לעבוד עלינו. בסופו של דבר נשארנו עם רגעים שחשבנו שאפשר לשתף בהם אנשים", אומרת ירושלמי. הרצל, אגב, אינו מופיע בהצגה כדמות. "הנוף הפנימי של המחשבות הוא שעושה את הדמות", אומרת ירושלמי.

"בנוף הזה יהלכו השחקנים ובעקבותיהם הקהל. העבודה שלנו אינה להבין אותו או לפרש אותו, אלא להפוך את החומר הזה לתיאטרוני. עניין אותי לעסוק בחלומות מכיוון שאני מרגישה שכבר לא חולמים יותר, שכל הזמן עסוקים פה במציאות. אני חושבת שבלי חלום אין מציאות ובלי מציאות אין חלום".

רמז. יביים לראשונה באנסמבל (צילום: מרב יודילוביץ') 

במציאות שאנסמבל עיתים פועל בה, הפקה אחת בשנה אינה מספיקה לסבסוד ממשלתי שיאפשר קיום. לכן החליטה ירושלמי לאפשר במקביל לעבודה על הפרויקט המרכזי החדש העלאת הפקה נוספת בעונה הקרובה. מדובר בעיבוד למחזה "סכינים ותרנגולות" מאת דוויד הרואר שתרגם לעברית המשורר שמעון בוזגלו. את ההפקה יביים ארי רמז, שמלווה את האנסמבל לאורך שנים ארוכות.

ירושלמי ממעטת לפתוח את האנסמבל לבמאים אחרים. הדבר נעשה לראשונה לפני מספר שנים עם הבמאית יעלי רונן בפרויקט המכשפה שעורר עניין לא מבוטל.

"ארי רמז עבד איתנו במשך כשש שנים כעוזר במאי על פרויקט התנ"ך כך שמדובר בסיפור ארוך שנרקם בינינו", אומרת ירושלמי. "ההפקה נולדה מתוך ניסיון לענות על הקריטריונים התקצוביים וחשבתי שאם להביא לפה מישהו לביים, אז לפחות שיהיה מהמשפחה". רמז מצדו אומר: "זה כבוד וזכות גדולה לעבוד באנסמבל שבו גדלתי, התחנכתי וקיבלתי חלק ניכר מההכשרה המקצועית שלי. זו מסגרת שאני מכיר ומוקיר".

המחזה הסקוטי מתרחש בקהילה כפרית קדומה ויראת שמיים והגיבורה המרכזית בו היא אישה צעירה שמחפשת את חירותה דרך לימוד גבולות השפה. הוא מציג משולש אהבים יצרי וסוחף שנרקם בין האישה, בעלה והטוחן המנודה והחריג.

זהו מסע של אישה מבורות לידע ומדיכוי לשחרור שמציף שאלות יסוד על זהות האדם. "מה שריתק אותי במחזה היה עיסוקו במקומה של המילה והשפה בתודעה והשימוש בהם ככלי לחירות", אומר רמז, "אין מסגרת טובה לערוך את סוג המחקר הזה של איתור שפה אמנותית מאשר האנסמבל".