גם העורף הלבנוני חשוף: "המקלט שלנו - אללה"
דרום לבנון עשויה להיות שדה הקרב של מלחמה בין איראן לישראל וגם שם מודאגים ממצב העורף. "היכן תוכנית החירום של לבנון?" שואלים בעיתון המזוהה עם חיזבאללה. מהנדס מסביר מדוע מקלטים לא יעזרו: "טילי ישראל יהפכו אותם לקברי אחים"
הבתים לא ממוגנים, יש מחסור עצום במקלטים, והמדינה לא עושה דבר. הפתיח הזה לא מתאר הפעם את מצב העורף בישראל, אלא דווקא את המתרחש בדרום לבנון. גם שם מודאגים מהאפשרות של מלחמה בין איראן לישראל, שדרום לבנון עשויה להיות שדה הקרב שלה, אבל אם בארץ חוששים ממוכנות העורף, השכנה מצפון יכולה רק לחלום על מוכנות דומה.
ובינתיים בישראל:
מורגלים להזנחה: אין מיגון בשכונות ותיקות
מקופחים גם במקלטים: "אולי נברח לרשות"
כשהממ"ט הפך לממת"ק. ישראל לא מתמגנת
בתי הספר והגנים באמת מוכנים מול הטילים?
בעיתון הלבנוני אל-אחבאר, המזוהה עם חיזבאללה, שמו דגש בכתבה נרחבת על מצב העורף הלבנוני, והכותרת של אותה כתבה מספרת את הסיפור כולו: "במלחמה הבאה המקלט של תושבי הדרום הוא אללה". הכתבה פורסמה הבוקר (יום ו'), שבוע בדיוק אחרי נאומו הלוחמני של מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה, שנאם לרגל יום ירושלים העולמי.
"היכן תוכנית החירום של לבנון והיכן ההכנות של תושבי דרום לבנון?", תהו בעיתון. שם הזכירו כי אותה שאלה עלתה לדיון גם בישראל ואמרו כי להבדיל, בישראל כבר מתכוננים למלחמה. בכתבה נטען כי העם הלבנוני לא פוחד ומוכן למות, אולם בעיתון סבורים כי זה לא מספיק ויש להיערך לקראת "המלחמה שהאויב הישראלי רומז עליה בכל עת". הם בחנו את תוצאות ההפגזות הישראליות במהלך מלחמת לבנון השנייה, ואמרו כי מותם של עשרות בני אדם תחת ההריסות של בתי מגורים - היה יכול להימנע.
בעיתון נכתב כי במקרים רבים במלחמה האחרונה, כל הדיירים התאספו עם שכניהם וקרוביהם בקומות הראשונות של בתי המגורים שלהם, מתוך מחשבה שכך הם מבטיחים שלא ייפגעו מההתקפות. לא פעם, התוצאה הייתה הרת אסון מבחינתם. בכתבה אמנם צוין כי "העם הלבנוני וההתנגדות הלבנונית ניצחו במלחמת לבנון השנייה, והתושבים בדרום לבנון אף בנו כמה בתים יפים יותר על כל בית שנהרס", אך לצד זאת הם מודים כי אותם בתים אינם בטוחים יותר מקודמיהם.
אל-אחבאר מביא את סיפורו של דרוויש בזיע, שאיבד 13 מבני משפחתו, בהם אמו, אשתו ובנותיו, ביום השני של מלחמת לבנון השנייה. בזיע, ששרד בתקיפת צה"ל בכפר זבקין בדרום לבנון, בנה מחדש את בית המשפחה סמוך מאוד להריסות הבית הקודם. מקלט הוא לא בנה.
לטענתו, טילי חיל הים פגעו בבית שבו התבצרו בני משפחתו, ששהו בקומה הראשונה. "הטילים עקרו את הבית מהשורש והקירות עפו כמו נוצות באוויר. ההפגזה פערה בור של יותר מ-12 מטרים וגם אם הבית היה מכיל מקלט, לא היה ניתן להתחמק", אמר לעיתון. הוא לא סבור שמקלט היה מונע את ההרג.
גם המהנדס שריף ביטאר, ראש ועדת התכנון בצור, סבור כי "המקלטים לא יעמדו בפני הטילים החדישים שיכולים לחדור לעומק של עשרות מטרים". ביטאר, שהיה שותף לפרויקט השיקום בצור אחרי מלחמת לבנון השנייה, ציין כי המקלטים עלולים להפוך לקברי אחים. הוא הודה כי מקלטים ממוגנים חדישים יכולים להיות פתרון, אך אמר כי עלותם גבוהה מאוד ובלבנון אין הטכנולוגיה הנדרשת לבנייתם.
"אי אפשר להשוות בין אמצעי הזהירות שישראל נוקטת לבין אלה שנוקטים תושבי דרום לבנון. המדינה ולא האזרחים היא שצריכה לבנות מקלטים, לסלק את ההריסות ולהעביר סיוע רפואי", אמר המהנדס ביטאר.
בעיתון גם מתחו ביקורת על החקיקה בלבנון בכל הנוגע להגנה האזרחית, כאשר במבני ציבור חובה לבנות מקלטים, ואילו בבתים פרטיים אין חובה שכזו. החוק, כך נטען, מאפשר למגזר הפרטי להשתמש במקלטים כחניונים ומחסנים, בגלל אותה פרצה.
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
