נפלו בקרב: לאן נעלמו הסימולטורים?

דלק בינגו, אימלמאן, פוקס 1, ספליט S, זוג בנדיטים, mk82, מתג מאסטר, שפת זרימה, SA8, מערכת DAS. המונחים האלה מוכרים לכם? כנראה שאתם שייכים למיעוט הנבחר, שהצליח לסיים קורס טייס ויש לכם רישיון ג' לאף 16. זה, או שאתם שייכים למיעוט מצומצם לא פחות: טייסי סימולטורים.

כל כך הרבה קסם יש במכונות האדירות האלו. ציפורי פלדה של שלושים טון, שטסות במהירות של אלפיים קמ"ש וממטירות אש גיהנום מן השמים. הפעם הראשונה שלקחתי סטיק וירטואלי לידיים היתה לפני כמעט עשרים שנה, כשראיתי את אבא של יאיר קוביקו משחק ב- Chuck Yeager's Air Combat. המשחק אפשר לכם להיכנס לתא הטייס של מטוסים כמו הפאנטום האגדי ולהשתתף בקרבות אוויר-אוויר היסטוריים ממלחמות אמריקאיות שונות. אני זוכר שהנחתי את ידי על המקלדת, והתאהבתי כמו בסרטים.

מאז  נוצרו ועשרות רבות של משחקים. אבל דווקא בימינו, כשטכנולוגיית ההדמיה בשיאה, הגרפיקה מאפשרת לדמות כל טיפת דם וזעה, ויש יותר ויותר גיימרים שרעבים למשחקים חדשים - נעלמו הסימולטורים כמעט לחלוטין: למעט עוד גירסה ל- Flight Simulator של מיקרוסופט, לא נמצאים כעת כותרים חדשים בפיתוח. לפני שננסה להבין האם מתו הסימולטורים - נציץ לעבר ונבחן את תהילת חייהם.

אני עומד לשגר לעברכם הרבה שמות של מטוסי ומסוקי קרב. מי שלא מכיר, מוזמן להקליק על הקישורים ולהרחיב את השכלתו בתחום כלי המשחית המעופפים.

יש לך ארבעה פיקסלים על הזנב!

אחד הסימולטורים הראשונים שזכו להצלחה אמיתית היה F15 Strike Eagle שפותח על ידי מיקרופרוס ב-1985. לא היתה חוויית שליטה מציאותית במטוס הקרב המפורסם והוא היה ארקיידי למדי, אבל סלל את הדרך לרבים וטובים ממנו.

עוד סימן לבאות היתה סדרת JetFighter - שבה יכלתם להטיס מטוסי קרב שונים, חלקם עוד היו בשלבי ניסוי (כמו ה-F22, למשל, בכותר השלישי בסדרה, 1992). הם היו כיפיים מאוד, אולם הגרפיקה של התקופה לא אפשרה להבין אם יש לך על הזנב מיג אויב או שזה עוד באג. דור המייסדים כולל סימולטורים קרביים רבים, שלא נפרט כאן. הצלחתם הובילה לפיתוח עוד ועוד משחקי טיסה משובחים.

רוצה לטוס? קודם, תקרא

אבל הקסם היה יותר מלהטיס מכונת מלחמה אמיתית - אלא גם לשלוט בה כמו בדבר האמיתי. חברות רבות העמיקו בפרטים, כדי ליצור חווית טיסה עשירה ומורכבת מאין כמוה. Jane's Information Group, גוף מחקרי שמתמחה בגיאופוליטיקה, מודיעין צבאי ואמצעי לחימה, שיתף פעולה עם EA להפקת מספר סימולטורים שאיפשרו שליטה מציאותית מאוד.

Jane's Combat Simulations הציגו את הקוקפיט המציאותי, בו תוכלו ללחוץ עם העכבר על כל כפתור. בנוסף, כללו המשחקים שפיתחו מטרות אויב אמיתיות – טנקים מעשרות דגמים, משגרי טילי קרקע אוויר ומיגים. המון מיגים. ג'יינס צמצמו עוד קצת את הפער שבית טייס הסימולטורים והרקיע האמיתי. אחד הראשונים שבכותרי ג'יינס שם אותנו בקוקפיט של מסוק אפאצ'י לונגבואו, ואפשר לשחק משני תאי הצוות – לנווט את המסוק או להכווין מגוון טילים למטרות.

