לא הוליוודי

כשאמו של הכוכב הוותיק וודי הארלסון התבשרה לפני חודש שבנה זכה במועמדות ראשונה לאוסקר (בקטגוריית שחקן המשנה), היא כתבה לו: "סוף סוף עשית את זה. אתה נמצא בקטגוריה אחת עם כריסטופר פלאמר (מי שכיכב ב'צלילי המוזיקה'. א.ק.)". ואכן, אחרי קריירה ארוכה, שכללה סרטים מוערכים כמו "רוצחים מלידה" ו"ארץ קשוחה", הגיע הזמן שהארלסון בן ה־48 יזכה לכבוד השמור לג'ק ניקולסונים של הוליווד.

אמו של הארלסון צריכה להודות לבמאי הישראלי אורן מוברמן, שאחראי ל"השליח", הסרט שהעניק לבנה את המועמדות הנחשקת. מוברמן, החתום גם על התסריט המופתי של "אני לא שם", הסרט הייחודי על בוב דילן, גדל בגבעתיים ושירת בנח"ל מוצנח. הרקע הצבאי שלו ודאי שימש אותו כשעבד על "השליח", שעוסק בטוני, חייל אמריקאי (הארלסון) המשרת ביחידה המבשרת למשפחות החיילים על מות יקיריהם. הממונים מצוותים לטוני חייל צעיר (בן פוסטר, "עמוק באדמה"), בוגר המלחמה בעיראק, ובין השניים נרקמת ידידות הדוקה.

"כשקראתי את התסריט של אורן חשבתי שזה תסריט יפהפה", סיפר הארלסון כשפגשתי אותו בפסטיבל ברלין. "זה סיפור מדהים. הכל היה כבר על הנייר. גם הצילומים היו נהדרים. הסצנות בהן אנחנו מבשרים למשפחות את הבשורה הנוראה צולמו ללא חזרות. בן ואני לא פגשנו לפני הצילומים את שאר השחקנים בסצנות הללו. אורן אמר 'אקשן', ואנחנו ניגשנו לדלת, נקשנו עליה ואז השחקן מצד השני של הדלת פתח אותה. זה ממש הרגיש אמיתי".

הארלסון ב"השליח" (צילום: gettyimages imagebank)

מוברמן חשש תחילה שהארלסון לא ירצה את התפקיד בשל היותו פציפיסט. "הוא התבקש לגלם חייל שאוהב את הצבא", סיפר מוברמן כשראיינתי אותו בברלין. "וודי ידוע בדעותיו הפוליטיות האנטי מלחמתיות והוא היה צריך להתעמת עם האידיאולוגיה שלו. הפגשתי אותו עם חיילים, חלקם פצועים ושוכבים בבתי חולים. אחרי שהוא נפגש איתם הוא הודה שאף פעם לא דיבר עם חיילים ולא שמע מה הם חושבים באמת".

ואכן, המפגש עם החיילים הפצועים השפיע על הארלסון לא מעט ובמהלך פגישתנו הוא ביקש להבהיר את עמדותיו: "ראשית, באופן אישי, עליי לומר שאני לא משתמש בביטוי 'אנטי מלחמתי' ומעדיף להגיד על עצמי שאני 'פרו שלום'. הייתי פרו שלום באופן מוצהר ומסיבה טובה לדעתי, אבל מצד שני, מה שהיה חסר בפילוסופיה שלי היתה הבנה אמיתית של מה שעובר על החיילים האלה. בזמן שבילינו בבסיסי הצבא לקראת צילומי 'השליח', יכולנו לתקשר עם החיילים.

בעקבות השיחות איתם נשארתי עם כבוד עמוק וחמלה לאנשים שהולכים לעיראק ואפגניסטן, ובמקרים מסוימים גם לפיליפינים ולעוד מקומות שממשלת ארצות הברית לא רוצה שנדע עליהם. הם מסכנים את החיים שלהם, לא בשביל כסף אלא מאמונה שהם עושים משהו בשביל המדינה שלהם. אז זה לא משנה מה אני מרגיש כלפי המלחמה - אני פשוט מכבד מאוד את החיילים וזה משהו שחשוב לי".

אבל הפוליטיקה לא היתה האלמנט היחיד שהטריד את מוברמן, לפני העבודה עם השחקן הוותיק: "וודי אף פעם לא בכה על המסך, והוא היה מאוד מודאג ולא היה בטוח שיוכל לבכות", מסביר מוברמן, "אבל בסוף הוא עשה את זה כל יום. אני מאוד מעריך את העובדה שהוא הסכים לעשות משהו שלא עשה מעולם בעבר ואתגר את עצמו".

במסיבת העיתונאים שנערכה בברלין לכבוד "השליח", הפתיע בן פוסטר את הנוכחים כשהכריז "ראיתם איזה תחת נהדר יש לוודי בסרט?". הארלסון מצידו הצהיר שהיה שמח לנשק את פוסטר. "אמרתי לאשתי שבן הוא אחד השחקנים הטובים ביותר שעבדתי איתם, נדהמתי מההופעה ומהמחויבות שלו", סיפר. "גם הקלוז־אפים שלו מדהימים. למדתי לחבב אותו ואת אישיותו. העבודה המשותפת היתה טעונה, אינטנסיבית וכיפית. הוא כמו אח בשבילי. אני מרגיש שנוצרה בינינו חברות לנצח. הייתי מוכן לחטוף כדור בשביל הבחור הזה".

