הגמרא הערבית: מסרים אנטי-ישראליים בהקדמה
האם ההתלהבות מתרגום התלמוד לערבית הייתה מוקדמת? מקריאת ההקדמה, נדמה שכן: "התלמוד מבסס את התפיסה הקיצונית שמקדמת שנאת לא-יהודים, הפרת זכויותיהם ובזיזת אדמותיהם ורכושם". אקדמאים: התרגום עצמו הגון
רק לפני כמה שבועות נחת בישראל העותק הראשון של התלמוד הבבלי בתרגום לערבית, ונדמה היה כי מדובר בתחילתה של ידידות מופלאה. אלא שכעת מתברר כי מלאכת התרגום, שנעשתה על-ידי "המרכז ללימודי המזרח התיכון בירדן" כוללת לא-מעט מסרים פוליטיים נגד היהדות והציונות.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- יחידת מחסלי האינטרנט
- פוּטש ליטאי: נפגעי 'יתד נאמן' השתלטו על העיתון
- חרדים: מדונה ממיטה חרפה על קברי צדיקים
ד"ר רחל יוקלס, אוצרת אוסף האיסלאם והמזרח התיכון בספרייה הלאומית בירושלים, שקראה את ההקדמה לתלמוד בערבית, אומרת כי בטקסט זה "מואשם התלמוד הבבלי בגזענות, באופן מפורש". למעשה, כל-כך מפורש, שאחד מחלקי ההקדמה נקרא פשוט - "גזענות בתלמוד".
באתר של "הליגה למניעת השמצה" (ADL), מופיעים ציטוטים שתורגמו מדברי ההקדמה: "הטקסטים הללו מוכיחים את התפיסה הגזענית והעוינת כלפי מי שאינם יהודים, ובעיקר מי
שמאיים על 'העם הנבחר' ומפריע לשאיפותיו ותקוותיו. אין שום ספק שישראל היא הדוגמה הטובה ביותר לתפיסה הגזענית, גם בפשעיה היום-יומיים נגד הפלסטינים וגם בדחיית החלטות וחוקים בינלאומיים. מה שחל על מדינות אחרות, לא חל על ישראל, בשל ייחודה... ליהודים, לפי התפיסה הגזענית (של התלמוד) מותר לעשות דברים שללא-יהודים אסור"
בסיכום נכתב כי למסורת הגמרא השפעה משמעותית על גיבוש הזהות היהודית, שמבוססת על (עקרנות של) בידוד גזעני... החומר (התלמוד) גם מבסס את העמדות הקיצוניות שמקדמות שנאה כלפי לא-יהודים, הפרת זכויותיהם ובזיזת אדמותיהם ורכושם"
לדברי ד"ר יוקלס, החוקרים מצטטים פסוקים מספר "דברים" שבהם אלוהים מבטיח לעם ישראל את הארץ, ואת פירוש רש"י שמסביר כי כפי שהאל סייע בזמן כיבוש הארץ על-ידי יהושע בן-נון, כך יעשה בכיבוש העתידי. את הדברים הללו קושרים החוקרים לסכסוך הנוכחי של הפלסטינים וארצות ערב עם היהודים במזרח התיכון.
האוצרת מסבירה כי מה שמעניין במיוחד בהקדמה לתלמוד, הוא הניסיון לקשור בין הציונות ליהדות. "עד עתה הגישה המוסלמית הייתה שהציונות היא וריאציה של הלאומיות האירופאית, שהתגלגלה למחוזות המזרח התיכון", אמרה. "לעומת זאת, בהקדמה נאמר שפענוח של התלמוד יעזור להבין גם את הציונות. הקישור בין השניים הוא מאורע די חריג בשיח הפנים-מוסלמי".
התרגום הגון
למרות הרוח הגזענית המנשבת מבין דפי ההקדמה, יוקלס לא ממהרת לשפוט את התרגום כולו על בסיס זה. "התרגום עצמו לא רע בכלל, ובהתחשב בעובדה שצוות החוקרים שכתב אותו לא מתמחה בתלמוד, הרי שהעבודה שלהם לא רעה כלל. מתברר כעת שהגרסה שעמדה לנגד עיניהם היה עותק של התלמוד בארמית, אבל שהם נעזרו לא אחת בתרגום לאנגלית של 'שוטנשטיין' כדי להבין בצורה טובה יותר את הנאמר. נדמה לי שיש פער מסוים בין ההגינות היחסית של התרגום עצמו לעומת ההקדמה הבעייתית.
"נדמה שההקדמה היא סוג של 'מס שפתיים', שנועד במידה רבה לרצות את הקורא הערבי שיש לו אג'נדה סדורה על ישראל. לדעתי, בסופו של דבר אחרי כל ההסתייגויות, נראה לי שתוצאותיו של הפרויקט יהיו חיוביות, משום שהתרגום עצמו שימושי והוא יאפשר לדוברי הערבית להכיר את היהדות גם במבט מנותק מן הסכסוך הישראלי-ערבי, כי התלמוד מתמקד בשורה רחבה הרבה יותר של נושאים, וכך הוא יאפשר לקוראי הערבית להכיר את העולם היהודי יותר טוב. כיום הידע בעולם הערבי על היהדות הוא דל מאוד ויש בו סטריאוטיפים רבים. נראה לי שהסטריאוטיפים של מי שיקרא את הטקסט עצמו ולא יסתפק בהקדמה יתפוגגו לאחר הקריאה".
לדברי ד"ר יוקלס, ההתעניינות הערבית בטקסטים יהודיים היא התפתחות של העשור האחרון, וכלולים בה לא רק התלמוד - אלא גם המשנה, הכוזרי
והמורה נבוכים שתורגמו בשנים האחרונות לערבית עכשווית.
"זה נובע ממספר סיבות", היא מסבירה, "הכרה של העולם הערבי במה שמתרחש מחוצה לו הופכת יותר ויותר משמעותית. במסגרת ההכרה הזו מחלחלת גם אצלם ההבנה כי הכוח של הדת בישראל תופס מקום נרחב יותר מבעבר. בנוסף, יש גם רצון לדעת בבחינת 'דע את האויב'. ההתמקדות הספציפית בתלמוד היא לדעתי מאחר שמצד אחד הוא נחשב כמקור שעליו מתבססים 'הפרוטוקולים של זקני ציון' - טקסט אנטישמי, שכידוע נפוץ מאוד בעולם הערבי, ומצד שני יש גם קנאה מסוימת בהצלחה של העם היהודי, שהצליח להפריח את השממה, והם קושרים זאת לתלמוד".
לפנייה לכתב/ת 
