כהניזם

בית קפה תל אביבי בשעת אחר צהריים מהבילה. בחוץ 80 מעלות ו־90% לחות. גלעד כהנא יונק מהבקבוק, מבסוט. "מזג אוויר כזה עם בירה, זו קלאסיקה מודרנית", הוא פוסק בזמן שאני משקה את העציצים אסירי התודה שלצידנו בזיעה שנוטפת ממצחי.

אתה מת על החום הזה, הא?

"לגמרי. כשיש מלחמה, כולם מתאחדים, יש אויב משותף. יש סיכון, יש דבק שמדביק אותנו. כשנורא חם, יש את זה גם, רק בלי הרוגים. אני מאוד אוהב את זה. פתאום כולם מנהלים שיחות על מזג האוויר. מדברים על 'איזה חום היה אתמול', או 'מילא החום, אבל הלחות'. יש בזה משהו אירופי. נורמליזציה".

כהנא, 38, סולן להקת ג'ירפות הוציא לפני חודש את "The Walking man", אלבום שכולו באנגלית וגם ספר שירה, "מנוף מצביע אל הים", אליו נגיע בהמשך.

אמרת אירופה. על האלבום החדש, "The Walking man", שכולו באנגלית, עבדת מתוך כוונה לעשות את זה בחו"ל?

"כשאתה כותב שירים, אתה לא מתכנן כלום. בדיעבד, כשאני רואה את השירים, נורא בא לי לשתף מאזינים מבחוץ בסיפורים המאוד ישראליים שמופיעים בהם".

כהנא, שחתום כסולן להקת ג'ירפות על כמה שירים עבריים שביטאו באופן מעורר התפעלות איזשהו זרם תת־קרקעי תל אביבי חמקמק, עונה למי שחושב שאסור שישחית את זמנו על כתיבה באנגלית: "לאכזב את הקהל שלך ואת האנשים שתומכים בך, זה דבר מאוד מאוד חיובי".

כהנא. "כשאתה כותב שירים, אתה לא מתכנן כלום" (צילומים: נועם יוסף)

רבים מרגישים שהמוזיקה הישראלית נלחצת כיום בין רדידות טקסטואלית מצד אחד להישענות מסיבית על טקסטים מהמקורות מצד שני. יש תחושה שיוצרים כמוך, שפונים לאנגלית, הם סוג של בריחת מוחות שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו.

"כשאתה מזוהה עם עברית ואז יוצר באנגלית, הרבה אנשים מרימים גבה, אפילו כועסים. זה משהו ישראלי מאוד, ואני מבין אותו. העניין הוא שמאוד מוגבל להסתכל על זה כך. צריך לשפוט כל מקרה לגופו ובמקרה שלי, האנרגיה הזו לא הולכת לאיבוד - אני כל הזמן כותב שירים גם בעברית. האלבום השלישי של ג'ירפות כבר נכתב וגם עוד אלבום שלי בעברית".

"זה כמו שנולדת לך בת שנייה, אז מה, אתה לא אוהב את הבת הראשונה? זה קשקוש. אם פתאום באה השראה מכיוון לא צפוי, אתה חייב להיענות לה, כי באמנות הסיכון הכי גדול הוא לקפוא על השמרים, להאמין למה שאומרים לך. אני לא מאמין לשום פידבק, לא לטובים ולא לרעים. אלבום באנגלית זה מה שבא ואחריו יהיו שניים בעברית ואחרי זה אולי באספרנטו".

אחד האמנים הכי מפורגנים בעיתונות

כהנא נשמע אמין כשהוא מדבר על התעלמותו ממחמאות מגולגלות בתוך נייר עיתון. במקרה שלו מדובר על משימה לא פשוטה, משום שמדובר באחד האמנים הכי מפורגנים בעיתונות התרבות המקומית. המילה "מבריק" מופיעה בכתבות עליו כמעט יותר פעמים מאשר המילה זמר.

איך לא מתמכרים לדבש שמרעיפים עליך?

"יש לי זיכרון מאוד פגום. קרה כבר שנתקלתי בעיתונאי שקטל אותי פעם ואחר כך שיבח אותי והוא אומר לי 'תשמע, אני נורא מצטער וזה', ואני אומר לו 'האמת, אני לא זוכר על מה אתה מדבר'. וההוא לא מוותר ואני רואה שהוא ממש מתבאס עליי: 'בוא'נה, שחטתי אותך ואחרי זה היללתי אותך!'. אבל אני, 'תודה על ההילול, חבל ששחטת, אבל אני לא זוכר!'. הוא הולך".

