הישראלי שהבאיש עיירה: מתנכלים כי אני יהודי

הישראלי שהסריח עיירה שלמה בדרום-דקוטה לא מבין למה הפך, לפי הפרסומים, לאדם הכי שנוא במקום: אילן פרנטה, הבעלים לשעבר של מפעל הבשר בברידג'ווטר ששכח 44 טונות של בשר ביזונים כשר במקרר - וגרם למטרד ריח באזור, טוען כי התושבים סבלו מהריח רק כמה ימים ולא חודשים כפי שנטען. בנוסף הוא אומר כי בעיירה ניסו למנוע ממנו לטפל במפגע במהירות ואף מעלה טענות לאנטישמיות.

"הם לא רגילים ליהודים", אמר ל-ynet. "זאת 'Llittle America', עיירות קטנות בהן כולם דומים לכולם. אמנם אף פעם לא ריססו לי צלבי קרס על החלונות, אבל יש פה סטיגמות על יהודים. מנסים להציג את היהודים שמתעסקים בכשרות כאילו כמושחתים".

המקרה זכה לפרסום נרחב, ופרנטה מספר שקיבל מאז מיילים בהם נכתב: "יהודי מזוהם", "חזירים" ו-"תחזרו בחזרה לאיפה שבאתם ממנו". אך פרנטה לא מפחד מהאיומים. הוא גם לא חושש לעסקיו. "אני לא מפחד, בדיוק כמו שעם ישראל לא מפחד לעולם. העסקים שלי לא יפגעו כי אנשים שמתעסקים איתי יודעים מי אני ומה אני, זה לא ישפיע אליהם. אין לי בעיה לחזור לעיירה, יש לי בית באזור ואני עדין מעסיק שם פועלים. למרות מה שנכתב, העירייה בכלל לא שלחה לי חשבון עם דרישות לתשלומים והתושבים שם לא כועסים עלי, יש לי שכנים נפלאים".

פרנטה היגר בגיל 14 עם בני משפחתו ממושב נחלת יהודה לארצות-הברית. בשיחה עם ynet סיפר כיצד הפך לבעל מפעל לייצור בשר ביזונים בדרום דקוטה ועל התגלגלות "פרשיית הבשר המסריח". "נכנסתי לשוק הבשר לפני 11 שנה, בעקבות רעיון שהיה לי לשווק בשר ביזון, שהוא גם כשר. הגעתי לעיירה ברידג'ווטר והקמתי את חברת 'Bridgewater Quality Meats'".

הוא בחר להקים את המפעל דווקא בעיירה הזו, כי באזור חיים הרבה ביזונים. "יותר קל להביא את האנשים לביזונים, מאשר את הביזונים לאנשים. השקעתי במקום למעלה ממיליון דולר וקיבלתי את ברכת אנשי העיירה. אפילו עשינו מעין מפגש קטן, בו כולם תמכו בי. חיינו איתם בשלום במשך די הרבה זמן".

בינואר 2008 החליט פריינטה להעביר את המפעל למינסוטה. "השארנו את הכל פועל עם חשמל. השארנו במפעל בשר שהיה אמור להיות מיועד לכלבים, אלא שלאחר שנה התגלתה במקפיא תקלה מכנית. אבל מפני שהטמפרטורות פה בחורף יורדת למינוס 20 מעלות, ויותר קר בחוץ מאשר במקפיא, אמרתי שנטפל בעניין ברגע שיתחיל להתחמם בחוץ".

הקרח הפריע

בחודש מאי התגלתה תקלה נוספת שגרמה לקרח רב להצטבר במקום. "הם אמרו לי שברגע שהקרח יימס הם יחזרו לתקן את התקלה. רק כשהכול נמס, הבשר הפיץ את הריח שהוא מפיץ. מיהרתי להזמין חברת הובלת קונטיינרים גדולה ממינסוטה והתחלנו להוביל את חלקי הבשר הלא מעובדים למזבלה. העובדים של החברה עבדו בימים חמישי ושישי, אבל לא סיימו את כל העבודה עד כניסת השבת. לא נתתי להם אישור לעבוד בשבת, כי אנחנו מפעל שומר כשרות ולכן הם היו אמורים לחזור לעבוד רק ביום שני, כי בראשון לא עובדים בארה"ב".

בשלב זה, מפנה פרנטה טענה לעובדים שלו: "ביום שני הם התייצבו בטעות במפעל החדש במינסוטה ולא בברידג'ווטר. בשל הטעות הזאת הם יכלו להמשיך את העבודה רק למחרת, ביום שלישי. ובאמת, ביום שלישי קיבלתי טלפון מעורך הדין של העיירה שאמר שהריח בלתי נסבל. אמרתי 'בסדר, אתה צודק', ומיד שלחתי לשם את השכן שלי ואת שני הבנים שלו עם טרקטור כדי שימשיכו לפנות את מה שנשאר, אבל כשהוא הגיע לשם אנשים מהעיירה עשו לו בעיות, לא נתנו לא לעבוד. הם כאילו עשו הכול על מנת לא לתת לי לבוא ולסיים את העבודה. בכל מקרה, מדובר על ריח שהיה במשך יומיים ושלושה".

פרנטה התייחס לטענות שלפני כמה שנים נסתמה לחלוטין מערכת הביוב בעיירה בגלל חלקי פיגולים שהושלכו אליה מהמפעל, והפנה אצבע מאשימה לרשות המקומית: "העירייה חיברה את הקו מים שלנו לחלק בעיר שנבנה בסביבות 1920.

 אחרי הרבה שנים השורשים של העצים נכנסו לתוך הצנרת וגרמו לפיצוץ שסתם את מערכת הביוב לחלוטין. בעקבות כך מים רבים זרמו לאחד ממחסני הכנסייה המקומית והתושבים זעמו. מיד התקשרו אלי מהעירייה ואמרו לי שאחד ממגבי הרצפה של המפעל שלנו נפל לתוך הביוב והוא גרם לסתימה. אמרתי להם שהמגב היחידי שיש לנו נמצא פה על הקיר לידי, אז זה לא יכול להיות". בסופו של דבר, טוען פריינטה, ברשות הודיעו שהם טעו: "הם שכרו מומחה שמצא ששורשי העצים הם מקור הבעיה והם עזבו את זה".