בטרם צאתך לדייט, שיעור קצר בשפת הגוף
בספר החדש של צביקה ברגמן "סודות שפת הגוף", הכולל צילומים והדגמות מפורטות, ניתן לראות דוגמאות למחוות של פתיחות, אובדן עניין של הצד השני, ביטחון עצמי גבוה/נמוך, אמירת אמת/שקר, חשדנות ועוד - וללמוד "קרוא וכתוב"
"תאר לעצמך שהיית יכול לקרוא את כל מה שעובר בראשו של כל מי שנמצא מולך", כותב צביקה ברגמן בתחילת ספרו החדש, "סודות שפת הגוף" (הוצאת "סודות" - פרסומים כלכליים, 2009). לדבריו, זה לא חלום, אלא אפשרות ממשית, על ידי קריאת שפת הגוף.
האנשים סביבנו אמנם לבושים, רוב הזמן, ועוטים על פניהם "מסיכות" לשם הנימוס, מה שמקשה לדעת על מה הם חושבים ואיך הם מרגישים - אבל זה לא בלתי אפשרי. "אדם יכול לחדול מלדבר, לשתוק, אבל הגוף שלו ממשיך להעביר מסרים אותם עליך לפענח", כותב ברגמן. "למעשה, כולנו משתמשים בשפת הגוף וכולנו משדרים שפה זו כל הזמן. ההבדל הוא שבין האנשים יש כאלה שעושים זאת בצורה מודעת, או בצורה בלתי מודעת. כלומר, יש כאלה שמכירים את שפת הגוף ועושים בה שימוש לשם קליטת שדרים וקריאת העומד מולם כמו היה שקוף. ומצד שני, להעביר מסרים ולהטמיע אותם ביתר קלות אצל זולתם. מנגד יש את כל השאר, אלה הבלתי מודעים, והם האנשים השקופים".
שפת הגוף מורכבת ממשתנים רבים: תנועות הגוף, סימנים (שאנחנו מסמנים עם האצבעות, העיניים, הראש וכדומה), מחוות, מידת הריחוק מהאדם האחר, שיער פנים או היעדרו, אבזרים כמו תכשיטים ומשקפי שמש, בגדים ונעליים (כולל צבעים), צורת העמידה והישיבה, צורת העישון, ואפילו הגובה והמשקל.
לדברי ברגמן, כשכושר ההבחנה שלנו כלפי חוץ מתפתח ואנחנו מצליחים לקרוא אנשים בקלות יתרה, כך גם מתפתח כושר ההבחנה שלנו כלפי עצמנו - אנחנו לומדים לעבוד נכון יותר בעזרת שפת הגוף ולשדר בצורה מדויקת וברורה את המסרים שאנחנו רוצים שהזולת יקלוט. "ההבדל בין מי שמכיר את שפת הגוף, הגינונים והמרזים שמשדרים אנשים לבין מי שלא, זהה להבדל בין מוכר בחנות לממכר לתיירים המכיר רק שפה מקומית, לבין מוכר הדובר שפות רבות, כמו אנגלית, צרפתית, רוסית, ערבית וכדומה. מי מהם יקצור הצלחות רבות יותר?" כותב-שואל גרגמן.
בספר, הכולל צילומים והדגמות מפורטות, ניתן לראות דוגמאות למחוות של פתיחות, אובדן עניין של הצד השני, ביטחון עצמי גבוה/נמוך, אמירת אמת/שקר, חשדנות ועוד. ברגמן מרחיב על נושא יצירת רושם ראשוני על אנשים ועל שפת הגוף בפגישה - מה שיכול לסייע לרווקים ולרווקות המרבים לצאת לדייטים. למשל, דרך לחיצת היד, המרחק מהאדם האחר, גירוד בראש או התעסקות מוגזמת עם השעון או השיער.
אל תשכח לבדוק במקביל מה משדר הגוף שלך
עוד מבט:
שפת הגוף בהיכרויות וירטואליות
אילה בבצ'יק
אם התרשמתם מאוד לטובה בצ'אטים, יהיה קשה מאוד לשנות את הרגשתכם כאשר "תראו", גם אם זה לא בדיוק האביר על הסוס הלבן או סינדרלה עליה חלמתם
למשל, יש פעולות ותנועות שאנחנו עושים, שיכולות להתפרש אצל הצד השני כעצבנות - משחק בכסף קטן בכיס, התעסקות עם טבעת או צמיד, משחק בעט, הקפצת רגל, גלגול מפתחות על האצבע וכדומה. לעומת זאת, כשיושבים בבית קפה וגולשים כלפי מטה, במצב של חצי שכיבה, זה מעביר מסר של זלזול כלפי הצד השני.
לזהות שקרנים ורמאים
ברגמן מלמד בספרו לזהות שקרנים ורמאים. אלה מודעים לפעמים לנושא של שפת הגוף ומנסים לתקן את השדרים שהפנים שלהם משדרות לפני שתשימו לב. במקרים כאלה, ניתן יהיה לשים לב לשינוי מהיר מדי של עוויות הפנים. "תיקון" תנועה שנעשתה בצורה ספונטנית על ידי בן השיח שלך יכול להעיד על כך שהוא מנסה להסתיר משהו."אמן שפת הגוף פוסע לתוך חדר שהוא אינו מכיר בו איש, או מגיע לאירוע משפחתי, חברי או עסקי - ועוד בטעם פגש מישהו מהמקורבים שלו, הוא כבר פותח בשיחה עם אדם אחד שלא ראה אותו מעולם, מתקדם ומעביר מסר לאדם אחר, לוחץ יד לשלישי ופותח בשיחה עם אדם רביעי שפגש רק עתה, והשיחה ביניהם קולחת כאילו היו חברים מימים ימימה", כותב ברגמן. הוא משווה את החיוך לפרח, אליו מתמגנטת הדבורה, אבל מציין כי "ללא צוף גם הדבורה תתעופף במהרה, יהא הפרח יפה ככל שיהיה". הצוף, במקרה זה, הוא השיחה המעניינת והנעימה.
בין השאר, לומדים בספר להבחין בין חיוך אמיתי למזוייף ולדעת מתי גבר מעוניין באשה (הוא מנפח את החזה ומשפר את הופעתו, אולי גם מרים את הגבות בזמן שהוא מביט בה) ומתי אשה מעוניינת בגבר (היא מביטה בעיניו, משפילה מבט ומחזירה שוב, מביטה בו מעבר לכתף, מטלטלת את שיערה, חושפת את צווארה, מנדנדת את רגלה בזמן ישיבה, פונה אליו בכל גופה).
לסיום, שלוש הטעויות שמפניהן צריך להיזהר, לדברי צביקה ברגמן:
1. לעולם אל תפרידו את שפת הגוף מהסיטואציה (אם אדם מניח את ידו על פיו תוך ניגוב הפה או גירוד, אין זאת אומרת שהוא משקר. אבל אם אתה חושד שהוא משקר ותוך כדי כך הוא גם מסתיר את פיו בידו ונע בחוסר נוחות - זה כבר אומר דרשני).
2. לעולם אל תנסו להסיק מסקנות של שפת הגוף על פי תנועה אחת בלבד (חפשו תמיד חיזוקים של תנועות נוספות).
3. התייחסו תמיד לאדם, למוצאו, לתרבותו, לרקע שלו ולמקום בו נמצאים (לכל סביבה יש שפת גוף משלה, ותנועת 'שלום' בארץ אחת יכולה להיות קריאת תיגר בארץ אחרת.
קריאה/כתיבה נעימה בשפת הגוף!
מומלצים
