מרחק נשיכה

נציגי החוק ושומרי הראש המופקדים על ביטחונם של הכוכבים שמגיעים לריביירה הצרפתית ראו כבר כמעט הכל. הם חוו מפגני הערצה וסגידה שגבלו בהיסטריה, אבל דבר לא הכין אותם לבואו של רוברט פטינסון, כוכב סדרת סרטי הערפדים "דמדומים". כשהגיע פטינסון לפסטיבל קאן האחרון הוא ניסה לפסוע במשעולי הריביירה המפורסמת, אך מהר מאוד מצא את עצמו מוקף במאות צעירים (טוב נו, בעיקר נערות) שהרעידו את האוויר בצווחות.

פטינסון. בעיות לשומרי ראש (צילום: AP)

שומרי הראש נאלצו לחלץ את פטינסון מהמתקפה עתירת הדציבלים, והבריחו אותו לבר־מסעדה השוכן על חופי הים התיכון, שם גם נפגשנו. פטינסון נראה המום מהטראומה המפוקפקת, ולקח לו זמן להירגע.

לשיחתנו היה פסקול שונה מהרגיל: נוסף לרעשים הרגילים (שאון גלי הים ושקשוק כוסות המרטיני והשמפניה), השיחה לוותה לכל אורכה בצעקות של מעריצות שארבו לפטינסון מחוץ למתחם השמור היטב. "זה ביזאר, מביך ומשעשע לעשות את הראיון במסעדה, כשבחוץ צורחים המעריצים", מודה פטינסון בן ה-23. "כשהגעתי לקאן לא ציפיתי לנערות צורחות".

תצוגת התכלית הקולנית בקאן, שהתקיימה בחודש מאי האחרון, היתה רק הפרומו לגל ההערצה העצום שעורר

הסרט השני בסדרה, "ירח חדש", עם יציאתו לאקרנים ב־20.11. כבר ביום הראשון להקרנתו בצפון אמריקה גרף סרט ההמשך ל"דמדומים" 72.7 מיליון דולר, ובכך שבר את שיא ההכנסות ליום הראשון בבתי הקולנוע.

בסוף השבוע הראשון להקרנתו הוא קבע שיא נוסף כשהניב קופה שמנמנה של 140.7 מיליון דולר - סכום הפתיחה השלישי בגובהו בתולדות הוליווד, כשרק "האביר האפל" ו"ספיידרמן 3" מקדימים אותו ברשימה. במקביל, הפך פטינסון לכוכב ענק שרבים משווים את ההיסטריה סביבו לזו שעורר ליאונרדו דיקפריו בתקופה שאחרי יציאת "טיטאניק". ללא ספק, להוליווד יש כוכב חדש בסדר גודל שלא נראה כבר הרבה זמן.

לוק של שובר לבבות קלאסי

קשה להתעלם מיופיו של פטינסון. הבלורית המתוחזקת היטב, הגבות הכהות והמסותתות והעיניים החודרות מנפקות לוק של שובר לבבות קלאסי. העובדה שהוא לבוש כולו שחור ויושב במסעדה המסוגננת כשהוא מוקף בתמונות בשחור לבן של סמלי סקס מהעבר, כמו מרצ'לו מסטרויאני, רק משדרגת את נוכחותו בחלל. אפשר להבין למה מגזין "פיפל" בחר בו לאחרונה לגבר הסקסי ביותר ביקום, תואר שמחולק מדי שנה לא בהכרח לגברים הסקסיים ביותר, כמו למצליחים ביותר.

אך במקרה של פטינסון דווקא מדובר בבחירה מוצדקת, שכן הוא קונגלומרט סקס־אפיל שקשה לעמוד בקסמו. פטינסון הוא גבר כובש, אינטליגנטי, בעל מודעות עצמית מפותחת ואדישות מושכת לכל העניין שהוא מעורר. אחרי שהתאושש מחוויית המצור סביבו על הטיילת, הוא מפגין נינוחות ואת הלחץ, אם נותר כזה, הוא מנתב למשחק בשער החזה שלו.

