הבטיח למאהבת להתחתן - וישלם לה פיצוי
הם גרים יחד, הוא מדבר על נישואים, בסוף הם נפרדים. היא פגועה ומרגישה מרומה. רוב הנשים במצב הזה מנסות לשכוח ולפתוח דף חדש, אבל יש שאינן מוותרות ופונות לביהמ"ש. באחרונה חויב גבר כזה לשלם 50,000 שקל בגלל עוגמת הנפש
אחרי שנה נוספת, שוב שאלה אותו חברתו אולי בכל זאת הגיע הזמן להתחתן. "גם הפעם אמרתי לה את האמת: שאני מוכן לחשוב על זה. פתאום נראה לי נחמד לעמוד מתחת לחופה, טבעת וכל הטקס הזה".
אחרי חודשים אחדים אמר לה שהחליט סופית שהוא רוצה להתחתן. היא שמחה, והם סיפרו לכל העולם, הלכו לראות אולמות קטנים, שמעו תקליטן או שניים, התלבטו מה הכלה תלבש: לא שמלת כלולות מפוארת, אבל משהו באמצע, עם הרבה לבן, כמובן.
כך חלפה לה עוד שנה, "ואז" - האיש עצר, ובצרור עצימות עיניים מהירות בלם כנראה את הדמעות - "ואז בוקר אחד היא יצאה מהבית לפני, ועל השולחן ראיתי מכתב: מצטערת, היא כתבה לי, אני רוצה להיפרד. פתאום היא תפסה שהיא לא אוהבת אותי ולא מסוגלת לחשוב שתחיה איתי את שארית חייה. בסיום המכתב דרשה ממני לעזוב את הדירה שלה בהקדם".
מה הוא רוצה ממני? - כסף.
"היא הפרה את ההסכם בינינו!" הגביה את קולו, "קראתי שבתי המשפט מחייבים בפיצויים מי שמבטיח חתונה וחוזר בו. אז אני רוצה עכשיו פיצוי! תשיג לי את הכסף?"
אמרתי לו שאם אייצג אותו, אני אשיג קודם כל לי את הכסף - שכר טרחתי - ואילו סיכוייו לזכות במשפט קלושים ביותר. ואם יפסיד, הוא יחוייב לשלם גם לנתבעת הוצאות, שיכולות להגיע לרבבות שקלים.
"בעצם", אמר לאחר הרהור, "בעצם אני רוצה להתנקם בה. אני עדיין מאוהב בה, והאגו שלי נפגע בגלל שהיא זרקה אותי, ואחרי שהיא נידנדה לי על חתונה. אלא שכדי לשקם את האגו, לא נראה לי שכדאי לשלם כל כך הרבה".
הסכמתי איתו. "יש לי עצת חינם לתת לך שאולי תפתור את הבעיה", אמרתי לו. "הדרך הטובה ביותר לשקם את הלב - היא לשוב מהר ולהתאהב".
הטענה: מאשה בעלת תעסוקה הפכה לאשה תלותית
בפסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט למשפחה ברמת-גן (בתיק 51590/05) התבררה מערכת יחסים בין גבר נשוי לאשה פנויה שנמשכה עשר שנים. לצדדים נולדה ילדה, הם חיו ביחד עם בתם ארבעה חודשים בלבד, ואז, לאחר מריבה, חזר האיש לאשתו. האשה דרשה להכיר בה כידועה בציבור, וכתוצאה מכך לחייב את הגבר לשלם לה חלק מהכספים שחסך בעשר שנות היכרותם. כן תבעה ממנו פיצוי בסך 100,000 שקל, בטענה כי הבטיח לשאת אותה לאשה והפר את הבטחתו.
לגירסתה של האשה, הם הופיעו שנים רבות בציבור כזוג, חיו כזוג וניהלו משק בית משותף. הנתבע התלווה אליה כשחיפשה דירות להשכרה והיה ערב לתשלום דמי השכירות. הוא תמך בה כספית באופן שוטף.
בגלל התנהגותו והבטחתו, היא הפכה - כך טענה בבית המשפט - "מאשה צעירה אקדמאית בעלת תעסוקה לאשה תלותית בנתבע, לחסרת עבודה של ממש ולאם חד הורית".
עוד טענה האשה כי שינתה את מצבה לרעה, משום שאיבדה את מיטב שנותיה בהמתנה למימוש הבטחותיו של הגבר, שגרם לה בכך לנזקים כבדים. היא האמינה כי יממש את הבטחותיו, ואז נטש אותה ללא תעסוקה של ממש, והיא כבר בת 44 ושקועה בחובות. לטענתה, הציע לה הנתבע פעמיים נישואים, לאחר שהשקיעה במערכת האינטימית ביניהם את כל רגשותיה.
טענת הנגד: היא לא היתה צעירה, רצתה ילד והסכמתי
ומהי גירסת האיש? כשהכרתי אותה, העיד הנתבע, היא היתה בת 38 ורצתה ילד, אז הסכמתי. לפני הלידה גילה לאשתו על מערכת היחסים שלו עם התובעת, ובעקבות כך עזב את ביתו ועבר להתגורר עם התובעת. לאחר הלידה התדרדרו יחסיהם והוא חזר לאשתו.
"הכרנו, התאהבנו, היתה בינינו מערכת אינטימית סודית, זו היתה אהבה אסורה", סיפר האיש בבית המשפט. "לא חשבתי שהיא תזקק לעזרה כספית שלי. היא בעלת כישורים ויכולה להחזיק את עצמה".
