עניין של זמן

"את צודקת, יש בית אבות בתוכי", נאנח רועי בר נתן כשאני מציעה כי הוא עתיק ממניין שנותיו, 33. "יש שם איזה תושב זהב, ללא ספק. יקיר העיר תל אביב. למעשה אני פסע מלאכול לבן. בכל פעם שאני הולך לקניות בסופרמרקט אני מרגיש שזה הולך לבוא ואני הולך לשים לבן בעגלה, אבל אני עוד מחזיק את עצמי, מתאפק עוד קצת בכל פעם. ואני גם לא יוצא לבלות הרבה, זה לא נראה לי דחוף לקרוע את העיר".

צודק. אין מה לחפש שם.

"אני מעדיף שבאים אליי, אוהב לארח. אבל לא בכמויות, תירגעו. ותתקשרו קודם. שלא ידפקו לי פתאום על הדלת".

וכשלא באים אליך, מה אתה עושה לבד בבית?

"אז ככה: יש לי גם yes מקס, גם HOT מג'יק, גם די.וי.די, גם wii כדי שבכל זאת תהיה קצת פעילות, ואפילו וידאו ישן עם קלטות שהייתי מקליט כילד. את לא מאמינה אילו דברים העמסתי על עצמי אז: ועידת ואנזה, ועידת מדריד, הסכם השלום עם ירדן, השמדת גטו וילנה. אם רוצים להוציא שם רע לאשכנזים, אני הדרך".

אתה יודע למי עוד היה גם yes מקס וגם HOT מג'יק?

"למי?".

לשוש עטרי.

"אז את הכרזת עליי עכשיו כשוש עטרי החדשה. לא, תהרגי אותי באמת. תודה רבה".

את המשפט האחרון בר נתן מעביר כמובן, בעגה האהובה עליו לאחרונה - יעל פוליאקובית שוטפת. לא רק שהוא שכלל את המימיקות של ידידתו מימי הלהקה הצבאית בחיקוי המעולה ב"שבוע סוף החדש", הוא גם נתן לשפה הזו להיכנס אליו, לחלחל מתחת לעורו ולהפוך לטבע שני. כשהעוגה שהזמנו מגיעה, למשל, הוא מכריז כי "זה צרחות, איזה עלובים אנחנו, איזה גועל, תמות", וזאת רק כדי להעביר את המסר כי היא טעימה לו. זה לא חדש עבור בר נתן לאמץ פרסונה אחרת, לתבל אותה בהומור הפרטי שלו ולהתפנן על חילוף הזהויות הזה, שגם עוזר לו להישאר מטושטש ברמה האישית, ועל כך בהמשך.

בכל הנוגע לאלילו מילדות, גידי גוב, זה הפך להומאז' מתמשך, שהסלים עד לערב שירי גזוז שמעלה בר נתן עם טלי אורן, גורי אלפי והדורבנים. אגב, עם גוב, "האנרגיה המשפיעה ביותר בחיי", הוא עדיין בקשר הדוק. "היום גידי אומר שיש טרנספורמציה כמו בסרט 'הזבוב', שלקחתי את החיים שלו, והנכדה שלו כבר דומה לי יותר מלו. כשהתחלתי לחקות אותו הוא לא האמין, הוא אמר ששנה לא חיקו אותו, כי הרי אין לו איזו תכונה פיזית קיצונית, אבל זה בדיוק מה שאני אוהב, לחקות אנשים שהם כביכול בסדר, אבל אתה מקצין בהן אלמנטים. כמו אסי עזר, למשל. וצריך חיבור עם האדם, אני חייב לאהוב את הדמות ברמה זו או אחרת".

אז אתה אוהב את אסי?

"אני מאוד מחבב אותו. אנחנו מיודדים, אבל אני עוד לא יודע מה הוא חושב על החיקוי. הוא היה בחו"ל לשמחתי כשהחיקוי שלו שודר. הרעיון בכלל היה של קרן פלס. אני לא יודע איך היא עלתה על זה וליהקה אותי ככה, אבל זה מדהים. אני בעיקר שמחתי שלא עשו את זה ב'ארץ נהדרת'".

בר נתן והדר לוי ביחד. עלו ברשת (צילום: כפיר חרבי)

אבל את יעל פוליאקוב הם עשו לפניך.