משחק אחר של ג'יינס ו-EA פותח בסיוע חיל האוויר הישראלי - ונתן לכם הזדמנות להפציץ שדות תעופה במלחמת ששת הימים, להשמיד טורי שריון סוריים במלחמת יום הכיפורים ועוד.

מורכבות הטיסה הגיעה לשיאה בסדרת משחקי Falcon, שבה יצאו כותרים משנת 1984 ועד 2005. טייס F16 (וטייס סימולטרים ותיק) אמר לי פעם שבמטוס האמיתי יש למספר מערכות משנה מצבים אוטומטיים - שהטייס לא צריך כלל לגעת בהן; כולן אפשרויות ששחקן Falcon 4 היה צריך ללמוד, כדי להצליח להחזיר את מטוס ה- F16 שלו בשלום לבסיס.

אם סימלטורים ריאליסטיים התאפיינו בספר הוראות של 300 עמודים שבהם מפורטות מערכות המטוס ותפעולן, מודיעין אויב וטכניקות טיסה ולחימה - למשחקי Falcon היו ספרי הדרכה של 500 עמודים ויותר. המשמעות: צריך לשבת הרבה שעות וללמוד כיצד מתפעלים את מכונת המלחמה המעופפת שלכם. נשמע כמו חתיכת עונש לדור הפלייסטיישן - אולם טייסי הסימולטורים של שנות התשעים התענגו על כל עמוד ועמוד.

מי שהעדיף משחק פשוט וארקיידי יותר, יכל לקחת לסיבוב מסוק קומאנצ'י (היה אמור להחליף את הקוברה בחיל האוויר האמריקאי. הפרויקט בוטל), בסדרת המשחקים הקלאסית של חברת NovaLogic מאמצע שנות התשעים. מנוע ה-Voxel Space אפשר ליצור עולם תלת ממדי מדויק (אם כי מפוקסל מאוד) – רכיב חשוב בחוויית לחימה בגובה נמוך.

אני נעול, אני משגר, אני נרדם

דבר אחד חסר באותם משחקים אדירים: עלילה. כמה כבר אפשר לטוס מנקודה א' לנקודה ב', לזרוק פצצות על כור אירני זה או אחר, לבזבז כמה מיגים בדרך חזרה, ולנחות בשלום? לחלק מהמשחקים היה סיפור מסגרת: בדרך כלל גנרל שהשתגע ושלח את צבאו למדינה חלשה, לה נקרא לעזור חיל האוויר האמריקאי – או סיפור היסטורי של קרבות משוחזרים (מלחמת העולם השניה, ויאטנם ומלחמת המפרץ כיכבו בכותרים אלו). עם זאת לתשעה מעשרה מהם לא היתה שום עלילה.

כמה נסיונות לעשות זאת לא נחלו הצלחה: Origin הוציאה סימולטור בו היתה העלילה קצת יותר מורגשת – Strike Commander. חברת EA עשתה ניסיון דומה ב-1996, כשהחלה לשתף פעולה עם ג'יינס - דווקא בסדרת סימולטורים ארקיידית ומינימליסטית, שהראשון בהם היה US Navy Fighters. שניהם לא הצליחו לתת עומק אמיתי, למורת רוחם של גיימרים רבים. אז איך משלבים סיפור מתפתח ומרתק עם חוויית טיסה ולחימה בשחקים? הפיתרון הגיע מהמקום הכי פחות מציאותי: מהחלל החיצון.

השמים אינם הגבול

במקביל למדמי הטיסה המציאותיים למיניהם, התפתחה קטגוריית גיימינג שזנחה את השמיים לטובת החלל. X-Wing וממשיכו האגדי Tie Fighter מבית לוקאסארטס השתמשו בעולם התוכן הנפלא של מלחמת הכוכבים כדי לתת סיפור מסגרת עשיר ומעניין למשחקי חלל מעולים.

לפניהם ואחריהם היתה קיימת סדרת Wing Commander, שהיוותה שיא בהשקעה בעלילה, לרבות שחקנים מפורסמים ושעות ארוכות של סרטי מעבר. המשחק הרביעי בסדרה עלה יותר מ-24 מיליון דולר – מהם הלך אחוז לא מבוטל לתשלום משכורתם של הכוכבים, מארק האמיל (לוק סקייווקר) ומלקולם מקדואל (התפוז המכני).

