גברים ולסביות ממאדים, נשים והומואים מנגה?

מבחינה פיזיולוגית, בדומה לגברים, במוחן של לסביות האונה הימנית גדולה יותר. אצל נשים סטרייטיות ואצל הומואים שתי האונות באותו גודל. אצל הומואים קיימים קישורים מוחיים זהים למוח נשי באזור העיבוד הרגשי

האם זו הגנטיקה שמכתיבה את המשיכה של ההומוסקסואלים והלסביות לבני ובנות מינם, או שמא התרבות והאופנה? האם דנה אינטרנשיונל היא תופעת טבע חריגה, או עוד תוצר על הסקאלה שבין אדם וחווה?

למרות ים המחקרים העצום הבודק את ההבדלים המוחיים בין גברים ונשים, מעטים בדקו את מוחותיהם של החד-מיניים. זהו פלח של 5-10 אחוזים מאוכלוסיית הנשים, ופי שניים מכך באוכלוסיית הגברים. לצידם אחוזי אוכלוסייה קטנים יותר של הביסקסואלים והטרנסקסואלים.

מחקרי מוח מהשנים האחרונות, שחקרו את המנגנון המוחי שמאחורי המשיכה המינית, חושפים בפנינו חלק מהתמונה. החוקרת המרכזית בנושא היא השוודית איבנקה סאביץ. במאמר מאפריל 2008 שפורסם ב-Neuroscience היא מסכמת מספר רב של ממצאים על דרך פעולת המוח בחד-מיניים:

מתברר שמבחינה פיזיולוגית, בדומה לגברים, במוחן של לסביות האונה הימנית גדולה יותר. אצל נשים סטרייטיות ואצל הומואים שתי האונות באותו גודל. בדיוק כמו נשים, שיסתבכו בניווט גם על הכביש היחיד שמוביל מבאר שבע לדימונה, גם הומואים ביצעו פחות טוב במשימות ניווט מרחבי והנדסת המרחב, לעומת גברים סטרייטים. זאת מפני שמשימות אלו הן תפקיד של האונה הימנית, שאצל גברים סטרייטים היא גדולה יותר. הלסביות, לעומת זאת, מבצעות את שתי המשימות האלה כמו גברים - טוב יותר ביחס לנשים סטרייטיות.

אצל הומואים קיימים קישורים מוחיים זהים למוח נשי באזור העיבוד הרגשי - האמיגדלה. הם מראים הסתעפויות תאיות רבות באמיגדלה השמאלית, שמובילות לאזורים שקשורים לעיבוד גירויים סביבתיים רגשיים, ולאזור שאחראי על הערכת התדמית האישית בעיני החברה. לכן, נשים והומואים רגישים יותר לפגיעה חברתית. כמו כן, אזורים אלו קשורים למצבי סטרס, מצבי רוח וחרדות. ואכן, שיעורי הדיכאון וההתאבדויות בקרב החד-מיניים גבוהים יותר בקרב הומואים. לסביות וגברים סטרייטים מראים הסתעפויות דווקא מהאמיגדלה הימנית, שמובילות לאזורים שקשורים בתגובת "הילחם או ברח" כשאדם נקלע למצב מאיים או מסוכן.

תגובת "הילחם או ברח" (צילום: Index Open)

במחקרים בהם הקרינו סרטים מעוררים מינית, או איפשרו לנבדקים לבחור פרצופים מועדפים, נשים סטרייטיות והומואים העדיפו באופן צפוי גברים, בעוד גברים סטרייטים ולסביות העדיפו נשים. בעת צפייה בסרטים בעלי אופי מיני, נדלק במוח אזור התגמול, והקורטקס המוטורי. בהתאם להעדפות האלה, אזורי התגמול המוחיים נדלקו בלסביות שצפו בנשים ובהומואים שצפו בגברים.

זווית לסבית:

תגידו, בנות, אז מי כאן הגבר ומי האשה?

ענת אבישר

אחרי שנשאלתי את השאלה הזו בערך 400 פעם, בעיקר מפי נהגי מוניות, אני מקבלת אלרגיה אליה וכבר לא טורחת לענות בנימוס. אבל באמת שיש לזה תשובה טובה: אין דבר כזה

תגידו, בנות, אז מי כאן הגבר ומי האשה?

גם כשזה מגיע להרחת פרומונים (מולקולות ריח המופרשות מהגוף ומתווכות משיכה מינית), לסביות נמשכות לנשים כמו שגבר נמשך לאשה. ההיפותלמוס הקדמי, שנדלק במוח כתוצאה מהרחת פרומונים ויש לו חלק במשיכה מינית, נדלק אצל לסביות רק כשהריחו פרומונים נשיים ולא כשהריחו זיעת גברים, שמכילה ריכוז של פרומונים גבריים. ההפך נמצא אצל הומואים.

שמעתם על הממצא הזה שנשים יכולות לעשות אלף דברים בו-זמנית? זה נכון, וזה מפני שהגשר העצבי שמחבר את שתי אונות המוח שלהן גדול בהרבה משל גברים. שתי האונות שלהן מתקשרות מצוין זו עם זו, כל הזמן. גם אצל הומואים, כמו אצל הנשים, הגשר העצבי הזה גדול יותר מאשר בגברים סטרייטים.

מצד שני - נשים לא מפסיקות לדבר, מפני שאזורי עיבוד השפה במוחן גדולים הרבה יותר מאלה של הגברים. גם הומואים נצפו כמבצעים הרבה יותר טוב מגברים סטרייטים במבחנים מילוליים.

האם זה בגנים שלהם, או שקורה להם משהו במהלך ההריון?

וכאן מגיעה השאלה הגדולה: איך נוצרים הומואים ולסביות? האם הם נולדים כאלו, או מאמצים את התדמית לעצמם? האם זה בגנים שלהם, או שקורה להם משהו במהלך ההריון שמשנה את הנטייה המינית שלהם?

ההבדלים בגודל המוח בין נשים וגברים נמצאים במוח כבר בזמן הלידה. יש ממצאים שטוענים שהם קיימים עוד בעובר עצמו, ברגע שנקבע אם הוא זכר או נקבה. הסיבוך מתחיל עוד ברחם, בזמן ההחלטה אם עובר יהיה זכר או נקבה. הגנים אינם הקובעים היחידים: ההורמונים יכולים לשבש חלק מהתמונה. עובר נקבה שנחשף ברחם ליותר מדי אנדרוגנים (כגון טסטוסטרון) יכול להיוולד כבעל נטיות זכריות. ולהפך - עובר זכר שנחשף לרמות נמוכות מדי של אנדרוגנים ברחם יכול להיוולד כבעל נטיות נקביות. זו אחת הדרכים בה נוצרים טרנסקסואלים והומוסקסואלים.

החוקרים מציינים שגם הגנים עצמם יכולים להיות בעלי תפקיד הקובע אם עובר ייוולד חד-מיני. למעשה, הם מצאו שהגנים מעורבים בעיקר בהופעה של הומוסקסואליות, אך לא בלסביות.

המחקר צריך להמשיך לנושאים שאינם מקושרים ישירות למשיכה מינית כדי להחליט אם אלוקים יצר עוד תחנות על הסקאלה שבין אדם וחווה.