נורבגיה מפרסמת את שכרם של כל האזרחים

הגיע הרגע שלו חיכו כל השכנים החטטנים בנורבגיה - פרסום הנתונים הרשמיים לגבי הכנסתם השנתית ועושרם הכללי של כמעט כל משלמי המסים במדינה הסקנדינבית.

ובינתיים בישראל:

• שיאני השכר במגזר הציבורי: בכירי קופות החולים
• שיאן השכר בשירות המדינה: יהודה היס
  

בצעד שבמקומות אחרים עשוי להיתפס כהפרה בוטה של פרטיות, פרסמו רשויות המס הנורבגיות את "רשימת המסים" לשנת 2008 בתקשורת, במסגרת חוק שנועד לקיים את מסורת השקיפות של המדינה.

מהנתונים עולה כי האיש העשיר בנורבגיה הוא איל הטבק יוהן הנריק אנדרסן, שהונו האישי מוערך בכ-2 מיליארד דולר. האישה העשירה במדינה היא המשקיעה טונה ביורסת-אנדרסן (Tone Bjoerseth-Andersen), שהונה מוערך ב-107 מיליון דולר. היא מדורגת במקום ה-25 בדירוג הכללי של עשירי נורבגיה.

משפחת המלוכה הנורבגית לא נמצאת ברשימה מכיוון שאינה משלמת מסים. כמו כן, לא מופיעים ברשימה חסרי הבית, ואנשים שפרטיהם נשמרים סודיים מסיבות ביטחוניות.

עוד עולה מהנתונים כי אלוף הסקי ביורן דאהלי (Bjoern Daehlie), שלו שמונה מדליות זהב אולימפיות, הוא בעל ממון רב בסך 5.4 מיליון דולר. השחקנית והבמאית ליב אולמן משתכרת 17,300 דולר לחודש בנורבגיה, ויש לה הון בסך 2.5 מיליון דולר. האצנית למרחקים ארוכים גרטה וייטץ, שזכתה תשע פעמים במרתון ניו יורק, השתכרה 13,500 דולר לחודש בנורבגיה, והונה מוערך ב-90 אלף דולר. בפירוט לא נכללים כספים שהורווחו ונשמרים מחוץ לנורבגיה.

נתוני משלמי המסים פורסמו במדינה עד 2004, ואז נאסר פרסומם על ידי ממשלה שמרנית יותר. שלוש שנים מאוחר יותר, הממשלה הליברלית ביטלה את החוק ואיפשרה את פרסום הנתונים.

החוק מ-2007 מדגיש כי התקשורת, מעל הכל, היא זו שתורמת לדיון הביקורתי בנושא העושר ובנושא המסים. מגיני השיטה טוענים כי השקיפות היא חיונית לקיומה של דמוקרטיה פתוחה. המבקרים טוענים כי שכרו ועושרו של אדם הם עניינים פרטיים שבינו לבין הרשויות.

המדינה, שאוכלוסייתה מונה 4.8 מיליון איש ועושרה מגיע מנפט, גובה את מס ההכנסה השלישי בגובהו במדינות המתועשות, אחרי דנמרק וניו זילנד, ומקיימת מערכת רחבה של שירותי רווחה וסעד לאזרחים.

בשבדיה השכנה, גם היא מדינת רווחה סוציאל דמוקרטית, ניתן להזמין עותק מודפס של דו"ח מסים שכולל את הכנסותיהם של אנשים מהמעמד הבינוני-גבוה. שבדים שנתוניהם מופיעים ברשימה מקבלים הודעה כאשר מישהו מבקש את הנתונים אודותיהם.

במדינות אחרות קיימות גישות אחרות לגמרי. ספרד, למשל, פרסמה החודש בפעם הראשונה את נתוני השכר של חברי הקבינט. בישראל מתפרסמים נתוני השכר לגבי עובדי שירות המדינה והמגזר הציבורי.