על שחקנים, אנשים וג'ון מלקוביץ'

על פניו, מפתיע לגלות שלוח הזמנים של ג'ון מלקוביץ' דחוס יותר מיומנה של אדריכלית האירועים אירית רחמים. בגיל 57, מלקוביץ', שמעולם לא שיחק את המשחק ההוליוודי הסטנדרטי ותמיד נחשב לעוף מוזר, עובר מפרויקט לפרויקט בקצב שלא היה מבייש את פריס הילטון בעוד לילה בעיר. אם יש מישהו בימינו שמתאים להגדרה "איש רנסנס" (או מולטי טאלנט, אם אתם מתעקשים ליישר קו עם העשור הנוכחי), הרי שזה מלקוביץ'. טווח העיסוקים שלו משתרע על פני כל הגלובוס, מווינה ועד הוליווד, מקזחסטן ועד איטליה, והרשימה כוללת השתתפות בשוברי קופות, תצוגת משחק מרשימה בסרטי איכות מצליחים פחות אך מוערכים יותר, הנהגת חברת הפקה ומותג אופנה, מעורבות בהפקות אופרה ותיאטרון, וכמובן - פרסומות, או יותר נכון הפרסומת הקסומה ל"נספרסו", בה הוא מככב לצד ג'ורג' קלוני.

"אני תמיד עובד, ולא מבלה הרבה זמן באותו מקום", הסביר לי מלקוביץ' ככשפגשתי אותו בפסטיבל הקולנוע במרקש, לשם הגיע על תקן יושב ראש חבר השופטים. "אני כבר לא בן 25 ואני לא יודע כמה זמן עוד נשאר לי לעבוד וכמה שנים עוד יתחשק לי. בינתיים לעבוד זה הרגל מבחינתי, ואין לי עוד מחשבות על פרישה".

מה מנחה אותך בבחירת הפרויקטים?

"חשוב לי לקחת סיכונים, אחרת אין טעם בכל העניין. אני תמיד משתדל לעשות דברים מעניינים, לפעמים זה עובד ולפעמים לא".

העובדה שמלקוביץ' מופיע בסרטים שלא בהכרח הולמים את רמתו ואת כישוריו, כבר זכתה ללא מעט תלונות מצד מבקרי קולנוע רבים. חלקם טוענים שהוא הפך לחלטוריסט לא סלקטיבי שעושה שימוש מגוחך במשחק מוגזם. אלא שמתברר שאחת הסיבות לכך שמלקוביץ' לא בוחל כמעט באף תסריט שמגיע לשולחנו היא דווקא כלכלית. השחקן הוותיק נמנה על רשימת הקורבנות המפורסמים של הונאת הענק של איש העסקים והברוקר ברנרד מיידוף, שהעלים 65 מיליארד דולר. מיידוף, שהורשע בהלבנת הון ובהונאה (בין היתר), מרצה בימים אלה עונש מאסר של 150 שנה. קורבנותיו נאלצו להתמודד עם התהום הכלכלית שהותיר מאחוריו והגישו תביעות שונות בניסיון לקבל פיצויים.

מלקוביץ', שהגיש בקשה לפיצויים בסך 2.23 מיליון דולר מקרן הפיצויים לקורבנות ההונאה, קיבל עד כה 670 אלף דולר מכונס הנכסים של חברת ההשקעות של מיידוף, אירווינג פיקארד. פיקארד מצידו טוען שמלקוביץ' אינו זכאי לפיצוי מלא, מאחר שההצהרה לפיה החזיק ב־2.23 מיליון דולר בחשבון התבססה על מידע כוזב שהעביר לו מיידוף. הפיצוי שהוענק למלקוביץ', טען פיקארד, משקף את הכספים שהפקיד בחברה.

