אחרי חצי שנה גילתה לי: היא נערת ליווי
הכסף קנה עבורה נוחיות וריפד אותה בשלל דברים חומרניים שלא היתה יכולה להרשות לעצמה אלמלא כן. היא התמכרה לכסף המזומן שניתן בידיה בערבים שיצאה לחדרי בתי מלון מפוארים כדי לספק גברים זרים, ולא הצליחה להפסיק את הריקוד המושחת
החיים מזמנים לנו הפתעות. קארין היתה הפתעה במקום שחשבתי שהכי זר לה, אבל דווקא שם, במקום שכאילו כל כך רחוק מעולמי או עולמה - נפגשנו. היא צפה בזכרוני בעקבות שלל התגובות על טור ה"שרלילות" (שרלילה היא כמו בובת גומי עבור הגבר),
שגרסו כי זכותה של כל אשה לסגל לעצמה התנהגות או אורח חיים מסוים ללא ביקורת או תיוג מצד החברה.
עברו כבר כמה שנים טובות, אבל אני עדיין זוכרת היטב את הרגע בו הבחנתי בשיערה השחור החלק והסמיך ובעיניה השחורות שהביטו בי כשנכנסתי לחדר. באותו ערב התקיים מפגש מבוא לסדנת תטא הילינג, שאמורה היתה להכניס עומק רוחני לתוך עולמי הבורגני והחומרני. בתוך חדר קטן בצבעי פסטל עמדו עשרה כסאות בעלי משענת גבוהה, שסודרו במעגל.
חשתי מבוכה קלה כשנכנסתי בג'ינס צמוד ומגפיים ונתקלתי בפנים מחייכות שמחוברות לגופות עטויים בגדים נוחים ורפויים, רובם בלבן טהור. מבוכתי נמוגה מיד כשראיתי אותה ישובה על הכסא המרוחק ממני ביותר. היו לה פני חרסינה צעירות ויפות, והיא היתה אופנתית ומרשימה בלבוש ססגוני. היא חייכה אליי בהבנה, ומשהו בתוכי נמס.
הפסקה קצרה משכה אותנו החוצה לכוס תה מהביל ולסיגריה, והשיחה התגלגלה למחוזות נעימים. למדתי ממנה שהיא בעלת תואר בבלשנות וסטודנטית לספרות עברית, מתגוררת בגפה באחת השכונות היקרות בצפון-מזרח תל אביב הואיל וטרם מצאה את אביר הלבבות הפרטי שלה. היה די ברור מדרך התנהלותה, גילה, הופעתה, המותגים שעטפו אותה והיוקרה שבערה מתוכה שהיא נולדה עם כפית של זהב בפה ואבא מרפד את חשבון הבנק שלה כדי שתוכל ללמוד בניחותא.
מהר מאוד התפתחה בינינו חברות שונה ואחרת מכל מה שהכרתי עד לאותו היום. הכתבנו קצב של כמה שעות איכותיות פעם בחודש, בבית קפה שכונתי וקטן. רק לאחר חצי שנת היכרות נחשפה בפניי רצועה נוספת ומשמעותית בחייה – היא נערת ליווי.
היא לא הגיעה מרקע של אלימות או התעללות מינית. הוריה אמנם גרושים, אבל הבית בהחלט לא הרוס וההורים שמרו על יחסים טובים בינם לבין עצמם ובינם לבין ילדיהם. היא גדלה במרכז הארץ בבית רגיל ונורמטיבי, במצב כלכלי סביר ללא חסכים, היא היתה אחת הבחורות המחוזרות בתיכון, שירתה בצבא, טיילה קצת בחו"ל, למדה, ובאופן כללי חייה זרמו במסלול די צפוי.
"למה בחורה יפה ואיכותית כמוך צריכה לעבוד כזונה?" התחלחלתי ופצעתי במילים.
"בשביל הכסף", ענתה ללא הנד עפעף.
הכסף קנה עבורה נוחיות וריפד אותה בשלל דברים חומרניים שלא היתה יכולה להרשות לעצמה אלמלא כן. היא התמכרה לכסף המזומן שניתן בידיה בערבים שיצאה לחדרי בתי מלון מפוארים כדי לספק גברים זרים, ולא הצליחה להפסיק את הריקוד המושחת הזה.
הפגישות בינינו הפכו תכופות יותר, ובתמורה לסיפורי הזוגיות שלי, בהם הרוויתי את צמאונה, טבעתי אני בתוך עולם הסיפורים שלה וגמעתי מהם בלגימות מהירות. לצד הצלפות חוזרות ונשנות שניסו להחזיר אותה למוטב על פי ראיית עולמי, למדתי כיצד העולם הזה נראה מבפנים, איך עושים את זה ומדוע היא מרגישה שזה שווה את זה.
