אדם בתוך עצמו

כשהבמאי הגרמני-טורקי פאטי אקין ("עם הראש בקיר", "בקצה גן עדן") היה ילד בהמבורג, הוא התחבר עם אדם בוסדוקוס, בן למהגרים יוונים. השנים התפרעו, השתוללו ובעיקר הטריפו את המורים. הנהלת בית הספר לא יכלה לשאת יותר את הבלגן שהצמד חמד הזה עולל, והחליטה להפריד ביניהם. הפיצול הכפוי הזה לא השפיע על החברות ביניהם, והיא מתנהלת בעוז עד היום.

בעוד אקין ביסס את מעמדו כאחד מיוצרי הקולנוע המרתקים והמסקרנים שפועלים כיום, בוסדוקוס פיתח שלל תחומי התעניינות: הוא ניהל מסעדה, עסק במוזיקה וגם חטא במשחק. רק מתבקש היה שבוסדוקוס ישתף פעולה עם חבר הילדות הממריא. בהתחלה הם אכן עבדו יחד, אבל בהמשך כל הניסיונות לעשות זאת לא ממש צלחו.

"פאטי תמיד רצה אותי לתפקידים בסרטים שלו", סיפר בוסדוקוס בן ה-36 כשנפגשנו בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בונציה. "הוא נהג לשאול אותי, 'נו, איפה

אתה? יש לי תפקיד קטן בשבילך'. ב'עם הראש בקיר' הוא נתן לי תפקיד נהדר, אבל בעריכה הוא חתך את הסצנה! כשראיתי את הסרט, שאלתי אותו: 'פאטי, איפה אני?'".

ולמרות כל זאת, נשארת חבר שלו.

"אני יכול להבין את מה שקרה ב'עם הראש בקיר'. אם לפעמים זה לא הולך, אז אין בעיה. אני גם יכול להבין למה לא הופעתי בסרטים אחרים שלו - הוא היה צריך לחפש את הכיוון ולמצוא לי את התפקיד הנכון. אני תמיד האמנתי ובטחתי בו, וידעתי שהוא יעשה את הבחירה הנכונה".

לפני חמש שנים, אקין פנה לבוסדוקוס והציע לו לכתוב יחד תסריט. "פאטי אמר לי שהוא צריך לעשות משהו חדש, קל וקומי יותר. הוא הכריז: 'אני לא יכול כל הזמן לצלם את הדברים הדרמטיים האלה. אני רוצה לעשות קומדיה'".

בוסדוקוס (מימין) עם כוכבות הסרט ואקין (Gettyimages imagebank)

השניים בחרו לבלות ולהתבודד באי במרכז המבורג המוקף נהרות, ולכתוב שם את התסריט המשותף. "פאטי ביקש ממני לספר כל מיני סיפורים על החיים ועל המסעדה שלי. אז סיפרתי לו סיפורים והוא כתב אותם, ותוך שבועיים-שלושה היה לו תסריט. קראתי אותו וחשבתי שזה מגניב ולא רע, אבל שצריך עוד לשנות טיפה. בסוף פאטי הניח את התסריט הזה בצד, ועשה סרטים אחרים. בסופו של דבר הוא נזכר בו ואמר לעצמו שחייבים לעשות משהו איתו, וכך צילמנו יחד את 'סול קיטצ'ן'".

משחק החיים

הסרט, שזכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל ונציה, הגיע אלינו בסוף השבוע האחרון, וקשה להאמין שתישארו אדישים לנוכח קסמו של בוסדוקוס, המופיע בתפקיד הראשי. ב"סול קיטצ'ן", בוסדוקוס מגלם מסעדן מהמבורג שמחליט לשנות את הקונספט של התפריט - במקום אוכל פשוט ובסיסי הוא מגיש ללקוחות מזון גורמה מוקפד ומתיימר. אבל הסועדים מעדיפים את התפריט הקודם.

בכלל, הצרות לא מפסיקות לטרוד ולהעיק: חברתו היפה עוזבת את העיר לטובת חיים בסין, בעיות גב מטריפות אותו וגם מס הכנסה מקשה על החיים. המסעדן מחליט להרחיק עד שנגחאי בעקבות האהבה ומפקיד את המסעדה בידי אחיו, אסיר משוחרר. בהמשך השניים עלולים לאבד את המקום, ועליהם לפעול כדי למנוע זאת.

