נשף מסכים: דון ג'ובאני בווידאו ארט
גיל שפרלינג הגיע לקלן שבגרמניה כדי לפתח סרט, ואולם תשוקתו לאופרה הביאה אותו להפקה של "דון ג'ובאני" כיוצר וידאו: "אני רוצה להודות למוצרט - תמיד תענוג לעבוד איתו"

גיל שפרלינג הגיע לגרמניה מישראל לשנת השתלמות באקדמיה לאמנויות המדיה בעיר קלן. הצעתו להפיק סרט העוסק בתרבות ימי הביניים בהשראת ספריו של תומאס מאן קסמה לנציגי בית הספר היוקרתי, והם הסכימו לפרוש חסות על הפרויקט והזמינו אותו לעירם.

 

ואולם, בו בזמן בערה בו התשוקה התמידית לאופרה, ולאחרונה הצליח לשלב בין שתי אהבותיו הגדולות - מסך הקולנוע, ובימת האופרה.

 

צפו בקטע מתוך סרטון הווידאו בהפקת "דון ג'ובאני" באופרה של קלן

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

 

רומן עם דון ג'ובאני

ב-27 ביוני נערכה הצגת הבכורה של האופרה "דון ג'ובאני" מאת מוצארט בבית האופרה של קלן. ההפקה, בבימויו של מנהל המוסד אובה אריק לאופנברג (הציג בתל אביב את האופרה "אריאדנה בנקסוס"), היא האחרונה לעונת 2010. שפרלינג, שחגג השבוע את יום הולדתו ה-35, השתתף בהפקה ויצר קטעי וידאו שהוקרנו באינטראקציה להתרחשות הבימתית.

 

הרומן של שפרלינג עם דון ג'ובאני התחיל כבר ב-2006, כשביים סרט קצר לעבודת גמר בבית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים ושמו "להיות דון ג'ובאני".

 

בהפקה הנוכחית צילם שפרלינג וביים קטעי וידאו בהשתתפות צוות הזמרים והשחקנים של האופרה באתרים שונים בקלן ובבית האופרה עצמו. קטע המעלית המצורף מתנגן בסצינת השיא של האופרה, כאשר דון ג'ובאני מתעמת עם רוח הרפאים של הקומנדטור שבא לקחת אותו אל השאול, אם לא יתחרט על מעשיו.


שפרלינג ולאופנברג בפרמיירה בקלן (צילום: Przemyslaw Siemion) 

 

ויראו את הקולות

"הקפיצה בין עבודה על סרט עלילתי לבין עבודה שמשלבת וידאו עם מדיום אחר היא טבעית עבורי", מספר שפרלינג בראיון ל-ynet.

 

"הגעתי לכאן עם טריטמנט לסרט קצר, אבל המטרה המרכזית של הנסיעה הייתה התפתחות מקצועית, אז נשארתי פתוח לכל אפשרות לשיתוף פעולה, וכשהגיעה ההזדמנות באופרה בקלן, קפצתי עליה. ידעתי שאני יכול להרוויח המון נסיון מעבודה משותפת עם לאופנברג. זו היתה למעשה מיני הפקת קולנוע, עם צוות צילום, ניצבים, לוקיישנים ואפילו קייטרינג".

 

מה פתאום אופרה?

 

"הקול האנושי זה משהו שמדליק אותי מבחינה אמנותית, ואין בעיניי משהו יותר מעניין ממה שהמוסיקה הקלאסית עושה עם הקול האנושי. כמעט כל עבודה שלי מפגישה בין פעולת השירה לבין דימוי חזותי. אז החיבור לאופרה הוא די הגיוני, אבל הייתי מגדיר את היחסים שלנו כמורכבים".

 

"מצד אחד זאת אמנות בינתחומית באופן מובהק, וכשהיא במיטבה זה חיבור מדהים בין מוסיקה, טקסט ודימוי. מצד אחר זה מדיום מאד שמרני, ולא כל כך פתוח לעבודה נסיונית. אני עדיין מנסה לפצח איזה משהו במפגש בין קולנוע לאופרה".


מעל הבמה. הווידאו מלווה כל הזמן (צילום: גיל שפרלינג)

 

דרך גבר

דווקא בעולם שבו צעירים שואבים השראה רפטטיבית מסרטי קאלט למיניהם, חוזר שפרלינג אל היצירה הקלאסית של מוצרט וכורה משם את גרעין היצירה שלו עצמו. "דון ג'ובאני בשבילי זו עבודת מחקר גאונית על גבריות", הוא מסביר.