כתיבה גאונית של כריס רוברטס, גרפיקה משובחת ופורצת דרכים בכל אחד ממשחקי הסדרה (חמישה עיקריים, ועוד הרחבות) וכיף גדול הפכו את ווינג קומנדר לאבן דרך בקטגוריה. יש אומרים שסדרת משחקי טיסה זו היתה הטובה ביותר מסוגה. סימולטור החלל הגדול האחרון היה FreeSpace 2, שהלך בעקבות ווינג קומנדר והוסיף עוד אלמנט מצויין אחד: ספינות חלל ממש, ממש ענקיות. כאלו שלוקח דקה וחצי (רבע נצח בזמן-סימולטורים) לטוס מקצה לקצה שלהן.

מדוע קורקעו מדמי הקרב?

לא קל להבין מדוע לא מופיעים משחקים חדשים בז'אנר הנהדר הזה – מדמי הטיסה המציאותיים, והבידיוניים כאחד. אולי הגיימרים של היום פשוט נהיו מפונקים.

הדור החדש לא רוצה ללמוד בעל פה מדריכי משחק של 500 עמודים, ובמקום לשנן איזה כפתור מפעיל איזה מצב משנה של המכ"מ - מספיק לו ללחוץ עיגול-עיגול-ריבוע מספיק מהר. לראייתי - לא יכול להיות סימולטור מלא, עשיר ואמיתי על קונסולה. אני רואה את הבודדים שיצאו לאחרונה ואת קודמיהם והם נראים לי פלסטיקיים, תחליף ארקיידי – שרברב מצוייר עם כנפיים.

למעט כותרים ותיקים בודדים שעדיין ממשיכים איתנו - כמו Lock On למשל - בתחום מדמי הטיסה הקרבית לא פותחו כותרים ריאליסטיים חדשים מזה זמן רב. משחקים כמו  Hawx 2 של יוביסופט, אולי יפים ומרשימים גרפית, אבל לא מספקים את ותיקי Falcon. בתחום מדמי החלל מתבצעת עבודה רק בקרב מפתחים עצמאיים. FreeSpace2 נעשה בקוד פתוח ועל כן יכלו מספר קבוצות לשפר ולשבח אותו, ואף להתאים את המנוע שלו לעולמות תוכן שונים, כמו בבילון 5, לדוגמה (ניתן להורדה). גירסה שמבוססת על באטלסטאר גלקטיקה נמצאת אף היא בפיתוח.

אבל יש נישה אחת לסימולטורים שדווקא מתפתחת - ואף זוכה לכותר חדש ומצופה מאוד: Microsoft Flight Simulator. במשחקים אלו לא צריך להפיל מיגים, להתחמק מטילי אוויר קרקע או להציל את היקום: רק להמריא, לטוס קצת מסביב, ולנחות.

עזוב אותך מ-Xwing, קח ססנה

סדרת משחקי MFS הם סימולטורים מציאותיים ומורכבים ביותר, שבהם תטיסו מטוסי נוסעים בגדלים וסוגים שונים. הריאליזם לא נגמר במבנה השליטה: גם שדות התעופה והמנחתים, צפיפות התעבורה האווירית והערים מעליהן תטוסו - כולם מבוססים על תצלומי אוויר ומקנים חווית טיסה אמיתית למדי.

נישה זו שמרה על קהל נאמן, גדל ומתפתח - היות ורבים מטייסי MFS הם אנשים מבוגרים, שגדלו עם משחקים אלו. הם לא מחפשים אפקטים, פיצוצים מגניבים או עלילה. מבחינתם, מספיק שהססנה 152 שלהם תגיב כמו הדבר האמיתי, והם מרוצים. בנוסף - מיקרוסופט הקפידה להוציא גירסאות חדשות וחבילות הרחבה רבות לסדרת המשחקים. למעשה - לפני כחודשים הודיעה החברה כי היא מפתחת כותר חדש.

אז יש מי שמחזיק את הגחלת. יש מי שמפתח מדמי טיסה - ומי שממתין להם בשקיקה. חבל שהם נדירים לא פחות מטייסי קרב. חישבו כמה נפלא יהיה לראות גירסת Directx11 למשחק הישן של צ'אק יגר -במיוחד היום, כשהטכנולוגיה מאפשרת לשפר ולהעשיר את הסימולטורים אל גבהים חדשים.

האם עבר זמנם של הסימולטורים? לאיזה מדמה טיסה אתם הכי מתגעגעים? ספרו לנו בטוקבקים