"אין לי זיכרון והדברים האלה לא מחלחלים. פידבקים זה נחמד, אבל מתכלה תוך שנייה. זה כמו בגרעינים לבנים, שלגרעין יש קליפה דקה דקה והיא עפה. זה רגע אחד נחמד וזהו. תכלס, אתה מתמודד עם עצמך, ואיתי לא קל. בכנות, אני קם בבוקר ומרגיש אפס. אני מרגיש שאני לא עושה מספיק, שאני לא טוב מספיק. תמיד מרגיש שאני פאקינג לא יודע כלום. שרק התחלתי".

כהנא מרגיש שהוא חי על זמן שאול. תחושת בהילות תמידית אוחזת בו ודוחפת אותו בעוצמה קדימה - ליצור, לעבוד, להספיק, לפני שיבוא ההוא עם החרמש ויקצור אותו.

הוא מקשר את התחושה הזו למות הוריו לפני כחמש שנים, בזה אחר זה, בהפרש קצר עד ייאוש. כהנא, שלדבריו מעולם לא פנה לטיפול ("כי אני תמיד מאמין שהולך להיות טוב"), קיבל חיזוק לתחושה שהוא עומד למות והעביר עוד הילוך כדי למלא את ייעודו האמנותי לפני הישמע הגונג. לפני חודש יצא אלבום הסולו השלישי שלו, ובמקביל גם ספר השירה "מנוף מצביע אל הים" (הוצאת קיבוץ מאוחד).

פרויקט האיש ההולך, ממנו נבעו השירים שבספר ובאלבום, נולד לאחר שכהנא יצא יום אחד את ביתו והתחיל ללכת במה שהפך לסשן של מאות הליכות. מה שהוציא אותו מביתו אל הרחוב היתה תחושת תקיעות משתקת ("לא יכולתי להיות בתוך הכתלים של הרקות שלי, של המחשבות שלי").

הוא התאהב בהליכות הארוכות הללו, נטולות המטרה והיעד, שאפשרו לו ניתוק מטרדות היומיום והעניקו לו "רפיון אדיר. תחושה שאני חמצן שנע בוורידים. שאני כלום".

לקחת משהו אישי ולייצר ממנו זהב

השירים בספר "מנוף מצביע אל הים" הם מעין המחשה מילולית של סרטונים תיעודיים קצרים שקלטו עדשות עיניו הסקרניות. רגעים פשוטים מהיומיום של אנשים קטנים שנקרו על דרכו - פיליפיניות מתחרדנות בשמש, נרקומניות משילות עורן כנחש, אם ובנה מטיילים בחוף. באלבום, לצד הגלויות התל אביביות הללו יש גם שירים אישיים יותר, כמו "Independence Day" המרגש, בו הוא מצטער על שלא הספיק לשוחח עם אביו על חוויותיו מיום הכרזת העצמאות.

לעיתים יש חפיפה של שירים או חלקי שירים בין דפי הספר ורצועות האלבום, בהן מתארחים נסיכי ממלכת האלטרנטיבה הישראלית: גבע אלון, קרני פוסטל, עמית ארז, נעם ענבר וימי ויסלר, אם.סי קרולינה, יהוא ירון ואסי בן סימון.

יש בתקליט ובספר שירים מאוד אישיים.

"שירים אישיים יוצרים הזדהות. כשאנשים מנסים לכתוב כללי, זה נשמע כמו דיקטים, זה בעובי של מילימטר. אני לא יודע על מה הם מדברים מרוב שזה כללי. יש בתקליט שיר שנקרא 'Darkness illuminates Darkness' ("חשיכה מאירה חשיכה") והכוונה היא שכשאתה יוצר, אתה לוקח משהו שהוא אישי וטרגי ומייצר ממנו זהב. מוריסי לדוגמה עבר דברים איומים, אבל אתה שומע אותו ואתה עף לשמיים".

עם הג'ירפות. האלבום השלישי כבר נכתב

כהנא, 38, העביר את רוב שנות ילדותו במקסיקו. בגיל 22 גילה שנועד להיות מוזיקאי. ב־1999 הוציא, יחד עם ג'ירפות (שאר החברים בלהקה הם הבסיסט יאיר קז, הגיטריסט ארז רוסו, המתופף אסי ששון והקלידן אייל שחר), את אלבום הבכורה, "משוחח עם כיסא", שסימן אותם כקאלט של מטיילים וכתופעה תל אביבית.