דמדומים. שובר קופות היסטרי

פטינסון נולד בלונדון לאם שעבדה בסוכנות דוגמנות ולאב שייבא מכוניות אספנים מארצות הברית. הוא בן הזקונים, ויש לו שתי אחיות גדולות ממנו. האגדה מספרת שפטינסון, בעל המראה האנדרוגיני, הולבש בבגדי בנות בילדותו, אך הוא מכחיש: "זה היה סוג של בדיחה", הוא מגחך. "פשוט המצאתי את המעשייה הזאת ועבדתי על אנשים, וזה התגלגל הלאה".

בצעירותו התנסה בתיאטרון חובבים, שם צד את עינו של סוכן שחקנים שהתלהב מהשחקן הצעיר והחל לקדם את ענייניו. פטינסון הגיע לתיאטרון הממסדי ובמקביל התחיל לדגמן. "נראיתי כמו נערה", הוא הסביר בעבר, "ולכן קיבלתי הרבה עבודות דוגמנות. באותה תקופה חשבו שמראה דו מיני זה קול".

תחילת הקריירה לוותה באכזבות, דחיות וכישלונות. תפקידו ב"יריד ההבלים" (לצד ריס וויתרספון) נותר על רצפת חדר העריכה, והוא הודח ממחזה רגע לפני הבכורה. ואז הגיע "הארי פוטר" ומזלו השתנה. בגיל 20 פטינסון הופיע בשני סרטים מהסדרה המצליחה ("מסדר עוף החול", "גביע האש"), בהם גילם את סדריק דיגורי, שחקן קווידיץ' בקבוצה של בית הפלפאף, שמחוסל בעקבות הוראתו של הלורד וולדמורט.

אחרי "הארי פוטר" עבר פטינסון לגור בדירה קטנה וישנה בסוהו של לונדון והמשיך בניסיונותיו לפרוץ בגדול. "זו היתה הדירה הכי קטנה שיש. לא היה בפנים שום דבר. חייתי שם בלי שטיח, בלי רדיאטור, לא היתה אפילו מקלחת. הייתי צריך ללכת לבית הוריי כדי להתקלח. זה היה כל כך מגניב ובוהמייני. יכולתי לעלות לגג ולראות את כל הנוף. וכל יום עשיתי מוזיקה וכתבתי מלא דברים. אני מבואס שאיבדתי אותה".

אחרי תקופת יובש של שנה ניגש פטינסון למבחני הבד לסרט "דמדומים", עיבוד לרב המכר של סטפני מאייר שיצא לאור ב־2005. המפיקים חיפשו את השחקן שיוכל למלא את נעליו של אדוארד קאלן, דמות הערפד הרומנטי, החיוור, המצודד והעגמומי, שמכהן כמושא אהבתה של הנערה בלה סוואן. פטינסון גבר על אלפי המתמודדים וזכה בתפקיד הנחשק.

הולבש בבגדי בנות בילדותו? (צילום: אימג'בנק)

"דמדומים" גרף 350 מיליון דולר, ופטינסון וחבריו לסרט קריסטין סטיוארט וטיילור לאוטנר הפכו לאלילי נוער. כעת, כשגם הסרט השני בסדרה מככב בקופות, השלושה מקפצים בקלילות מתוכנית אירוח אחת לשנייה וכבר הספיקו לעבור אצל ג'יי לנו, קונאן אובראיין, אלן דג'נרס, דייוויד לטרמן וכל שאר החשודים המיידיים. הצצה זריזה בדוכני העיתונים בארצות הברית תגלה שפרצופיהם מעטרים כמעט כל שער שני.

