גריטת המכוניות נעצרה - שוב הממשלה מפספסת

התוכנית לגריטת מכוניות נעצרה  בסוף אוגוסט האחרון, "בעקבות מיצוי תקציב 2011". התוכנית, שעודדה גריטת כלי רכב ישנים, הצליחה בתוך כשנה וחצי של פעילות, להוריד מהכביש למעלה מ-18 אלף כלי רכב.

• רק אתמול: מכרז לאספקת מזגנים לאוכלוסיות חלשות
  

ההישג הזה אמנם תוקצב בכ-60 מיליון שקל (3,000 שקל למכונית בתוספת מנהלות), אולם חשבון פשוט מראה בברור, כי התועלת למשק עצומה ורבה: המכוניות הישנות מזהמות הרבה יותר, צריכת הדלק שלהן גבוהה, והן מסוכנות יותר על הכביש ולכן מעורבות יותר בתאונות דרכים. בנוסף, בהנחה כי כל מכונית שיורדת מהכביש מתחלפת במכונית חדשה, אז גם רשות המיסים נהנית בעצם מהגדלת ההכנסות. 

משום כך נשאלת השאלה: אם דווקא תוכנית כזו נעצרה - מה יהיה דינן של תוכניות מקיפות הרבה יותר, הדורשות תשומת מנהלות אדירה? כך למשל התוכנית של המשרד להגנת הסביבה להשקעה בפרויקטים להפחתת פליטות גזי חממה, שתוקצבה ב-151 מיליון שקל, או המכרזים של משרד התשתיות הלאומיות למכירת נורות יעילות בבתים, להחלפה וגריטת מקררים ישנים.

תועלת מול עלות

התוכנית לגריטת מכוניות היא תוכנית קצובה, נוחה יחסית להפעלה ותוצאותיה מיידיות, שכן כל מכונית שיורדת מהכביש מקטינה זיהום וסיכון. התוכניותלגריטת מקררים ומזגנים לא יעילים, נחשבות לעומתה ליקרות בהרבה ותועלתן מותנית.  

כך למשל, החלפת מקרר בזבזני מבחינת צריכת החשמל שלו במקרר חדש ויעיל אנרגטית, היא אמנם פעולה שקל מאוד לחשב את התועלת שלה. עם זאת,  חלק מצריכת החשמל של המקרר תלויה גם במשתמש: הכנסת סיר מרק חם למקרר, דחיסת המקרר והמקפיא בכמויות מזון עצומות ועוד, משפיעות על צריכת החשמל הכוללת, כך שגם מקרר יעיל יכול לצרוך קוט"שים רבים.

וכך גם בתחום מזגני האוויר: להתקנת מזגן יעיל בדירה שאינה מותאמת אקלימית, למשל עם חלונות עצומים לצד מערב, ללא הצללה וללא בידוד תרמי של הקירות, יש תועלת מגובלת ביותר. יתרה מכן, הפעלת מזגן למשך לילה שלם, בשעה שדרי הבית מתכסים בשמיכת פוך, מקשה עוד יותר על הערכת התועלת ממבצע השדרוג.

המדינה תעמוד בתחייבויותיה? לא בטוח

מדינת ישראל התייחבה להפחית 20% מפליטות גזי החממה עד שנת 2020. מכאן, במסגרת התוכנית הלאומית להפחתת הפליטות, הממשלה מתקצבת פעולות הקשורות בהתייעלות במשקי הבית ב-1.1 מיליארד שקל לעשור הקרוב, כאשר לשנתיים הקרובות תוקצבו 269 מיליון שקל לנושא.

מכאן, שכדי להביא להפחתה של כ-4.9 מיליון טון שווה ערך פחמן דו חמצני - כרבע מסך ההפחתות עליהן התחייבה מדינת ישראל - עליה מצד אחד, לבצע פעולות שלגביהן התוצאות מובטחות ומצד שני, לעמוד מאחורי התחייבויותיה.

התנהלות ממשלתית שאינה מובטחת לאורך זמן, חוסר עיקביות ו"גמגום" במסרים, יגרמו לכך שפרויקטים ייפלו ושארגונים לא ייקחו על עצמם התחייבויות. יתרה מכן, המדינה, שהבטיחה תקציב לעשור, עלולה לבטל בעצמה את המשך המאמצים להוביל מהלכים רציניים של הפחתת הזיהום הסביבתי, בגלל "חוסר היתכנות" בשטח.