איך זה היה לשחק את עצמך?

"שמתי את עצמי בצד. ההיסטוריה שלי היא היסטוריה שונה מזו של הדמות. הרקע שלי כולל יותר דברים משהסרט הזה יכול לספר. יחד עם זאת, אני חייב להודות שהסרט כן כולל חלק מהחיים שלי, והרבה סיטואציות אכן קרו באמת. וגם לי הייתה מסעדה שנראתה כמו ספינה, והרגשנו בה כמו פיראטים.

"סול קיטצ'ן". קצת ביוגרפי, קצת אוניברסלי

"אני חושב גם שהרבה אנשים מתמודדים עם אותן בעיות כמו אלה שיש לגיבור הסרט - בעיות עם מיסים, או עם יותר מדי עבודה ולחץ, עם בנות, אהבה, מערכות יחסים שנהרסות בגלל מרחקים גיאוגרפיים. לי היה קשר רומנטי כזה והכנסנו אותו לסרט: כשהייתי בן 20, נסעתי לחופשה ביוון והתאהבתי בבחורה מאתונה. היא היתה יפהפיה. שיער שחור. יוונייה אמיתית. התאהבתי בה לגמרי, אבל אני גרתי בהמבורג והיא גרה ביוון, אז איך זה היה אפשרי שנישאר יחד?"

זה לא היה משונה לך לראות סרט שמבוסס על החיים שלך?

"זה היה דווקא משהו מיוחד. כמו אלבום תמונות, שאני מסתכל עליו ואומר 'היי, תסתכלו על זה, אני מכיר את זה, זאת המבורג, זו העיר שלי, אלו האנשים שלי'".

הסרט משופע בזלילה, מוזיקה ומסיבות. אני מניח שנהנית בצילומים.

"הסרט כלל הרבה אנשים ורקדנים, והיו הרבה מסיבות. זה אכן כיף, אבל לפעמים זה היה קשה. זה גם לא תמיד פשוט לעבוד עם פאטי, הוא אוהב שלמות. אבל הוא אוהב את העבודה שלו ועובד עם תשוקה. הוא אפילו למד לבשל במהלך העבודה על הסרט שלנו".

מעדיף לבשל על המסך

לפני יותר כשנה, בוסדוקוס סגר את המסעדה שלו והחליט להתמסר למשחק. "אני רק משחק עכשיו", הוא מצהיר. "זה מספיק בשבילי. אני לא יכול להמשיך לחיות כמו שחייתי. זאת היתה עבודה קשה, מפרכת ומטורפת - בישלתי ועשיתי הכל בעצמי, וזה התחיל להתיש אותי".

מתוך הסרט. במציאות זו עבודה שוחקת

בוסדוקוס, כמו בני מהגרים רבים, נקרע בין שתי תרבויות וזהויות. "אני מאה אחוז המבורג, ואני גם מאה אחוז יווני", הוא מכריז. "אנחנו כבר לא מיעוט יותר בגרמניה. אנחנו כבר דור שני ואנחנו רואים את ביתנו שם - בגרמניה גרים החברים ובני המשפחה שלי. אמנם זה חשוב שבן אדם יוכל להגיד שיש לו שורשים ולדעת מהם, אבל גרמניה היא הבית שלי, ואף אחד לא יוכל לגרש אותי ממנה. אני לא הולך לשום מקום".

בתור בן מהגרים, בוסדוקוס יכול להזדהות עם כאב ההגירה והקשיים של המהגרים החדשים מהעולם השלישי שמנסים להשתחל לאירופה, ומצליחים להלחיץ את תושביה. "זו אכן בעיה ואני חושב שלכולם צריכה להיות הזדמנות להתקיים.

המהגרים באים לאירופה מכל מקום - אפגניסטן, פקיסטן, הודו, אפריקה, וזה קשה בשביל כולם. לא רק לאירופאים, גם למהגרים. הם לא באים בשביל הכיף, הם באים בשביל לעבוד.

"אבל אני דווקא חושב שיש משהו מאוד יפה בשילוב התרבויות, זה אפילו משפיע על המטבח האירופאי. במסעדה שהיתה לי שינינו את המנות, בהשראת המהגרים החדשים. אם תטעם את המנה שאימצתי מהסודנים, אורז עם קוקוס, אתה תגיד 'וואו'".