אל תתנו להן גברגיש מוכן. הן רוצות להכין לבד
אני גבר רגיש. באמת! אני מביע פעמיים ביום. באבו-אבוהה אני מביע. אני אפילו בוכה כשאני רואה את חני נחמיאס! ובכל זאת, אני עדיין לבד. קטע מתוך מופע הסטנד-אפ "אנטיגיבור"
אני גבר רגיש. באמת! אני מביע פעמיים ביום. אני מביע, באבו-אבוהה אני מביע. אני בוכה כשאני רואה את רפי גינת. אני בוכה כשאני רואה את חני נחמיאס!
אז למה אני עדיין לבד? זהו, שיש כאן מלכוד, אתם מבינים: נשים לא רוצות גבר רגיש מוכן, הן רוצות להכין גברגיש.
כמו שאנחנו הבנים, בגיל שמונה, לא רצינו לקבל ליומולדת מטוס פלסטיק מוכן. התעקשנו לעגל ולהדביק קרטונים מעפנים של בטאון חיל האוויר, כדי שנוכל אחרי חודשיים לתלות בחדר ספיטפייר שנראה כמו ארטישוק ירושלמי. אותו דבר הנשים. אל תתנו להן גברגיש מוכן. הן רוצות להכין בעצמן, סטייל בתיה עוזיאל. גבר הוא לא אורגניזם. גבר הוא קיט להרכבה.
כל הגברים הקשוחים, השותקים, המסתוריים, הפרא האציל (עם אייקיו של חציל) בגופיות לבנות ועם זיפים ומבטים קשוחים של ברוס לי באמצע התקף טחורים. בשבילנו, הם סתם ערסוואתים בלירה. אבל בשביל נשים, הם ממש פרוייקט:
"אני אצליח לחדור פנימה. למצוא את הרגיש והמתוקי מאחורי החזות המחוספסת. אני אצליח לגרד את שכבת הגבריות ואגיע אל הנשמה..."
בלי גירודים! אני גבר, לא חישגד!
הלללו, אני רגיש גם בלי גירודים! אני גבר, לא חישגד! ודווקא בגלל שאני גברגיש ולא שלמה שרף, אין לי חברה רשמית מאז פרעות קישנייב, אבל יש לי המון ידידות.זה קצת בעסה להיות ידיד של מישהי. כי לא משנה כמה אתם קרובים, אתה יודע שיום אחד יהיה לה חבר, וכשהוא ישאל אותה מה הקשר ביניכם, היא תגיד לו "אה, שטויות, אנחנו רק ידידים". זה כיף להיות "רק", נכון?
אתה מכיר מישהי, היא הנשמה התאומה שלך. אתם החברים הכי טובים בעולם, אתם מדברים בטלפון שמונה שעות ביום, נוסעים יחד לניו יורק, ישנים באותה מיטה, מכירים את הסודות זה של זה, את ההורים, החתולים, הלוקוציטים, אבל עד שלא עירבבתם בולבולים אתה רק ידיד, וזה הכל.
אין עוד ביטוי למערכת יחסים בשפה העברית שמגיע אוטומטית עם "רק" לפניו - רק ידיד !
אם היית ברמן בן 11 בפאב של כפר אז"ר, ואחרי שמונה בירות היה לך איתה קטע של דקה ורבע בשירותים, לא היית רק. היית סטוץ !
אם היית דגנרט עם מוח של גחלילית גוססת שיצא איתה לשני סרטים ושכב איתה שלוש ורבע פעמים - לא היית רק. היית אקס !
אם אחד מהסרטים שראית איתה היה "לרכוב על הלוייתן", לא היית רק - היית אקס מיתולוגי !
ואם היית מצליח לשרוד את הסרט המעפן הזה עד הסוף, לא היית רק - היית הבעל שלה .
טוקבק כדורבנות:
אני דווקא מעדיפה אותם שיבואו רגישים מהבית / האורקל, דלפי
החיים זה מספיק מאבק, ובשביל לחיות את החיים צריך פרטנר. אמנם לא לגמרי חציל, שיהיה לו ליבידו ושיעשה לי פרפרים, אבל גבר שאפשר לחיות לידו, להתמודד איתו עם תלאות החיים, גבר שאני יכולה לדמיין אותו עושה לילדים שלו סנדויצ'ים לגן, גבר שלא צריך לריב איתו כל הזמן, ולא שכל דבר איתו יהיה מאבק סיזיפי. עברתי את השלב שאני חושבת שגברים מסוקסים שצריך לחפור בשביל למצוא אצלם שביב של אינטליגנציה רגשית זה סקסי.
אמא שלי התחתנה עם אבא שלי, ו-30 שנה לא עשתה ממנו גבר רגיש. רק אותם חיכוכים שהיו להם לפני 30 שנה עוד יש להם עכשיו. הם ממש כמו זוג יונים - כל הזמן מנקרים זה בזה. וזה הדבר האחרון שאני מאחלת לעצמי. רק לשבת איתם באוטו אם נוסעים לאנשהו עושה לי חור בראש. אני לא מבינה איך הם עוד לא עייפו את עצמם.
לפנייה לכתב/ת 