 

"הדמות קיצונית באופן מטורף, הכל אצלו טוטאלי – הליבידו, האלימות, המניפולטיביות, הכריזמה, החופש, והריק שבפנים. ודרך המוזיקה של מוצרט הוא מזעזע, ותוך כדי גם מעורר הערצה".

 

"מה שגאוני ביצירה זו, זה שהיא תמיד נשארת רלוונטית, תמיד יש לה מה להגיד למי ששומע אותה ולמי שעובד איתה. בעיניי אי אפשר להתמודד עם היצירה בלי לשאול את עצמך 'איפה אני מול הדמות הזאת'. כסטודנט לקחתי את השאלה הזאת בכיוון מאד אישי. הפעם הפרשנות שלי נגזרה מהקונספט של במאי האופרה, אבל גם ניסיתי לבדוק מה יש לי לומר ביחס לדון ג'ובאניות".

 

אתה לא מרגיש שאתה קצת מוותר על הכוליות של היצירה האישית שלך, כמלווה אופרה קנונית כמו "דון ג'ובאני"?

 

"זה לא סרט שבו יש לך, או אתה שואף שתהיה לך, שליטה אמנותית, אבל זה לא מגביל את היצירה. גיליתי שאני יכול לתפקד מאד טוב בתור חלק ממשהו יותר גדול. כאן הווידאו לא מתקיים בפני עצמו, אלא כחלק אינטגרלי מהבימוי, והמטרה היא שהוא יוסיף משהו משמעותי. לשמחתי היתה לי תקשורת מאד טובה עם הבמאי והוא נתן לי הרבה מרחב יצירתי להביא את הרעיונות שלי ולממש אותם".

 

"היה לי חשוב שקטעי הווידאו יהיו מוזיקליים, ושיהיו רלוונטיים לסצינה ולבנייה של הדרמה באופרה. למשל, הקטע האחרון, שמוקרן בסצינה שבה דון ג'ובאני מתעמת עם רוח הרפאים שבאה לקחת אותו לגיהנום. הסצינה הזאת מבויימת על הבמה כפנטזיה של דון ג'ובאני, הקונפליקט הפסיכולוגי שלו מוחצן על הבמה. עד לנקודה הזאת באופרה, הווידאו הוא בעל קו די ריאליסטי – מצלמות מעקב, טלוויזיה שמזפזפים בה, מסך של אייפון". 


שבירת הרצף בסצינה האחרונה. מתוך הווידאו של שפרלינג

 

"בסצינה האחרונה היה צריך לשבור את הקו הזה, אז צילמתי וידאו בסגנון אקספרסיוניסטי, מין הזיה חרדתית של דון ג'ובאני – פיר מעלית עמוק, שממנו עולה מאסה של דמויות אנונימיות ואילמות. במוזיקה במקום הזה יש מוטיב פשוט מצמרר, שמייצר בדיוק את החרדה הזאת. התנועה האיטית והמתמדת של המעלית כלפי מעלה, והמחזוריות של התאורה, הכל בנוי על המוטיב המוסיקלי הזה. כאן הייתי רוצה למסור תודה למוצרט – תמיד תענוג לעבוד איתו".

 

מה שהיה הכי מעניין וגם הכי קשה בתהליך היה שיתוף הפעולה עם כל כך הרבה גורמים - המנגנון של בית האופרה של קלן שהוא פשוט מדהים - מלבישים, מאפרים, צוותים טכניים, ניצבים – כולם סופר מקצועיים; הזמרים, שיודעים על הדמות דברים שאתה לא יודע כי הם שרים אותה, ושצריך ללמוד איך לעבוד איתם; ואנשים מקצועיים בתחום הווידאו שעבדתי איתם כמו רוני שנדר, אמנית וידאו ו-VJ ישראלית שחיה בקלן ופז'מק סמיון, אמן מדיה שחי בהאג".

 

מה הלאה?

 

"בשנה הבאה אני חוזר לישראל. אני מאד רוצה להמשיך להתעסק בחיבור בין קול, וידאו ובמה, גם במסגרת יותר נסיונית. יש גם סרט שכבר התחלתי לפתח, עיבוד לסיפורים של א.ת.א הופמן – עוד אחד עם אובססיה לאופרה".

 

    קישורים ממומנים
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה נשף מסכים: דון ג'ובאני בווידאו ארט
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    אופרה
    שפרלינג בפרמיירה באופרה של קלן
    צילום: Przemyslaw Siemion
    7 לילות
    ynet ספיישל