על רקע הרעפת המחמאות ההדדית ולאור הדרך בה מוברמן בנה את החברות בין השניים במהלך הסרט, ניתן לחשוד כי הקשר בין החיילים הוא יותר מעוד אחוות לוחמים סטנדרטית. "אני חושב שזה מאוד נדיר בסרטים אמריקאיים להראות מערכות יחסים בין גברים סטרייטים, שיש להן עומק ורגש אמיתי", מפרש מוברמן, "ובסרט שלי הגברים אמנם הטרוסקסואלים, אבל יש ביניהם סיפור אהבה. אחד הדברים שהיה הכי מעניין לחשוף זה שיש מקומות בהם נוצרים קשרים עמוקים בין שני אנשים. מסגרת צבאית היא אחת המקומות בהם נוצרים קשרים כאלה".

הביוגרפיה של הארלסון, שנולד בטקסס, מסבירה אולי את גישתו האנטי ממסדית והפרועה, שלא תמיד מסתדרת עם חוקי המשחק ההוליוודיים. הוריו התגרשו כשהיה בן שלוש והוא עבר עם אמו לאוהיו, בעוד אביו התפרנס מהיותו רוצח שכיר, נתפס, נשלח למאסר עולם בכלא ושם גם מת. הארלסון למד משחק באוניברסיטה והתפרסם בזכות הופעתו בסיטקום המיתולוגי "חופשי על הבר", בו גילם את הברמן וודי בויד. הארלסון הצטרף לסדרה ב־1985, היישר לעונה הרביעית, ונשאר מאחורי הבר עד 1993. התפקיד זיכה אותו בפרס האמי בשנת 1989 ומבחינות רבות גם פתח לו את הדלת להוליווד.

הארלסון, שנתפס כאאוטסיידר בסצנה ההוליוודית, נמשך במהלך הקריירה לדמויות של אנטי גיבור. הוא מעולם לא נרתע מלהביע את דעותיו, וידוע בפעילותו הנמרצת למען לגליזציה של מריחואנה.

על אף שאחד התפקידים שפרסמו אותו היה מיקי הרוצח מ"רוצחים מלידה", היום הוא כבר לא לוקח על עצמו את הדמות: "לו היו מציעים לי היום את התפקיד של הרוצח הזה, הייתי אומר 'לא'. כשמציעים לי לאחרונה תפקידים דומים אני מסרב". על אף שאינו כוכב הוליוודי קלאסי, מוברמן שמח לספר על גלי החום וההערצה שההמונים מרעיפים על כוכב סרטו: "אין לך מושג כמה אנשים אוהבים אותו. כשאתה הולך איתו ברחוב, אנשים צועקים לו: 'היי, וודי' ולא מפסיקים לגשת אליו".

הארלסון בביקור בישראל (צילום: אלירן אביטל)

אחרי תקופת האטה ודעיכה בקריירה של הארלסון, הוא שוב נמצא בתקופה פורייה ורוחשת במיוחד ונע בקצב מסחרר מסרט אחד למשנהו. לאחרונה יכולתם לראות אותו גם בקומדיית האימה "ברוכים הבאים לזומבילנד" וגם בסרט האסונות "2010". "לאור כמות הסרטים שלי לאחרונה, זה בטח נראה כאילו אני אומר 'כן' לכל הצעה. פשוט בחיים הכל קורה במעגלים - ואני נמצא עכשיו במעגל מוצלח הרבה יותר. אני צריך קצת להרגיע את הקצב, בגלל שחשוב לי להיות האבא והבעל הכי מוצלח שאני יכול, וגם להיות איש רוחני, יותר אוהב ופתוח, ולפעול למען נושאים חשובים כמו אקולוגיה. אני צריך לעשות כמה שיותר למען איכות הסביבה, כדי שאוכל להתבונן בעיני הנכדים שלי".

השליח" הוא לא הסרט היחידי שוודי הארלסון עשה לאחרונה בו מעורבים ישראלים. השנה יגיע למסכים גם "בונראקו", לו אחראים יוצרים ישראלים הפועלים בהוליווד: הבמאי־תסריטאי גיא משה והמפיקים נאוה לוין, רם ברגמן וטינו מטלון. זהו מותחן אקשן, בו מככבים לצד הארלסון דמי מור וג'וש הארטנט. הסרט משלב ז'אנרים שונים כמו אומנויות לחימה, בובות, קומיקס ומשחקי וידאו. הארלסון התיידד עם משה, במאי הסרט, ומיד בתום הצילומים ברומניה הם קפצו לביקור בישראל.

אופן מקרי, שלושת הסרטים שעלו השבוע בארץ עוסקים במוות מנקודות תצפית שונות. "מבט מגן עדן" מעניק את נקודת התצפית הרוחנית, העל־טבעית, שגורמת לצופיו להרגיש שהמוות אינו בהכרח הסוף. "היו לילות", סרטו של רוני ניניו, שבו מגלמים משה ודאנה איבגי אב ובתו, מציג חיים טראגיים של משפחה מנקודת מבטה של ילדה/בחורה, שרואה את הוריה בשיא חולשתם בימי דעיכתם וגסיסתם. ו"השליח", המציג את המבט הריאליסטי והנוקב מהשלושה, עוסק בתפקיד כפוי הטובה של האנשים, שתפקידם לבשר למשפחות שיקיריהם נהרגו בפעילות צבאית.