רק לאחר שבע שנים, במהלכן הספיק כהנא להוציא שני אלבומי סולו וספר בשם "תכנון להתאוששות מאסון", יצא אלבום ההמשך המיוחל, "גג", שהצליח מאוד. כהנא וחבריו נכנסו למיינסטרים, אבל בתנאים שלהם. הם לא הוציאו את "רמי מואשם 2" ולא התחילו לכתוב שירי אהבה בניחוח מטהר אוויר. כהנא בטוח שבדרך להצלחה, הנחישות והעבודה הקשה חשובות יותר מהכישרון.

"אם אתה מאמין במה שאתה עושה ואתה עקשן - אף אחד לא יעצור אותך. אבל להאמין לאורך זמן זה הפילטר הגדול. זה מה שמפיל את האנשים. מי שלא חייב את זה, ינשור. אי אפשר להיות יוצר מ־08:00 עד 17:00. 'אני יוצר עכשיו, אחר כך אני בעל ואחרי זה מאהב' - לא".

"אתה יוצר 24 שעות ביממה. כשאתה חולם, כשאתה מתעורר, כשאתה מזיין, אתה כל הזמן בוחן וכל הזמן צד פרפרים. אני מדבר עם המון יוצרים צעירים ושואל אותם, 'קיבלת פעם פתאום רעיון?' והם אומרים 'כן, אבל לא רשמנו אותו'. ואני משתגע: 'קיבלתם מתנה! איך פספסתם אותה?'".

"השירים שכתבתי התחילו ממשפט שצץ פתאום. אני זוכר שבאתי ליאיר (קז) ואמרתי לו 'רמי מואשם באחזקת סמים קלים'. והוא אמר 'נו?' ואמרתי לו 'מה נו? זה גדול! זה להיט מטורף!', הוא אמר לי 'זה סתם משפט'. אבל הרגשתי את זה. זה לא באמת כישרון, זה פאקינג באוויר. זה נכנס לך לאוזן ואם אתה לא מתקיף את זה מיד, איבדת את זה".

כהנא: "אלוהים חנן אותי באשה מושלמת"

מבחינתו זו המשמעות האמיתית של היעדר החוצצים, אליו הוא מטיף, בין חיי האמן ליצירה שלו. מוזר, אני חשבתי שהכוונה היא למנהגו לספר לקהל בהופעות כל מה שעובר לו בראש, למשל וידויים על חיי המין שלו עם זוגתו, טל, (לא להתבלבל, עם השחקנית והאקסית טל ליפשיץ) או רצונו העז להשכיב את כל נשות העיר כאן ועכשיו ולעזאזל עם המונוגמיה הארורה הזו.

זה מזכיר את הקטע בסרט "פרטים אינטימיים", שאשתו של השדרן האוורד שטרן מתחרפנת מכך שהוא משתף את המאזינים שלו בכל מה שעובר עליהם, כולל הפנטזיות שלו. זוגתך לא משתגעת ממך?

"לנשים קשה מאוד לקבל את העובדה שאתה אומר את האמת ואת מה שאתה חושב. והאשה שלי מוכנה לקבל את זה בגלל שיש לה ביטחון עצמי אדיר וביטחון אדיר בי ובאהבה שלנו. קיבלתי ברכה. אלוהים חנן אותי באשה מושלמת. היו לי בעבר נשים שלקחו את ההופעות מאוד רגשי".

גם מחוץ לבמה אתה דוגל בכנות בוטה כזו?

"אני שונה בבית, אבל לנסות לשקר, לעוות, זה כל כך יותר קשה מלהגיד מה שאני חושב, שכבר מזמן אני אומר כל מה שאני חושב. זה משחרר. לאנשים שסובבים אותך לא קל כשאתה אומר את הדברים כמו שהם, על מונוגמיה וכו', אבל זה כל כך הרבה יותר קל, וכשאתה משקר נוצרים כל מיני חדרים אפלים. חוץ מזה, גם נשים יודעות שאין דבר יותר יפה מנשים. אין. ובתל אביב זה קיצוני. המצב לא קל, שאלוהים יעזור לכולנו".

• את הראיון המלא עם גלעד כהנא ניתן למצוא בגיליון החדש של פנאי פלוס