סטודנטית נרשמה ללימודים במכללה האקדמית להנדסה ושילמה 4,150 שקל הכוללים 3,000 שקל כמקדמה, 1,000 שקל עבור קורס ההכנה ו-150 שקל כדמי הרשמה.
לטענתה, לאחר שני ימי לימודים היא גילתה כי, למרות ההבטחות לרמת לימודים גבוהה, "אין שיטתיות, כל מורה מלמד בשיטה אחרת והיא לא מצאה את עצמה לומדת שם". בשל כך הגישה לבית-המשפט לתביעות קטנות בירושלים, תביעה על סך 8,549 שקל, בגין הפסד שנת לימודים ועבודה ובגין עוגמת נפש.
לטענת המכללה, הסטודנטית חויבה בסך של 4,150 שקל שמתוכם הוחזרו לה סך של 3,000 שקל עבור מקדמת שכ"ל וכן מחצית מהסכום ששילמה עבור קורס ההכנה, דהיינו 500 שקל נוספים - סך הכל 3,500 שקל.
המכללה טענה, כי הובהר מראש שדמי ההרשמה לא יושבו, ושהסטודנטית זכאית רק למחצית הסכום עבור קורס ההכנה שכבר החלה ללמוד בו.
בדיון התברר כי הסטודנטית אכן קיבלה 3,000 שקל, אותם פרעה, וכן סך של 500 שקל על קורס ההכנה, אותם החזירה למכללה משום שחשבה שהיא זכאית לסכום גבוה יותר.
השופט גד ארנברג קבע, כי אין מקום לפיצוי או החזר נוסף למעט הסכום שהחזירה התובעת למכללה בסך 500 שקל, והיא זכאית לו.
ביהמ"ש קבע כי מדובר במוסד שרמת הלימודים בו מפוקחת על-ידי המועצה להשכלה גבוהה, ונוכח העובדה שלומדים בו סטודנטים רבים שלהם העדפות שונות, לא ניתן להתאים את שיטת הלימוד לכל סטודנט וסטודנט.
החזר הסכומים שהועברו לתובעת, כך נקבע, היה בהתאם להסכם שנכרת בין הצדדים ואין מקום לפיצוי, שכן "חוסר שביעות רצון של תלמיד זה או אחר לא יכולה ללמד שהקורס לא מועבר כראוי".
לאור זאת נפסק, כי על המכללה להעביר לתובעת שוב את אותם 500 שקל שמגיעים לה. בנסיבות העניין לא נפסקו הוצאות.
לעיון בפסק הדין
לאתר המשפט הישראלי פסק דין