"שני כהן היא חברה שלי ואנחנו מסתמסים אחרי תוכניות, והכל בסדר גמור. אולי בעבר 'שבוע סוף' ו'ארץ נהדרת' היו בפורמטים קרובים אז היתה תחרות, אבל פה זה לחלוטין שונה. מתייחסים לאותם הנושאים, ולפעמים יש אותם מושאי חיקוי, אבל לא על חשבון האחר. זה סביר שיהיו שתי תוכניות בידור מרכזיות בערוץ 2, ההשוואה קורית מאליה. אז יש פעמיים יעל פוליאקוב, ושני פרס ושני ליברמן, אז מה קרה? זה לא שאנחנו מעבירים לב להשתלה. בכל הדברים האלה מתעסקים בקומות העליונות בכל מקרה. לאנשים יש נטייה לחשוב שיש לנו ציפורניים ששורטות זה את זה בגלל האגואים, אבל נהפוך הוא".

עם אף אחד מהצוות של "שבוע סוף החדש" לא עבדת בעבר באופן צמוד. לא הרגשת כמו ילד חוץ?

"את כולם הכרתי מפה ומשם, והחשש הראשוני ברור, אבל זה נבנה לאט לאט. ב'ארץ נהדרת' היו מראש קבוצות מובנות, כאן אנחנו פרטים שונים שהתקבצו. על הרגע הראשון הרגשנו הנאה. יש פינג פונג וכימיה ופייט טוב בין האנשים".

הראיון הזה התקיים בשבוע שעבר, בזמן שמותה טרם נקבע. כששאלנו את בר נתן על לחץ מצד רשת הוא ענה כי הוא קיים, אך הביע ביטחון מלא בכך שרשת תעמוד מאחורי התוכנית. "הם לגמרי מאחורינו", הוא אמר. עכשיו זה נראה נאיבי, אבל לא ציפינו שבר נתן יספיד את התוכנית בטרם יצאה הודעה רשמית על סיום דרכה. אולי בר נתן קצת סירב להאמין שזה קורה לו. הוא הרי עבד כל כך קשה, במשך כל כך הרבה זמן כדי להגיע לנקודה הנוצצת הזו בפריים טיים ערוץ 2.

בר נתן. קצת נאיבי (צילום: כפיר חרבי)

הגדילה שלו אולי הגיעה בצעדים מדודים יחסית, אבל לדבריו, היא כבר כאן. "קלישאת הפריחה המאוחרת יושבת עליי פר אקסלנס", הוא מהרהר, ולא מכחיש כי אולי זה קשור לעברו כילד כוכב. הנטייה הדרמטית שלו, שהחלה בבית הגידול ההרצלייני, הגיעה לשיא בשני תפקידים מיתולוגיים: כניר שרוני, הילד הצפוני שמתעמר בנער השכונות ציון כהן בסרט "אל עצמי" ("בסוף הם הסתדרו, אני הבאתי את כור ההיתוך עוד לפני 'האח הגדול'"), וכשותף לקאסט הצעיר של התוכנית החינוכית "קריאת כיוון".

אחר כך הגיעו להקה צבאית, גיוס לחבורת הקומדיה של דומינו גרוס שכבשה את משבצת "דומינו" בימי שישי בצהריים עם אסי וגורי, אדיר מילר, טלי אורן ורותם אבוהב. כשהחבורה פורקה משהו השתבש בקריירה של בר נתן. הוא אומנם עבד, אבל הרבה פחות מחבריו למחזור, ובדרך כלל חסה בצילם. בתוכנית של מילר "ערב אדיר" הוא שכלל את הדמויות של "פריצי" ו"מאשה", ולקח גם חלק בתוכניתם של אסי וגורי, "שידורי המהפכה", אבל עדיין לא היה שם שגור בכל בית ישראלי, גם לא כשהבליח על במות הקאמרי והמחזמר "אבניו קיו" וכיכב בסדרת הילדים "בצפר". בקרוב, אגב, לכל אלה תצטרף גם קריירה רדיופונית, כשינחה את "ציפורי לילה" בגל"צ עם חברתו שחר סגל.

