משפט דמיאניוק שנפתח במינכן
הוא בעל משמעות סמלית הרבה יותר ממעשית. הוא אמור לסמל את הנחישות הגרמנית במאבק נגד פושעים נאצים ומשתפי הפעולה שלהם. גרמניה מציגה לעולם את היותה אחרת, את נחישותה להראות לעולם כולו כיצד היא, כמדינה שהוקמה על חורבות הרייך השלישי, אינה מתרפקת על עברה, אלא מוקיעה את פשעיו של המשטר הנאצי ועושה צדק בהבאת מי ששיתפו פעולה עם משטר זה לדין.
בהנחה שהנאשם הוא אכן איוואן דמיאניוק
השומר ממחנות ההשמדה, יש לברך על המשפט ולקוות שהצדק ייעשה וייראה, ושהאיש יכלה את ימיו מאחורי סורג ובריח. אפשר רק להצטער על כך שהנחישות הגרמנית ברדיפה אחרי פושעים נאצים, או יותר נכון במקרה זה: משתף פעולה שאינו גרמני ואינו נאצי, לא הופגנה באותה מידה לפני 50 או 40 שנה, בזמן שרוב האנשים שביצעו בעצמם או שיתפו פעולה עם ביצוע פשעים של המשטר הנאצי, היו עדיין בחיים.
לאחר המלחמה התקיימה בגרמניה דה-נאציפיקציה. במסגרת התהליך, בעלות הברית איתרו חברים במפלגה הנאצית, שללו מהם זכויות והסדירו את העמדתם לדין. התהליך לא זכה לפופולאריות יתרה בקרב האוכלוסייה הגרמנית ונבלם עוד בטרם הוקמה גרמניה המערבית.
גרמניה המערבית, הצטיינה בעשורים הראשונים לקיומה בעיקר בטיוח העבר הנאצי. יותר מדי אנשים בממסד המערב גרמני היו מעורבים במשטר הנאצי. פקידי מדינה בכירים ששירתו אותו, המשיכו לעבוד בשביל המדינה החדשה. קציני משטרה, עובדי רכבות, עובדי עיריות, מורים ואקדמאים - איש לא הפריע להם, איש לא שאל שאלות. חברות פרטיות שעבדו עם המשטר המשיכו לעשות רווחים באין מפריע למרות ניצול עובדי כפייה או ייצור למען מכונת המלחמה של הרייך השלישי. אפילו כמה פוליטיקאים מפלגות הימין והימין מרכז של גרמניה המערבית היו בעלי עבר במפלגה הנאצית. מעטים הועמדו לדין, רק מעטים מהם ישבו בכלא, ורק מעטים מהם לא שוחררו לאחר תקופה קצרה.
אנשים בעלי עבר בשירות הרייך השלישי שנמצאה תועלת בהעסקתם כמהנדסים, מרגלים, ובמקצועות אחרים - לא נשאלו מעולם על עברם בפומבי. רובם המוחלט של אנשי המפלגה הנאצית וארגוניה, מי שנהנו מרכושם של יהודים ואחרים שגורשו והושמדו, מי ששירתו את מכונת ההשמדה, לא נענשו ולא הוקעו. אישים פוליטיים כראש ממשלת באדן ויטמברג האנס פיבלינגר נבחרו למרות חברותם במפלגה הנאצית של הרייך השלישי.
רק לאחר שנים החלה בגרמניה הוקעתם של אחדים מהפושעים הנאצים, אלא שהתהליך הלך והתעצם בעיקר לאחר שרובם מתו או היו לא כשירים לעמוד למשפט. פיבלינגר התפטר אמנם לאחר חשיפתו כאיש המפלגה וכשופט צבאי שהוציא להורג אנשים בשם המשטר. אולם הוא לא נכלא ולא הועמד לדין. ב-2004 השתתף באסיפת העם שבחרה את הנשיא הגרמני הנוכחי לתפקיד כנציג מפלגת הנוצרים דמוקרטים של אנגלה מרקל. מחאות הובעו רק מצד נציגי השמאל הקיצוני.
העמדתו לדין של דמיאניוק - מבורכת. אין ספק שראוי לרדוף כל מי שהיה שותף למכונת ההשמדה הנאצית. אך אין בכך בכדי לחפות על התחושה הקשה, שגרמניה כמדינה כשלה פעם אחר פעם בהעמדתם לדין של פושעים שחיו בשטחה. היא מתאמצת מאוד לרדוף אחרי שומר אוקראיני במחנה השמדה.
כישראלים אנו מכירים את תסמונת הש"ג. אם אכן מדובר באיש, דמיאניוק הוא פושע מנוול ואכזרי, אבל הוא אינו אשם יותר מהפקיד ששלח את הרכבות, מהתעשיין שסיפק את הגז או ניצל את עבודת האסירים במחנות, מחבר המפלגה ששירת זמן מה בתפקיד משרדי במחנה ואחרי המלחמה התברג לשירות הציבורי וחי חיים מכובדים, מהגרמני הפשוט שקנה במחיר מציאה רכוש של יהודי שלא הייתה לו ברירה אלא למכור. משפטו של השומר הפשוט לא מהווה תחליף למיצוי הדין עם פושעים אחרים, שחלקם חיים בגרמניה בלי בושה עד היום.
ד"ר גלעד נתן, מכון קבנר להיסטוריה גרמנית