הבטחת נישואים מהווה חוזה משפטי
מה קובע החוק במקרה כזה? אין חוק, יש רק פסיקה של בית המשפט, שקבעה לא אחת כי הבטחת נישואים יוצרת חוזה מחייב. ומי שמפר חוזה כזה צריך לדעת שהוא עשוי להתחייב לשלם פיצויים לצד שנפגע - בדרך כלל האשה. האשה מסתמכת על ההבטחה, נמנעת בגללה מקשרים עם גברים אחרים, לא פעם משנה תוכניות הקשורות לעבודתה או למגוריה, לפעמים פוגעת בסיכוייה להינשא בגלל השנים שחלפו ואף מקטינה את סיכוייה ללדת - וכל אלה הם נזקים המוכרים בדיני החוזים.
לעתים נגרמים נזקים כספיים ממשיים לאחר שהצדדים החלו כבר בהכנות לחתונה: רכישת בגדים, מימון אולם, תזמורת וכדומה. וקיים נזק נוסף המוכר בפסיקה: עוגמת נפש ובושה.
מתי תידָחה תביעה בשל הפרת הבטחת נישואים? אם בית המשפט לא ישתכנע שהגבר הציע נישואים באופן ממשי, אלא רק דיבר על אפשרות להתחתן. מקרה אחר: כשנוצר חוזה בשל הבטחה ממשית להתחתן, אבל החתן גילה דברים שהצדיקו חזרתו מההבטחה. למשל, בעיות נפשיות של האשה, שאותן הסתירה. או כשהתנהגות האשה היא שהובילה לביטול החתונה.
בתי המשפט אינם אוהדים תביעות כאלה
גם כשחייבו שופטים גברים לפצות נשים פגועות ומאוכזבות, הם הביעו את חוסר שביעות רצונם מהמצב המשפטי, המחייב אותם "להעניש" גבר שחזר בו מרצונו להינשא. מדובר בענינים רגשיים ואישיים, שלדעת משפטנים רבים - בתי המשפט אינם צריכים לעסוק בהם. לכן מגבילים השופטים לרוב את החיוב הכספי של החתן החוזר בו למקרים שבהם קבעו כבר הצדדים מועד לחתונה, נרשמו ברבנות, שלחו הזמנות וכיוצא בזה.
מקרים אחרים שבהם חייבו גבר לפצות אשה היו כאשר התברר שהוא רימה אותה ומלכתחילה לא התכוון כלל להינשא. היו מקרים שבהם התברר כי גבר נשוי התחייב להתגרש כדי לשאת את חברתו. הוא משך אותה כך שנים, כשלמעשה לא התכוון כלל להתגרש. זו מרמה, ועל כך משלמים מחיר כספי.
לא פעם קשה להגיע למסקנה, מול הגירסאות המנוגדות של הצדדים, אם באמת היתה הבטחה ממשית להינשא. שופטת בית-המשפט העליון, איילה פרוקצ'יה, כתבה בפסק דין אחד, כי "במערכת סבוכה ומורכבת של יחסים של בני זוג המקיימים מערכת קשרים אינטימית, לא כל אמירה או הבעת תקוה או כוונה הצופות פני עתיד שקולות כהבטחת נישואים, ולא כל התנהגות המצביעה על רצון להמשכיות הקשר ועל ציפייה להתמיד בו לטווח עתידי שקולה כמחוייבות לנישואים".
השופטת הוסיפה כי בצד הערך החברתי המבקש לפצות מי שנפגע בשל הסתמכות על הבטחת נישואים שהופרה, עומד "ערך החופש והאוטונומיה האישית של האדם לבחור את בן זוגו ולקיים מערכות יחסים - בעולם חברתי שיש בו פתיחות חופשיות - ללא כפייה וללא התערבות המשפט".
בשל החשש מפני תביעות סרק בתחום רווי היצרים הקשור לחיי הרגש והאינטימיות של האדם, מטילים בתי המשפט על התובעת נטל הוכחה כבד. "זהירות זו מחייבת הצבת רף הוכחה גבוה ובעל משקל מיוחד להוכחת הבטחה מחייבת", כתבה השופטת פרוקצ'יה.
בפסק הדין של בית-המשפט למשפחה, שעליו אנחנו מדברים, התרשמה השופטת טובה סיון שהנתבע יצר אצל התובעת מצג של קיום משפחה יחד עם בתם המשותפת, הוא הבטיח לה עתיד משותף ודיבר מפורשות על נישואים. השופטת התרשמה כנראה מעדותה של האשה: "לא עמדתי עם סטופר ביד, כי היה לי ברור שזה יקרה בסוף. הזוגיות שלנו היתה מלאה כמו אצל זוג נשוי".
השופטת קבעה כי לאשה לא היה יסוד להאמין שהנתבע יתגרש, אבל עם זאת, בשל מערכת היחסים האינטימית שנים רבות היא פיתחה מערכת ציפיות לעתיד משותף. האיש נהג כלפיה בחוסר תום לב, ולכן דחתה השופטת את התביעה לפיצוי האשה על נזקים ממשיים, אבל חייבה את הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בסך 50,000 שקל רק בשל עוגמת נפש.
לבית המשפט סמכות לפסוק סכום כסף בטענת עוגמת נפש גם אם התובע אינו מוכיח בראיות ממשיות את נזקו. די בכך שהשופט מתרשם מהתובע המעיד לפניו שנפגע מהפרת החוזה.
המסקנה? לנהוג בהגינות, תמיד. לא להטעות ולא להשלות. ובמערכות יחסים לא שגרתיות - כמו במקרה הזה - מומלץ לחתום על הסכם ממון, שיצפה את הבאות וימנע הפתעות.
- ניתן לשלוח שאלות בדיני אישות עבור עו"ד בני דון-יחייא.
לצערנו, לא תתאפשר תשובה אישית לכל שאלה. נושאים נבחרים יתפרסמו במדור זה בבוא העת.
