אמאזון

מה הדבר שהכי מפחיד אתכם בעולם? השחקנית נתי קלוגר אולי לא ענתה על השאלה הזו בצורה ישירה עד היום, אבל היא מסתכלת לפחד בלבן של העיניים, בכל פעם שהיא עולה על במת ההצגה "תורת היחסים", בתוך האויב הגדול של כל נקבה אנושית: מכנסיים הקטנים עליה בשתי מידות. ואני חוזרת: האויב הגדול של כל אחת, גם אם קוראים לה יעל גולדמן. כי מכנסיים קטנים, לא רק מוציאים צמיגים, ישבן וירכיים - הם מנקזים החוצה את כל חוסר הביטחון, השנאה העצמית והגיחוך שבניסיוננו להפוך לדבר המסובך הזה שקוראים לו "אשה".

"זו אני, תמיד הולכת ומחפשת את המקומות האלה של נקודות התורפה", אומרת קלוגר (34) כשאני מזכירה לה את הסצנה ההיא, "לא אכפת לי איך אני נראית במכנסיים האלה. לא הייתי יוצאת ככה מהבית, המודעות שולטת בחיים שלי, אבל לה אין מודעות, לה אין פחד, לה אין את כל הדברים האלה שלי יש בחיים. אני הרי לא אעז לבוא לבעלי עם מכנסיים שקטנים עליי במידה. וזה מקסים בעיניי להיות אחת כזו שכן".

מסתכלת לפחד בלבן של העיניים. קלוגר

שלא לומר, אמיץ.

"למה?".

כי את לא נראית שם טוב.

"כן, הא? המזל שלי הוא שאני לא חושבת לפני שאני פועלת. החלטתי שאני קופצת למים ועושה את ההצגה הזו, ורגע לפני עמדתי מאחורי הקלעים ואמרתי, 'מה חשבת לעצמך? עד עכשיו היה נחמד ואינטימי בינינו, אבל תכף מגיע קהל, והם יראו אותך'. הבנתי שאין ברירה, זה באמת קורה, אז אעשה את זה על הצד הטוב ביותר. לא חשבתי הרבה לפני שהסכמתי להצגה הזו, אבל זה מאוד כיף ומצחיק ומאתגר".

מה היה האתגר הגדול?

"לעבוד על מחזה מקורי בתיאטרון עצמאי ולא רפרטוארי זה תמיד קשה יותר. וחבורת האנשים הזו היא לא קלה. זה קאסט חכם ומצחיק ושנון, אבל בגלל שאלה שחקנים יוצרים וחושבים, שום דבר לא מובן מאליו ועל כל דבר יש דיון. לא שאני מתלוננת, הצוות הזה הוא כמו לזכות בפיס. כשאייל דורון, הבמאי והמחזאי, התקשר וסיפר לי מי השחקנים, ישר אמרתי שאני בפנים, בלי לדעת בכלל על מה זה. בדרך כלל אני קצת יותר קשה להשגה".

כפתה על הציבור הישראלי דיאטה מנוכחותה

הטלפון מדורון (במאי ההצגה "בוא לא נדבר על זה", ויוצר הסדרה "לא הבטחתי לך") הגיע בתום תקופה שבה קלוגר כפתה על הציבור הישראלי דיאטה מנוכחותה. מאז הפריצה המשמעותית שלה ב־2004, עת גילמה דמויות קיצוניות, הזויות וקורעות ב"הרצועה" והפכה לחלק משגרת הקאלט של רבים מאיתנו - קלוגר היתה בפעילות מתמדת.

היא התפתחה כשחקנית דרמה בשתי עונות של "אולי הפעם" ואחת של "המקום"; והמשיכה עם המיומנות הקומית ב"כפיות" ובפינה בתוכניתה של עינב גלילי זצ"ל "באה בטוב" - נראה היה שכוכבת קומית, שובבה ובשלה מתגבשת לנגד עינינו, אבל אחרי שנים של עבודה נון־סטופ, קלוגר עצרה. בגיל 34 היא החליטה לעשות קצת לביתה ולבית בעלה, הבמאי בועז רוזנברג, ולעשות במקרה הזה זה אומר אנה ואמילי, תאומות שחגגו לאחרונה שנה.