לאורך כל הדרך שמע בר נתן הרבה כי הוא מסוגל ליותר - כעת, הקול נהיה פנימי: "הסידור אצלי תמיד היה שמזהים עליי לפני שאני מזהה על עצמי. אני משתפר בזה, היום אני יכול לשווק את עצמי יותר טוב, אבל אני לא הראשון שאצביע ואגיד - אני. אני גם די ביישן, חד משמעית. אני יכול להיות פרא אדם על במה, אבל פרטי נורא בחיים. נחמד לי להיעלם, להסתכל ישר ולא ימינה ושמאלה וללכת עם אוזניות, זאת דרך יותר כיפית לחיות בעיניי".

אבל לראות את החברים מצליחים לפניך, זה קצת פחות כיף.

"אין לי גרם תלונה על אף אחד. זה קשור לאמביציות שלי, ומה שאני מביא לעולם זה באחריותי. יכול להיות שאסי וגורי הצליחו בגלל הצימוד ביניהם, אדיר ורותם היו יותר פתוחים לזה. אבל היום גם לי יש סוכן קטן שחי על הכתף, ואני יודע להוציא אותו ולהיות יותר ייצוגי ורהוט למה אני רוצה".

עם ביטולה של "שבוע סוף החדש", בר נתן ייאלץ לחזור שוב למצב הלא חביב עליו - חוסר ודאות. אבל הוא כבר מתמודד איתו יותר טוב מאשר בעבר. לפני שקיבל את הפנייה מעורך התוכנית, ליאור שליין, היה בתקופת מנוחה של שמונה חודשים. יחד עם חבריו גורי אלפי ושחר סגל, עורכי "שולץ" ששודרה ב־yes, הוא הגיש פיילוט לעונה שנייה בכיכובו - ובתום דיונים, קבוצות מיקוד וניסיונות החייאה שונים, הוחלט לסגור את הבסטה ולא לאשר עוד עונה. מבחינתו של בר נתן עדיין מדובר בהצלחה - בכל זאת, זו הפעם הראשונה שהוביל תוכנית שלמה על גבו והושם סוף סוף בפרונט.

בר נתן ולוי. סוף שבוע סוף (כפיר חרבי)

ב"שולץ" בר נתן נכנס לחליפת שומן ואימץ דמות של קואצ'ר לענייני בידור ישראלי, שעל ספתו מתארחים סלבריטאי ישראל כדי לקבל קצת השפלה בריאה. לא ברור מה שולץ היה אומר לרועי בר נתן לעשות אחרי כישלון הפיילוט לעונה השנייה, בכיכובם של גידי גוב ונינט, אבל בר נתן מבטיח כי הוא הסתדר. "עשיתי בשנה האחרונה גיחה חנוכאית עם פסטיבל הילדים, אבל חוץ מזה לא מצאתי משהו שאני ממש רוצה לעשות, אז לא עשיתי, כי לא הייתי לחוץ כמו פעם. פעם הייתי יכול להבליח במערכונים בניקלודיאון או דברים כאלה, אבל הפעם ראיתי שאני לא מעוניין, עד שלא אמצא, אמתין, וכך עשיתי".

המחיר הוא שאנשים שוב שואלים, לאן נעלמת?

"יש אנשים שחושבים שאם אתה לא חי בחיה הזו שקוראים לה פריים טיים ערוץ 2, אתה נעלם, אבל זה לא ככה. נהנינו עד אין קץ מ'שולץ', זה קיוסק שלנו, שבאנו למכור ואנחנו מתים על זה. זה לא הסתדר עם yes, אבל זה בסדר. זה לא מובן מאליו שנתנו לי להוביל סדרה על הכתפיים ואני מעריך את זה, יש לנו את כל הכוונות להמשיך את זה במגרש אחר, נשמח אם זה יהיה בערוץ 2. שמנו את זה בהולד, אבל הכוונה היא להמשיך. יש לנו עוד מה להגיד".

בר נתן כ"שולץ" (צילום: דביר כחלון)

ועוד סלבז להתעלל בהם?