"יש ביניהם צעירים ויפים", לחשה לי פעם
עוד מבט:
נערת ליווי לשעבר - "עסקתי בכך מבחירתי"
האמת העירומה
בעקבות טור בו כתבתי שאין דבר כזה נערת ליווי, פנו אליי כמה נשים, בהן גלית, בת 34. שהזדהתה כנערת ליווי לשעבר. על אף שאני מוצאת עצמי מתקשה להשתחרר מהתפישה שהגוף שלנו אינו למכירה, אני חייבת להודות שגלית הבהירה לי שהיא אדונית על גופה, ושיהיה זה מתנשא מצדי להחליט בשבילה שהיא אינה רשאית לעסוק במקצוע בו בחרה. בגנות המגנים את הזנות
"וורקוהולית" קראתי לה בהקנטה כשהיתה מספרת על שעות לילה מענגות."יש ביניהם צעירים ויפים", לחשה לי פעם כממתיקת סוד. גברים שכבלו את עצמם בחיי נישואים אפלים ובאים לפרוק תסכולים אצל צעירה שמוכנה לעשות איתם מה שהאשה הקרה בבית לא מעלה על דעתה שנשים מסוגלות לעשות. היא סיפרה שיש ביניהם גם אחדים, מלאי אגו, שמשקיעים את מירב המאמצים להביא אותה לאורגזמה כדי להקל על היד שסופרת את השטרות בתחילת הערב.
"אני לוקחת אחריות מלאה על החיים שלי" - היתה עונה לי תמיד כשהייתי סונטת בה ומנסה להחזיר אותה לדרך הישר כפי שנראתה בעיניי. "אני אשה עצמאית שעושה מה שהיא רוצה, אני מסובבת גברים על האצבע, ומבחינתי הם אלה שמושפלים בצורך שלהם לקנות מין בכסף. השליטה היא בידיים שלי, אני הולכת לאן שאני בוחרת, והכסף שלהם גורם לי אושר בתחומים אחרים בחיים".
אף פעם לא זיהיתי עליה אותות מצוקה, להיפך, היא תמיד נראתה זוהרת ואופטימית, והצחוק שלה שהתגלגל עם שלי משך בקביעות תשומת לב בכל מקום בו היינו. היא ידעה שהבחירה שלה נכונה. אני ידעתי שהבחירה שלה מוטעית. זה לא מנע מאיתנו לאהוב זו את זו.
תמיד בסיום פגישתנו הבטתי בפניה המושלמות ושאלתי: "מתי תחזרי למוטב?" והיא , למרות שרצתה בכל מאודה נפש אהובה שתצעד לצידה לאורך החיים ותבנה איתה משפחה, לא יכולה היתה לתת מעצמה ולהתקדם בכיוון זה, בשל ההתמכרות למקצוע, ובעיקר להטבות הנלוות. זה הפך קל יותר מבחינתה לאחר שמיצבה את עצמה במקום בו אינה צריכה להתפשר וחלקה את גופה עם מגוון גברים מצומצם וקבוע.
אין סיום מרשים לסיפור. היא לא פגשה את ריצ'רד גיר שאסף אותה בזרועותיו אל עבר האופק הזהוב. היא לא הוכתה, נאנסה, הושפלה וגילתה שהעולם שלה אכזר. יום אחד היא פשוט החליטה שהיא מחליפה מקצוע. מבחינתה, זה היה בדיוק כמו מנהלת שיווק שהחליטה לעשות הסבה ולהפוך למורה ליוגה.
היא כבר לא גרה כאן יותר, והיא לא מתחרטת על הבחירות שלה בחיים. לא בטוח שבעלה יהיה מעורב בסוד חייה הקודמים. אני בטוחה שילדיה לא יידעו על כך דבר. למרות שהיא צריכה להסתיר את עברה, היא אשה שתמיד תסגל לעצמה אורח חיים שיקדם את האינטרסים שלה, ואף אחד לא יצליח לשכנע אותה אחרת מזה.
"המילים שלך היו לוחמניות", היא כתבה לי השבוע בהקשרו של הטור שהסעיר.
"גם אם הייתי כותבת עלייך, הן היו נשמעות מילים כותשות", עניתי לה. "זה לא תמיד נעים כשמישהו שם לך מראה מול הפנים".
"חד משמעית לא. נסי ותראי", הציעה.
יפתי שמעבר לים, אני מתגעגעת לפגישות שלנו.
מומלצים