בקיץ האחרון יצאה את המדגרה הפרטית שלה והלכה לצלם את העונה השנייה של "סרוגים" (ימי ראשון ב־yes), שבה היא עומדת להופיע בקרוב (ולגנוב את ההצגה בתפקיד משובח וכובש לב), וגם שם היא באאוטפיט לא קלאסי - בגדי ליצנית רפואית - אולי הדבר הכי רחוק מנשיות עדינה שאפשר להגות.

"לא חושבת לפני שאני פועלת". קלוגר (צילומים: אוהד רומנו)

הנתונים האלה מתאספים יחד כדי להוביל אותנו למסקנה שקלוגר היא בחורה שאוהבת להתלכלך בעבודה, ולחשוף מקומות יותר גרוטסקיים משחקניות אחרות, וזאת בניגוד גמור לאישיותה הקוקטית והמעודנת במציאות. ב"תורת היחסים" הלכלוך הזה יכול להציק ללא מעט נשים נשואות, כשדמותה מנסה לשמור על הקן שלה בצורה נואשת ומבהילה.

ב"תורת היחסים" קלוגר היא האשה הזו - נשואה, מסודרת, מתוקתקת, אך מוצאת עצמה באמצע החיים כשהיא מנסה באופן נואש לפתות את בעלה (אמנון וולף) בעזרת מדי צבא האמורים להזכיר לשניהם ימים פרועים יותר, כשאספו טרמפיסטית בסדיר והשתוללו איתה בשלישייה.

האחרונה, טלי שרון, מופיעה בהמשך בחליפת אחות סקסית הגזורה בדיוק למידתה, ומצליחה לטלטל גם את חיי אחיו של וולף (שי אביבי) ורעייתו המקורננת (מירב גרובר) - כולם מסתובבים במלחמת מינים עקובה מדם, שבה נדמה כי לקלוגר אין אפילו ניצחון אחד.

"ההצגה מתעסקת במקום של זוגיות שאת ואני עוד לא מכירות, ואולי האמהות שלנו כן. ברור שהייתי שמחה לא להכיר את זה בכלל, אבל זה נשמע לי כמו מהמורה שעוברים בחיי נישואין. אנחנו בני אדם ואני לא חיה באשליה, אני מאמינה בזוגיות שלי ובבית המדהים שיצרתי לעצמי, אבל אני יודעת שאנחנו אנשים שעוברים דברים, ולמה בעצם שהגבר שהכרתי בגיל 30 יהיה אותו דבר גם בגיל 44? מגיע לו להשתנות ולהתפתח כמו לי, זה לא בהכרח להפוך אדם רע".

בהצגה זה מוצג רע מאוד, זה אפילו גורם לאלימות.

"נכון, מן הסתם אנחנו לא כאלה בחיים. אבל אנחנו גם לא כמו שחשבנו שנהיה באגדות ששמענו כילדים. הרי כל החלומות האלה לא מתגשמים, חשבת שכן? כשהייתי ילדה הייתי חושבת על שנת אלפיים, זה נראה לי נורא רחוק, ידעתי שאהיה בת 24 כשזה יבוא וניסיתי לדמיין את זה, ואמרתי, 'אלוהים, מה יקרה לי?' אני כבר אמות בטח עד אז. והנה, אנחנו עשר שנים אחרי והעולם נראה לי עומד מלכת. דברים הם לא בדיוק כמו שחשבנו שהם יהיו".

דנה ספקטור כתבה פעם שבעלה הוא כמו שדה תעופה שממנו היא יכולה להמריא למקומות אחרים. זה גם ככה אצלך - את יכולה להשתתף בהצגה שמטילה ספק במונוגמיה, כי את אחר כך חוזרת לבית חם?

"ברור, זה אחד היתרונות של המקצוע הזה, כמו שלרופאים ועורכי דין יש יתרונות, לשחקנים יש את האפשרות הזו לבדוק דברים. מצד שני, אני לא יודעת איך הייתי מרגישה כלפי התפקיד הזה אם הייתי רווקה, כי אני כל כך הרבה זמן לא שם. גם ב'אולי הפעם' לא הייתי שם, אבל לפעמים זה היה קשה, כי נזכרתי בתקופה של הרווקות. אוף, אני כל כך מתגעגעת לזה".

בחורה שאוהב לחשוף מקומות יותר גרוטסקיים משחקניות אחרות

לרווקות?