נראה שהם בכל מקום בכל רגע נתון. ארצות הברית מפתחת אובססיה לשלישייה הקודרת ולא נראה שזה יירגע בקרוב (ראו טור צד). רק לאחרונה יצא סרט תיעודי בשם "Robsessed", שעוסק באובססיה שהתעוררה סביב פטינסון. במקביל, המגזין "ואניטי פייר" הציב אותו החודש על השער והתייחס שוב להשוואה בין ההיסטריה סביב ליאונרדו דיקפריו בימי "טיטאניק" לסגידה שמתפתחת סביב השחקן הצעיר ואף קבע שנמצא יורש.

אתה יכול לנשוך אותי?

פטינסון מצידו הפך לסמל מין ומודל לחיקוי אופנתי: צעירים החלו לחקות את הלוק הגותי החיוור שלו, כשהם לא מוותרים אפילו על הליפסטיק. "זה מוזר לראות איך אנשים צעירים מגיבים אליי. ילד בן עשר ניגש אליי ואמר: 'אתה יכול לנשוך אותי?'. ישנם עיתונאים ששאלו אותי 'את מי היית רוצה לנשוך?', ואמרתי להם: 'אני לא יודע אם אני הייתי רוצה לנשוך מישהו, אני לא ממש בקטע של לנשוך אנשים'".

הסצנה ההמונית שקדמה לפגישה בינינו גררה מהר מאוד דיון בתופעת ההערצה כלפיו, ובהתמודדות שלו עם התהילה שהתרגשה עליו מרגע ש"דמדומים" יצא למסכים בשלהי 2008. "בעצם כל דבר שקורה לי הוא ביזארי למדי. אפילו מה שקורה כאן עכשיו. לפעמים אני יושב במסעדה ומעריצים ניגשים אליי. אני אף פעם לא בורח מהם. אני כנראה די אידיוט.

בסך הכל הם מסורים ונהדרים. תופעת ההערצה היא משהו שצריך לדעת לקבל. אם תמשיך להיות שלילי ותגיד שאתה שונא את התהילה וההערצה, אז תשתגע באמת, כי אתה לא יכול לעצור את התופעה. זה בסדר כשאתה מצפה לזה, אבל כשאתה מופתע, והעניינים יוצאים משליטה ואתה נקלע לכאוס כמו פה בקאן, זה מפחיד. למזלי, בלגנים כאלה קורים רק לעתים רחוקות. לא תמיד יוצא לי להיות מוקף במאות אנשים.

בכלל, אני לא חש רצון לספק את הצורך של אנשים, כולל של הצלמים שדורשים שאספק להם משהו שיוכל להיכנס

לעמודי החדשות. אני משתדל לפעמים לעשות להם חיים קשים. הם רוצים שאשתטה, כדי שהתמונות שלהם יופיעו בעמודים הראשונים. הם נואשים שאעשה קטעים ודברים מביכים. הם לא מפסיקים לעורר פרובוקציות. אפילו אתמול בקאן הצלמים צעקו: 'תחייך, תחייך'. ואמרתי להם: 'אבל אני מחייך'. אז הם רטנו: 'אתה כל כך משעמם'".

נוכחותו של פטינסון במדורי הרכילות הפכה להיות דבר שבשגרה. כל מקום בילוי שהוא פוקד זוכה להתייחסות, כל מדרכה שעליה פסע מקבלת תשומת לב וכמובן, כל בחורה שבה הביט הופכת להיות פרשה רומנטית מעורפלת.

איך אתה מסתדר עם הרכילויות עליך שמופיעות בצהובונים?

"לא אכפת לי ממה שמרכלים עליי. זה לא משפיע על הקריירה שלי, ובסביבתי הקרובה רוב האנשים יודעים מהי האמת, חוץ מאמא שלי, שכנראה מאמינה לכל מילה שלילית שנכתבת עליי. היא כל הזמן אומרת: 'אני לא מאמינה שעשית את זה'".

את הראיון המלא עם פטינסון ניתן לקרוא בפנאי פלוס החדש