כשמסעדות יוקרה פורשות בפניך שטיח אדום

כתבה ראשונה בסדרת המשרה הנחשקת: אוהבים אוכל טוב? יין טוב? לאכול במסעדות יוקרה? בוודאי שכן - אבל יש בעיה. זה עולה הרבה כסף.  מצד שני יש אנשים שמשלמים להם כדי ליהנות מכל הטוב הנ"ל.

• עוד בערוץ הקריירה
  

שרית סרדס-טרוטינו, מבקרת מסעדות ועיתונאית אוכל ב"ידיעות אחרונות", הזמינה אותי לערב של הנאה ובליסה - בלי חשבון. אני גמלתי לה בראיון בו היא גילתה יותר מטפח על העבודה ועל עצמה. 

סרדס-טרוטינו יודעת את עבודתה. מעבר לאפיונים המדוייקים של המנות שנחתו על שולחננו ופילוח המרכיבים לפי עונות השנה , טיבם, ומרקמם - היא שפעה תיאורים מגוונים, ציוריים ופואטיים.

כששאלתי אותה בנוגע לסופרלטיביים אפשריים ל"טרנד" החדש שסוחף את המסעדות  - הפולנטה - היא התחילה ב"אוורירית וקטיפתית" וקינחה בכ"מגע שמיכת פוך חמה ביום חורף קר". כל מה שהיה חסר להשלמת חיותו של התיאור הזה הן כוס שוקו חם ואח מבוערת. אבל הפעם הסתפקנו בהשקת כוסות יין.

שבעה? אין דבר כזה בסיור אוכל

סרדס-טרוטינו מתלוננת על התשלומים על הוצאות השמרטף לילדים, חדר הכושר והפסיכולוג כדי לטפל ב"תסביך השמנה" דימיוני שיש לה כתוצאה מעבודתה. כמו כן, היא פצחה בתיאור קורע לב, באמת, על סיורי האוכל. במהלכם היא פוקדת מסעדה אחר מסעדה בסבב בלתי פוסק של פתיחות שולחן ושקשוקי סכו"ם. בקול מיוסר היא מסבירה שלמרות שבשלב מסויים היא כבר חסרה את היכולת והקיבולת לדחוף פנימה עוד תבשיל ועוד תבשיל - העבודה מחייבת.

אך אם יש לכם ספקות בנוגע להנאתה מהעבודה - שלא יהיו. היא מרוצה עד למעל הראש; כיוון ש"מאז ומתמיד רציתי לעסוק בעיתונות, ואכן מאז ומתמיד עשיתי זאת. וכשמצאתי את תחום האוכל - ידעתי שזה המקום בשבילי שכן מבחינתי מדובר בהנאה צרופה". סרדס-טרוטינו מציינת שעבודה כעיתונאית היא חלום ילדות שלה.

אני גם הייתי שמח ליהנות ממסעדות, לגהץ כרטיס אשראי לא שלי, ועוד לקבל על כך משכורת. אני מניח שגם רבים מכם חושבים כמוני. סרדס-טרוטינו מבהירה שכל מי שרוצה - יכול להיות מבקר מסעדות או עיתונאי אוכל - כל עוד יש בליבו אהבה עצומה לאכול מכל הבחינות, וכל עוד הוא למד ולומד על אוכל מכל הזוויות, צובר ניסיון ובעל יכולות ניסוח וכתיבה לעילא.

משאירה את תבשילי החזיר לבעל

לסרדס-טרוטינו יש גם כמה סודות. את חלקם היא גילתה לנו לפני שלב היין: למשל שבעוד שהיא קוטלת ללא רחם שפים שעושים שימוש בפטריות מקופסה - היא נהנית לבלוס מהן בבית. כמו כן, בעוד שהיא טועמת ארוחות עילית, ילדיה נאלצים להסתפק בחביתות וארוחות פשוטות. לא, אין סיבה לקרוא לשירותי הרווחה - שאלנו אותם, ו"הם אוהבים את החביתה והקציצות של אמא".

עם שתיית היין, כאמור, גילינו שמבקרת המסעדות שלנו אינה אוכלת חזיר. נכון, רוב אזרחי ישראל גם לא אוכלים חזיר, אבל מה קורה כשבמסעדות העילית מוסיפים לתבשיל בייקון או מוצרים נוספים שמקורם באותה "פרה נמוכה"; כשבמקרה שלה, השף לעיתים מכרכר סביבה. ובכן היא "מסיחה את דעת המלצרים והשף ומרוקנת את הצלחת לזו של בעלי שמתלווה אלי לא פעם... כמובן כשהשף שואל איך היה אני אומרת משהו מאוד כללי כמו שהארוחה הייתה מהנה".

ומה עושים כשהמסעדה מתחת לכל ביקורת? סרדס-טרוטינו אומרת שהיא מעדיפה להתרכז בכתיבה על המסעדות המוצלחות. "צריך לזכור שביקורת גרועה עשויה להפיל עסק, אני משתדלת לסבול בשקט ולהימנע מכתיבה על מקומות כאלו - ככל שניתן".

יש לך "משרת חלומות" שתרצה שנרחיב עליה? כתוב לנו .