"התכוונתי ל'אולי הפעם', כי זו היתה תקופה נפלאה, אבל האמת היא שתמיד קל להתגעגע לתקופות אחרות, במיוחד היום. אני אמא כבר שנה ומן הסתם לא יוצאת ומבלה, והשבוע יצא לי להיות בהצגה שנמשכה לבילוי, ונורא רציתי להמשיך ולבלות ולחגוג את הניצחון הקטן הזה. אבל ידעתי שאני גם מתה לחזור הביתה לישון, וגם מתגעגעת לילדות, וזה הרגיז אותי.

"אמרתי לעצמי, 'די, אני רוצה להשתחרר וליהנות ממה שפעם כל כך נהניתי'. למרות שאז הייתי אומרת שכל מה שאני רוצה זה בעל וילדים והנה יש לי, ובא לי להשתחרר. זו כנראה מהות החיים שלנו - לנוע בין כל העולמות האלה כל הזמן. בכל מקרה, אחרי שחזרתי הביתה ותוך עשר דקות שמעתי תינוקות מצייצות מהחדר, נזכרתי שאין דבר יותר מדהים מזה בעולם".

"הרבה אנשים חושבים שעשיתי הפריה"

מתברר שיש לנו אג'נדה נסתרת לעקוב אחר התפתחותה של קלוגר, הן כטאלנטית והן כבחורה מצוינת. בפעם הראשונה שהתראיינה ל"פנאי פלוס", לפני ארבע שנים, היא סיפרה לי כמעט בסוד שהיא יוצאת עם מישהו חדש, טפו טפו טפו, יכול להיות שיש פוטנציאל.

שנתיים לאחר מכן, עמיתתי איריס אברמוביץ' קיבלה ממנה מתכון לזוגיות מוצלחת כנשואה טרייה לאותו פוטנציאל שמומש; וכעת היא חוזרת אלינו בפאזה שלישית - אמא חדשה, שלפתע יצאה לה משפחה שלמה מתוך הבטן: "הרבה אנשים חושבים שעשיתי הפריה, ולא שיש בזה משהו לא בסדר, אבל אני שמחה להגיד שזה פשוט יצא ככה, זו מערכת הרבייה שלי.

"אין לנו גם תאומים במשפחה, אז היינו לגמרי בשוק כשגילינו את זה. לא היה לנו מושג איך נעשה את זה. מרוב היסטריה הלכנו לייעוץ אצל איזה פרופסור מפורסם, ושילמנו לו מלא כסף שיגיד לנו שזו טעות להמשיך עם ההריון הזה, אבל הוא אמר לנו, 'אתם עוד לא יודעים, אבל אתם בני מזל'. היום אני יכולה להגיד לך שהוא צדק".

שתיים זה מעניין יותר?

"לגמרי. אני פתאום לא מבינה איך יש אנשים עם ילד אחד, זה נראה לי משעמם. תאומות זה דבר מדהים, הן כל כך שונות זו מזו, אין דבר דומה ביניהן, המראה והצבעים, אחת היא אני ואחת היא בעלי".

"לא היה לנו מושג איך נעשה את זה". קלוגר והמשפחה (צילום: רועי חביב)

נהיה קל יותר אחרי השנה הראשונה?

"לא. איך יכול להיות לי יותר קל היום? הן בנות שנה, אבל עדיין תינוקות ואני לעולם אצטרך לתפעל שתיים, להרים שתיים, לסחוב שתיים, להרים עגלה של שתיים, להלביש שתיים. קל זה לא. ובעיקר פיזית, כל דבר הופך אצלנו לבוג'רס ואני עוד לא מדברת על כסף".

אז מה בכל זאת השתנה בשנה האחרונה?

"זה תהליך. כשהגעתי הביתה מחדר הלידה הייתי בהלם, שלא לומר בדיכאון, שלא לומר בבלבלה פסיכית, הייתי פסיכית. לא הייתי דומה לעצמי. והטירוף שהיה לי על עצמי בחודשים הראשונים היה בלתי נסבל. אני רוצה עכשיו לחזור לעצמי ולעבוד, התעקשתי על איזה רמז או סימן קטן לחיים האבודים שלי.

"אמרתי שאני לא מוכנה לטירוף ולהשתעבדות האלה, ולשתי התינוקות האלה שצורחות כל הזמן ולא עושות שום דבר חוץ מזה. אף אחד לא אמר לי שזה יהיה כל כך גיהינום. ואז, פתאום הדבר הזה גדל ומתחיל להגיב ולחייך וזה נותן פידבק, ואת מבינה שהשתיים האלה, זה גם אושר כפול. זה לא רק להחליף פעמיים קקי, זה גם לקבל שני חיוכים ושני צחקוקים, ופתאום דברים אחרים התחילו לעניין אותי פחות. התחלתי להתמכר לדבר הזה".

