המשרה הנחשקת: קאובוי - "זה רק הסוס ואתה"

לפעמים קאובוי זה לא רק תחפושת. רובנו נדחסים בכל בוקר בדרך לעבודה לאוטובוס שאף פעם לא מגיע בזמן, או שאנחנו נתקעים, עצבניים, בפקקי תנועה. ובמשרד, רבים מאיתנו ספונים על שולחנות צרים, עם אור פלורוסנט ומסך מחשב מרצד - ואז שוב נדחקים לאוטובוסים, או בפקקים, ונלחמים על חניה.

אבל אפשר גם אחרת -  יש מי שעובד במרחבים פתוחים בלי לחץ, רעש ודוחק ובאושר. הכירו את הקאובוי (בוקר), אמיר לוי (32). 

• עוד בערוץ קריירה
• כתבה קודמת בסדרה: לבלות כל לילה ולשתות וויסקי על הבוקר

• עוד בסדרה: המשרה הנחשקת - מכוניות מהירות וכסף מהיר

• כתבה ראשונה בסדרה: כשמסעדות יוקרה פורשות בפניך שטיח אדום

  
  

אמיר מאמן סוסים לרכיבה בחוותו, "חוות אמיר" שבמושב באר טוביה. בעוד אני בחרתי לעזוב את השקט שבאותו המושב לכרך הגדול - תל אביב, אמיר, אותו אני מכיר עוד מילדות, עבר מאשדוד למושב - ונהנה מכל רגע.  אז מה הוא עושה בעבודה בחוותו ומה גורם לו כל כך הרבה נחת? 

"אני מאמן ומאלף סוסים, ומכין סוסים לתחרויות - מלמד סוסים להפוך מסוסי בר לסוסי רכיבה. רוב האנשים קוראים לזה קאובוי, כי זה הספורט שצמח מהמקצוע". הוא צוחק על הכינוי ואומר ש"בעיקרון, הרפתנים כאן הם הרבה יותר קאובוי מאיתנו - אבל לנו קוראים קאובוי". אז איך מגיעים להיות קאובוי? - אתם בטח שואלים את עצמכם. ובכן, זה יותר קל ממה שאתם בוודאי חושבים. 

מתחילים בלימודי רכיבה

"התחלתי ללמוד רכיבה מגיל 8, ואחר כך עבדתי בהעברת בקר בקיבוץ נתיב הל"ה, ואחרי זה התאמנתי בחוות אילוף סוסים בבית חנן ובגרמניה במשך תקופה ארוכה - וזה הפך להיות המקצוע שלי". לדבריו "כדי להיות מאמן סוסים צריך המון שנים של למידה, מתחילים בחוג רכיבה על סוסים, רואים את הכישורים שלך ומשם בסולם הדרגות למעלה למעלה".

לוי הזמין לצילומים שני קולגות שלו, ליאור רז שמאלף סוסים בקיבוץ רמת יוחנן, ויוסי אוחנה שמאלף סוסים בקיבוץ גליל ים. כולם סיפרו על מסלול דומה שעברו בדרכם להיות בוקרים ומאלפי סוסים. לדבריהם, הם הפכו את הכיף, התחום שנהנו בו יותר מכל כשהיו צעירים - למקצוע שלהם.

"לא מחפש אווירה תוססת"

ואכן, כששאלתי את לוי עד כמה הוא נהנה מהמקצוע מ-1 עד 10, הוא ענה מיד - 10. לדבריו, העבודה עם בעלי חיים היא הרבה יותר כיפית מעם בני אדם, ויש גם את הנוף הפתוח - המרחבים והאהבה לחיה; "זה רק הסוס ואתה", הוא אומר. לוי לא להוט אחר האורבניות וההמולה וכשהוא נשאל האם לא מתחשק לו לפעמים לצאת לבלות באווירה יותר תוססת הוא עונה: "אני לא מחפש אווירה יותר תוססת. יותר טוב מהשקט הזה אני לא יכול לבקש".

כל זאת, למרות החסרונות במקצוע: "העבודה בחורף בקור, בקיץ בחום, 365 יום בשנה. אין חופש מזה והתגמול רחוק ממה שהיה צריך להיות". ואכן, סדר היום שלו לא דומה ליום עבודה "רגיל" של 9-8 שעות: "אני קם ב-5:30 בבוקר, מאכיל את הסוסים, מבריש את הסוסים, מנקה אותם, מנקה להם (את האורוות), אחר כך מכין אותם לתחרויות וחוזר הביתה בשעה 20:30-20:00".

קנה לילד סוס פוני

ניכר על לוי שהחסרונות אותם ציין לא ממש מפריעים לו ליהנות מהמקצוע - אך מה על המשפחה, האשה, הילד והתינוקת שנולדה רק לפני כשבוע? איך הם מתמודדים עם השעות הרבות בעבודה? לדברי אמיר "המשפחה לקחה אותי ככה - הם קיבלו אותי כזה. עם הילד אני רוכב הרבה - אפילו קניתי לו סוס פוני ליום ההולדת".

אבל למרות שלוי אומר בגאווה שמאז גיל 14 הוא חלם לעבוד עם סוסים הוא לא מאחל לבנו הקטן להמשיך בדרכו: "שיעשה עבודה עם כסף ופחות שעות", הוא אומר. 

יש לכם רעיונות למשרה נחשקת ש"מצטלמת טוב"? רוצים לספר לנו מה יעניין אתכם לקרוא בערוץ קריירה? כתבו לנו.