הוא קצת נסחף במועדון חשפניות. לספר לאשה?
בסופו של דבר, זו ההחלטה שלך. אתה מכיר את אשתך יותר טוב מכל אחד אחר, ואתה גם אמור להכיר את עצמך ולדעת מה נכון לך, לה ולכם. אתה יודע עם מה תוכל לחיות ומה יכרסם ויהרוס את הקשר, מה אתה מוכן לסכן וכמה אתה מוכן לשלם
אני נשוי 15 שנה באושר ויש לי שלושה ילדים. לפני שבוע הייתי במסיבת רווקים של חבר, המסיבה היתה במועדון חשפניות. השתכרתי קצת, והיו מגעים. לא היה אקט מלא, אבל היה מספיק. עכשיו זה יושב לי על המצפון. אני מאוד אוהב את אשתי ומעולם לא בגדתי בה. אני מתלבט אם לספר לה.
תשובה:
לפני שאענה אשיב בשאלה: מה מטרת השאלה שלך? אם העצה שלי אליך תהיה "אין סיבה לספר כי...." הרי שקיבלת ממני אישור לעבור הלאה. ואם, לעומת זאת, אגיד לך ש"אתה חייב לספר לה כי..." תוכל עדיין להמשיך ולהתלבט מה נכון לך לעשות.
אז כבר בתחילת דברי אומר שאנסה להציג את שני הצדדים - הסיבות, האפשרויות, וההתלבטויות שיכולות לעלות - אבל ההחלטה הסופית היא שלך, תמיד היתה ותמיד תהיה. ואי אפשר בלי קטנה מתחת לחגורה: ההחלטה היא שלך, בדיוק כפי שהיתה במסיבת הרווקים...
מצד אחד, האם מצבך יהיה יותר טוב לאחר שתגלה לאשתך? אתה אוהב אותה ורוצה לחיות איתה ולהיות איתה, וזהו המצב כפי שהוא כרגע. אתם יחד ואין סיבה שהיא לא תרצה להישאר איתך. אם תספר לה יכול להיות שתיתן לה את הסיבה לעזוב אותך, והרי זה לא מה שאתה רוצה. אז אולי לא כדאי לספר.
מצד שני, החיים בשקר מתמשך הם בגידה שנוספת על "האקט שלא היה" במועדון החשפנות. הדבר דומה לרעל במינון נמוך שבסופו של דבר יהרוס כל חלקה טובה בקשר הקיים. אז אולי כן צריך לספר?
מצד אחד, רבים טוענים ש"מה שלא יודעים לא כואב", שאין סיבה לצער את בת הזוג שלך וגם את עצמך, בעיקר כשלא היתה לך כוונה, זו היתה מעידה חד-פעמית שלא תחזור על עצמה, ואתה באמת ובתמים מתייסר ומצטער.
האירוע הזה עומד ביניכם כמו חומה
מצד שני, האירוע הזה עומד ביניכם כמו חומה, כמו ענן סמיך שחונק בגרון ורוצה מחילה, רוצה סליחה וקבלה, הבנה שאתה אנושי, שתית השתכרת ולא היית אחראי למעשיך. זה לא אתה האמיתי שהיה שם, ואתה מצפה שאשתך תבין ותקבל ותאפשר לשניכם לעבור הלאה. אגב, האם אתה היית מקבל סיפור כזה של אשתך?
מצד אחד, אם תספר לה, גם אם היא תסלח לך היא כנראה לעולם לא תאמין בך יותר. לא תוכל לצאת לה מטווח הראייה, היא תבוא איתך לכל מקום, תבלוש אחריך ותתקשר לעבודה. החיים שלך ישתנו לחלוטין, אז אולי כדאי לא לספר...
מצד שני, זו הרי היתה מעידה, לדבריך, חד פעמית לא רצינית, ואולי זה מבחן לזוגיות שלכם, מבחן אם אשתך תהיה מוכנה לקבל אותך גם אחרי טעות חסרת חשיבות וקטנה, אחרי 15 שנים של נאמנות מוחלטת ואהבה גדולה שעדיין נמשכת, אז אולי כדאי לספר ולראות מה יקרה...
מצד אחד, כשאתה מספר אתה מעביר אליה את האחריות, עכשיו היא זו שצריכה להתמודד עם מה שהיה עד עכשיו סוד, עכשיו הבעיה במגרש שלה, ואולי זה לא הוגן להעביר את המשא והעונש אליה, אז אולי כדאי לא לספר.
מצד אחד, אתה יודע שהיא תיפגע באופן מאוד קשה, אתה הרי החבר הכי טוב שיש לה בעולם, היא לא תוכל להסתכל לך יותר בעיניים, ואתה לא רוצה לפגוע בה יותר ממה שהיא נפגעה, אז אולי כדאי לא לספר...
מצד שני, להמשיך ולנשק אותה, להיכנס איתה למיטה כשאתה מביא איתך את האשה האחרת, זו שהיא לא יודעת עליה, איך אתה חי עם עצמך בשלום, איך אתה לא רוצה לצרוח ולהגיד לה, "עשיתי, טעיתי, מבקש את סליחתך" אז אולי כדאי לספר לה...
בסופו של דבר, זו ההחלטה שלך. אתה מכיר את אשתך יותר טוב מכל אחד אחר, ואתה גם אמור להכיר את עצמך ולדעת מה נכון לך, לה ולכם. אתה יודע עם מה תוכל לחיות ומה יכרסם ויהרוס את הקשר, מה אתה מוכן לסכן וכמה אתה מוכן לשלם.
ההתלבטות היא קשה, אבל היא גם מאוד פשוטה. כי בפנים, בלב, כשאתה שוכב ער בלילה, אתה יודע באופן ברור וצלול, מה התשובה שלך.
- גילי בר הוא מאמן לזוגיות ומנחה קבוצות,
מכון זוגות