עובד קשה גם ב"רובוטריקים"

מלקוביץ' הוא הראשון שיודה ש"הבגידה של מיידוף" גרמה לו צרות כלכליות. "החיים מארגנים לך לפעמים מכות מפתיעות. בכלל, האקלים הכלכלי עכשיו לא טוב במיוחד וצריך להתפרנס", הוא מסביר בלחישה חולמנית המוכרת לכל מי שראה אותו אי פעם על המסך. "אני מתפרנס מעבודתי כשחקן מקצועי. כמו כן אני מבזבז הרבה כסף על ההפקות שלי ועל עיצוב הבגדים, אז ההופעות בסרטים קופתיים כמו 'RED' ו'רובוטריקים 3' עוזרות לי לתמוך בעיסוקים האלה. אם אתה שואל האם הייתי עושה את ההפקות הגדולות האלה לולא הייתי מתוגמל כראוי, אני לא יכול לענות לך על כך. הגישה שלי לעבודה דומה. אני עובד קשה גם כשמדובר בסרטים כמו 'רובוטריקים 3', ממש כשם שאני משקיע בסרט אותו יראו בסוף שמונה אנשים".

אם כבר הזכרת את "רובוטריקים 3", שהולך להיות מן הסתם אחד הלהיטים של הקיץ הקרוב, מה אתה יכול לספר לנו עליו?

"אסור לי לדבר על עלילת הסרט ועל מה שאני עושה שם. אני יכול רק להגיד שאני מגלם איש עסקים, הצילומים היו חוויה נהדרת ומאוד נהניתי. תמיד אהבתי את שיאה לבוף, כוכב הסדרה, ואני חושב שהוא שחקן צעיר משגע. שמחתי על ההזדמנות לעבוד איתו ועם עוד שחקנים איכותיים, כמו ג'ון טורטורו".

הופעת לאחרונה ב"ג'ונה הקס" עם מייגן פוקס, כוכבת שני הסרטים הראשונים של "רובוטריקים". היא לא הזהירה אותך מפני מייקל ביי, הבמאי השנוי במחלוקת של "רובוטריקים", איתו היא התכסחה ונאלצה לפרוש?

מלקוביץ' פורץ בצחוק. "אני לא יודע מה באמת קרה בין מייקל ומייגן, ולא הקדשתי לזה תשומת לב. באופן קבוע אתה שומע סיפורים איומים על מייקל, אבל העבודה איתו היתה דווקא מענגת. ביליתי איתו זמן נפלא".

נפגשתי עם מלקוביץ' באגף מבודד ומרהיב של אחוזת "לה מאמוניה", אחד המלונות המפוארים של העיר המרוקאית. הוא הגיע לפגישה לבוש בחולצה כתומה עתירת הדפסים. כשאני תוהה מי עיצב אותה, הוא משיב: "זו חולצה שעיצבתי בעצמי. החברה שלי מייצרת בגדי גברים. היא ממוקמת בטוסקנה, וקוראים לה 'טכנו בוהמיין'".

שם המותג מאפיין את הסטייל של הבגדים?

"פשוט אהבתי את השם".

מה פתאום החלטת להיות מעצב?

"תמיד התעניינתי באופנה. אני אוהב לעצב ולהתמקד בפרטים ואני עושה זאת בעצמי, מהרישומים ועד בחירת הבדים. זאת עוד צורה של ביטוי עצמי".

זה לא בדיוק הזמן הנכון מבחינה כלכלית להרים חברת אופנה.

"כאמור, הזמנים קשים ואין הרבה אנשים שמעוניינים לזרוק כסף על בגדים חדשים, אבל אני אוהב את העבודה הזאת והיא מעניינת אותי".

איך אתה מגדיר את הסגנון של המותג?

"אתה צריך לראות את הבגדים. אני שונא שאנשים מתארים את מה שהם עושים, זה כזה נונסנס".

מיהם המעצבים האהובים עליך?

"אני לא אוהב לנקוב בשמות. המעצבים כל כך נרקיסיסטים ומרוכזים בעצמם, שהם יכולים להגיד 'למה הוא לא נקב בשמי?".

אני מניח שרובם לא קוראים עברית.

"טוב, אז אני אוהב את איב סן לורן, בלנסיאגה, ז'יל סנדר ומעצב הנעלים כריסטיאן לובוטן".

• את הראיון המלא תוכלו לקרוא בגליון החדש של "פנאי פלוס"