המדריך הנכון לבניית שלום. מאת: ברק אובמה

טועים אותם השרים והפרשנים הישראלים שראו בנאומו אתמול (יום ד') של נשיא ארצות הברית ברק אובמה מעין תפנית הפגנתית ויוצאת דופן כלפי כולי-עלמא לטובת ישראל, ומחווה מיוחדת המאמצת את עמדת ישראל לעומת העמדה הפלסטינית.

אובמה והדרמה המדינית באו"ם - עדכונים שוטפים ב-ynet:

אובמה באו"ם: ישראל מוקפת אויבים, שלום - רק במו"מ

פלסטינים ברמאללה שרפו תמונות אובמה

אובמה לאבו מאזן: אטיל וטו אם לא תהיה ברירה 

פרשנות: נתניהו לא היה כותב את זה טוב יותר

טועים גם אלה שרואים בכך משום ניסיון של הנשיא האמריקני לגייס את תמיכתם של היהודים לקראת מאמציו להיבחר מחדש בשנה הבאה.

דבריו של אובמה נאמרו מתוך היגיון ותבונה מדינית גרידא, וכוונו לאו דווקא לישראל אלא בראש וראשונה להנהגה הפלסטינית ולכלל המדינות היושבות בעצרת הכללית של האו"ם.

החשיבות שבדבריו בהקשר לעניינינו כאן במזרח התיכון היא לאו דווקא בתסכולו עקב אי-ההתקדמות במשא ומתן לשלום בין הישראלים והפלסטינים, ולא תמיכתו העקרונית בצורך לכינון מדינה פלסטינית ובחשיבות הבטחת ביטחונה של ישראל. אלה ללא ספק סוגיות חשובות וטוב שנאמרו.

אך הנקודה החשובה ביותר של הנאום היא בהעמדת התהליך של בניית שלום בסדר הנכון וההגיוני. קודם כל בונים יחסי שלום במשא ומתן, לעתים ארוך, מייגע וקשה, תוך נכונות להתפשר ולבנות מחדש אמון הדדי וללא התחפרות מיותרת בעמדות שאינן ניתנות לפשרה.

קודם תבנו יחסי אמון עם הפלסטינים. נתניהו ואובמה(צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

רק בסיום החלק של המשא ומתן, כאשר יש תמימות דעים, פשרות, הבנות והסכם שלום המפרט את זכויותיהם ההדדיות של הצדדים, המתווה את הגבול המשותף ביניהם והמסדיר את סידורי הביטחון ודפוסי ה"שכנות הטובה" שאמורה לשרור ביניהם, רק אז מקימים את המדינה הפלסטינית מכוח אותו ההסכם.

המסר המרכזי של אובמה הוא שהדבר לא יכול לבוא באמצעות הצהרות או החלטות של האו"ם, או מתרגילי יח"צנות. זוהי הדרך ההפוכה. לדידו, לפני השלמת המשא ומתן לשלום אין צורך ללכת לאו"ם כדי לדרוש קביעות בהחלטות חד-צדדיות שעוקפות את המשא ומתן וחסרות כל בסיס מציאותי, משפטי והגיוני.

החלטות כאלה של רוב אוטומטי ובלתי אחראי לא יקדמו את המשא ומתן, ולא ישפיעו על עמדות הצדדים למשא ומתן.

כדי להמחיש את המסר שלו, סיפק הנשיא אובמה את הדוגמא של המדינה מספר 193 באו"ם - דרום סודן - שצריכה לשמש תקדים הולם לשאיפות הפלסטינים להפוך למדינה מספר 194 בעולם.

אל תרוצו לאו"ם כדי לעקוף את המשא ומתן הישיר. אבו מאזן ואובמה(צילום: AP)

רק לאחר מלחמת אזרחים קשה ועקובה מדם, ורק לאחר משא ומתן מייגע, הצליחו הסודנים להגיע להסכמה וליצור יחסי שלום ושכנות. ומכוח הסכמה זאת, הם יכלו בסופו של התהליך לפנות אל האו"ם ולבקש, וגם לקבל חברות מלאה. ללא תרגילים, ללא יח"צנות וללא רוב אוטומטי.

כך, לדברי אובמה, צריכים הפלסטינים לעשות את זה, ולא בדרך ההפוכה כפי שהם מנסים לעשות. אבל אין בכך מסר המכוון רק לפלסטינים, אלא לכל אותן המדינות היושבות באולם העצרת הכללית ושנמנות עם אותו "רוב אוטומטי" המתכונן להריע לאבו מאזן ולאמץ כל החלטה שיחפוץ להניח בפני העצרת, לא משנה מה תהיה.

כך עושים זאת נכון. חוגגים עצמאות בדרום סודן(צילום: AP )

המסר מכוון לאותו רוב אוטומטי שאינו חושב או שוקל בטרם הוא מצביע, אם ההחלטה עומדת באמות מידה של היגיון ותבונה מדינית ודיוק משפטי. הם אינם שוקלים את טובת תהליך השלום, את האינטרסים של האו"ם כארגון בעל תפקיד חיובי ובונה, ולא את טובת הקהילה הבינלאומית.

לאותו רוב אוטומטי יש דין אחד להצעות של אבו מאזן ויתר ההחלטות השנתיות המתקבלות נגד ישראל באו"ם, ודין אחר לכל החלטה אחרת - בין אם זו סוגיית ההכרה בדרום סודן או כל סוגיה אחרת.

לכן, לאחר שלב הפתיחה של משחק החתול ועכבר במסדרונות האו"ם, נשאלת השאלה אם הנאום החשוב כל כך של אובמה יהדהד בקרב אותו הרוב האוטומטי, ואם אותן מדינות ינהגו מתוך אחריות, תבונה מדינית, רצינות ואכפתיות, או שמא הן יזרקו את קולם לתרגיל מזיק ובלתי הגיוני. ימים יגידו.

אלן בייקר, עו"ד, היועץ המשפטי לשעבר של משרד החוץ והשגריר לשעבר בקנדה. היום מנהל המכון לדיפלומטיה ציבורית במרכז הירושלמי לענייני ציבור.