ולהיות עקרת בית מאושרת?

"אמא שלי אמרה לי, 'תהיי בבית. תרוויחי את זה ביושר'. היו הצעות, אבל פסלתי מלא דברים ואני עדיין עושה את זה. היום אני כבר לא יכולה להיעדר ימים ולילות, יש לי תאומות בבית וזה מגביל את הכל, ההתארגנות קשה יותר. למרות שכש'סרוגים' הגיע התארגנתי כמו גדולה ועזבתי את הבית ב־4:00 בבוקר לצילומים, וחזרתי בלילה, אבל אני בוחרת את הפרויקטים שבשבילם שווה לעשות את ההקרבה הזו. ניסיתי לעשות את זה תמיד גם קודם, אולי היום יש לי תירוץ יותר טוב לא לצאת מהבית לדברים שהם לא מעולים".

ומה עם הפחד שתיעלמי מהתודעה?

"ברור שהוא קיים. יש פחד מאוד גדול להיעלם ולהישכח, היו קטעים לא קלים שאמרתי, 'אוקיי, היה כיף ונחמד, אבל כבר לא אהיה שחקנית, סיימתי'. את משוכנעת שנגמרו לך החיים ולא תוכלי לחזור לעבוד. ואת גם ככה מהורמנת לחלוטין, אז כולם עדינים איתך ואומרים לך שיהיה בסדר ושאת אוטוטו חוזרת לעצמך, אבל לכי תדעי מתי זה יקרה".

אז מה עושים?

"מתחילים לבחור אחרת. כל התקופה הזו שלא הייתי בטלוויזיה גרמה לי להסתכל על הדברים אחרת, הבנתי שזה גם מעייף להיות כל הזמן, שיראו אותך כל הזמן, אני לא רוצה להימאס. זה לא שאני מרגישה היום שכולי אמא, חיה בעולם האימהות וקוראת ספרי אימהות, אני באמת מאמינה במשפט הזה שאמא צריכה להיות מאושרת כדי שהבית יהיה מאושר, ואני עובדת בשביל עצמי, אבל זה לא ללכת למשרד מ־8:00 עד 17:00, זה יותר מורכב מזה. צריך לחשוב טוב טוב מה עושים".

אז אני לא צריכה להיות מתוסכלת שלא הפכת עדיין לשחקנית מובילה בדרמה?

"מאוד אשמח להוביל דרמה, שום דבר לא נגמר והכל רק מתחיל. צריך שיבוא הזמן הנכון לזה. אז אולי לולא הילדות היו רואים אותי יותר, אבל מה לעשות, יש ביולוגיה. ההחלטה להיכנס להריון היתה מאוד טבעית, אתה מגיע לשלב בחיים שזה הדבר הכי הגיוני לעשות, ומה יהיה אחר כך - אלוהים גדול".

ומה עם להיכנס לליגת העל של הקומיקאיות בארץ? חשבנו שאת בדרך להיות עלמה זק.

"עשיתי את החיקוי ב'האחות הקטנה' ונהיה אישיו מזה, אבל אני לא חקיינית ולא קומיקאית ואף פעם לא ראיתי את עצמי כזו. אני אומרת תודה רבה שיש לי את האפשרות והיכולת להצחיק, אבל בחיים לא עשיתי סטנד־אפ ואין לי שום רצון כזה. לא הגדרתי את עצמי כמצחיקולית. לא שזה עלבון, אבל אני לא מבינה את ההגדרה. אני שחקנית, זה מה שלמדתי. מאז 'הרצועה' לא הייתי בתוכנית שמאפשרת לך לפרוח כשחקן קומי".

אז מה היית רוצה? "שבוע סוף!"? "מועדון לילה"?

"אני לא יכולה להגיב על תוכניות ספציפיות, אני רוצה לעשות כל דבר שיעניין אותי. לקבל מחר את הטלפון שיגניב אותי".

• עוד על נתי קלוגר, על הקשר המשפחתי שלה ל"האח הגדול" והשאיפות לעתיד - בגיליון פנאי פלוס החדש