"לטעמנו פיצחנו יכולת לייצר עקיצות על הסלבז דרך מודעות והדדיות ולא זדוניות. זה נעשה בעונג עם אנשים שרצו לעשות את זה, הרי כל השורה הראשונה של האמנים באה. הרעיון של שולץ זה שהוא יכול לעלוב באנשים בלי שהם שמים לב, כי הוא כזה שמן ומתוק, ובעצם יש לו תסמונת טורט והוא אומר דברים איומים. בפיילוט אמרתי שאני לא מסוגל להגיד את הדברים האלה, ועוד לעידן רייכל שהוא חבר שלי, אבל ברגע שהייתי בתוך החליפה עשיתי את הסוויץ' וזה עבד".

ובכל זאת, היו כאלה שנעלבו?

"אני בטוח שמתוך 80 אורחים חלק נעלבו, אבל אף אחד לא התלונן, אז אין לי מושג מי. היו גם כאלה שלא רצו לבוא וזה לגיטימי לגמרי בעיניי, חלקם חברים שאומרים שהם לא יכולים שירדו עליהם. אני לא מעוניין לפגוע באנשים, גם כשחנה מרון נעלבה מחיקוי שלי, הפסקתי לעשות את זה. אלה בסך הכל בדרנים, לא אנשי ציבור שדמם מותר".

למה רועי בר נתן לא ישב על הספה של שולץ?

"דווקא רציתי, אבל גורי התנגד כי זה כבר היה קצת יותר מדי לעוף על עצמנו. רציתי להגיד לעצמי דברים איומים, אבל בטח לא הייתי כותב את הטקסט בגלל תחושה ששום דבר שאגיד לעצמי לא יהיה מספיק חמור".

נו, הכל נשמע מושלם, אז מה בכל זאת לא עבד?

"אני לא מסכים שזה לא עבד, אנחנו עומדים מאחורי זה במאה אחוז. זו תוכנית שנעשתה מדחף אמיתי ויש לזה מקום. ובאמת הרגשנו שאוהבים אותנו, yes נתנו בנו אמון, השקיעו בנו השקעה כלכלית היסטרית ונתנו לנו ווייב חיובי ומגרש משחקים לשחק בו בלי שהם התערבו בכלום. תראי את 'אחד העם 1' - לא קלטו בהתחלה כמה זה טוב, לקח להם שש שנים לחזור. וזה לא מקרה. יש דברים שלוקח להם זמן לחלחל".

אולי הדיבור הברנז'אי שלכם לא מדבר לכולם?

"'שולץ' היא קומדיה רחבה גם אם לא עממית ונגישה, היא לא לאניני טעם בלבד. כולם יכלו להתחבר, גם אם חלק מהדברים עפו מעל הראש. היופי היה שהאורחים לא ידעו מה אני הולך לומר ותוסיפי לזה קהל חי באולפן, קיבלת משהו שבימינו נחשב מאוד מתקדם, סליחה שאני אומר. מצד שני, אני שמח לשים את זה רגע בצד ולא לדהור על זה. אני תמיד מנסה להיזהר שלא להיות וואן טריק פוני. אני יכול להיאחז במוני, שידע לתלות את חליפת הבאבא בובה בזמן, ככה אני רוצה להיות. אני לא מוכן לעשות לאנשים את פריצי היום ברחוב, ואין לי סנטימנטים אליה. אני מרגיש מוזר לשים עליי פאה של משהו שהייתי שם לפני עשר שנים, כי הבגדים אולי באותו גודל, אבל אני גדלתי".

"שולץ" הוא חלק ממה שאמרת על להיות יותר ייצוגי לגבי הרצונות שלך?

"בהחלט, הוא סידר אותי פנימית אולי יותר מהכל. תמיד חשבתי שאני מותנה בקבוצה וברגע שהצלחתי לסחוב את זה על הכתפיים, הרגיע אותי שאני יכול. ועדיין, אני לא יכול לעמוד לבד על במה, אין סיכוי שאעשה סטנד־אפ. זה ישר תסמיני חרדה מובהקים. אני מזדהה עם הסגפנות של אסי כהן בקטע הזה. הוא וירטואוז גדול, אבל הוא לא על במה, ואומרים שזה בזבוז אבל אני מבין אותו, הוא לא יכול להיות שם וזה בסדר".

רוצים לדעת מה רועי בר נתן חושב על הילדות שלו ואיך היא משפיעה עליו כיום? הכל בגיליון החדש של פנאי פלוס.