שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    דעה: רוצים חסימת הימורים? קבלו צנזורה
    המדינה נתנה לציבור רק 21 יום להגיב לתזכיר חוק חסימת אתרי הימורים, וכעת יהיה קשה להסביר למדינה שחופש הביטוי באינטרנט הוא חנות חרסינה עדינה, והחוק הזה הוא מוט ברזל ענקי

    רצה המקרה, ותחילת השבוע שעבר, לאחר תום המועד להתייחס לתזכיר חוק חסימת אתרים של משרד המשפטים, התפרסם מאמר עם תוצאות מחקר (PDF) שמראות שחסימת אתרים אינה אפקטיבית למניעת פיראטיות ברשת. מדובר במחקר נוסף שמדגים מדוע חקיקה לחסימת אתרים בכלל היא רעיון רע, ובאופן שמשרד המשפטים מבקש ליישם אותה – גם רעיון מסוכן. רק חבל שהמועד להגשת התנגדות לתזכיר הצעת החוק עבר עוד לפני שהתחיל.  

     

    לא באינטרנט (צילום: Shutterstock)
    לא באינטרנט(צילום: Shutterstock)

     

    האינטרנט גם מגלם בתוכו נכסים כלכליים אדירים

    לפני שנה וחצי הורה מפקד מחוז תל-אביב לספקיות האינטרנט לחסום את הגישה של המשתמשים בישראל

    למספר אתרי הימורים. הדבר עורר את חמתה של אומת האינטרנט, ואחת מנציגיה עלי אדמות, איגוד האינטרנט, הגיש עתירה בנושא. בפסק דין מדויק, קיבל בית המשפט את עמדת איגוד האינטרנט וקבע שההוראה ניתנה בחוסר סמכות ולכן בטלה. תזכיר החוק החדש בא להשלים בדיוק את אותו 'חוסר סמכות' ולהעניק למשטרה סמכות להורות על חסימתם של אתרי אינטרנט שהמשטרה סבורה שמשמשים לביצוע עבירות פליליות כגון הימורים, פורנוגרפיה, פדופיליה ויתר רעות חולות שמצאו בית באינטרנט.

     

    שאלת התנאים בהם מותר להורות על חסימתו של אתר אינטרנט היא אחת הסוגיות כבדות המשקל בדיני אינטרנט בעולם. הנשיא (בדימוס) אהרן ברק הבחין ש-'בלי מידע אין דעה', וחברה המעוניינת בחופש ביטוי צריכה לקדש את הכלי העצום הזה, שמאפשר לאנשים להתחבר לכלל הידע האנושי בלחיצת כפתור. לכן, אפילו המתונים שבמתונים (הממשל האמריקאי, לדוגמה) מתחילים לנוע באי-נחת כשאיזה רודן מנתק את האינטרנט לעם המדוכא שלו.

     

    אנשים גולשים באינטרנט ומחייכים. אילוסטרציה (צילום: shutterstock)
    אנשים גולשים באינטרנט ומחייכים. אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

     

    כאילו לא די בזה, האינטרנט גם מגלם בתוכו נכסים כלכליים אדירים. יצירות רבות מוצעות לציבור ברשת בחינם ובאופן חוקי – קליפים ביוטיוב, כתבות חדשותיות - כך שאיננו צריכים לשלם בכדי להנות מהן. אבל זה לא רק תרבות. ניקח כדוגמא את אתרי ההימורים שניסו לחסום בארץ – אלה כוללים מידע בעל ערך ממשי גם לשומרי החוק שמהמרים רק ב-'ווינר': יחסי הימורים, פורומים וניתוחים מקצועיים שמציעים אתרי ההימורים כדי למשוך אליהם את המשתמש. זה בדיוק הידע שמאפשר לבצע הימור מושכל (ככל שיש כזה) שיגדיל את הסיכוי 'להביס את הבית' (רק שכאן 'הבית' זו המדינה).

     

    בגלל החשיבות של האינטרנט לחופש הביטוי ולאור ערכו הכלכלי האדיר, בתי משפט ברחבי העולם עסקו בנושא בפינצטה. בעדינות רבה, מנסים שופטים ברחבי העולם לתת הגדרה מדויקת ככל האפשר של המקרים בהם מותר וראוי להתערב בנעשה ברשת. לדוגמא, חופש הביטוי ברשת עמד במוקד פסק דין של בית המשפט האירופי לצדק, שהופכת ניסיון לחייב ספקית גישה לרשת להתקין אמצעי סינון.

     

    ולתוך חנות החרסינה הזאת נכנס משרד המשפטים, עם לום.

      

    רגע, יש כאן אי-הבנה

    הבעיה היא אפילו לא החשש שהמדינה תשתמש לרעה בכוח שניתן לה לחסום אתרים באופן מודע. הבעיה מתחילה בזה שהרשויות בעצמן – ובכלל זאת המשטרה ומשרד המשפטים – כלל לא מבינות את גודל האחריות המוטלת עליהן. לא צריך אפילו לקרוא את התזכיר בשביל להבין את זה – מספיק לראות שהם נתנו לציבור 21 יום בלבד להגיב להצעת חוק. 21 יום? נותנים לי יותר זמן להתנגד אם השכן שלי רוצה לבנות מרפסת. הזכות של המדינה לחסום את הגישה לאינטרנט היא אחת מהסוגיות המהותיות ביותר בחופש הביטוי במדינת ישראל. אלא אם מדובר במחטף מכוון, מי שהחליט להסתפק ב-21 ימי התייחסות פשוט לא מבין איזה פצצה הוא מחזיק ביד.

     

    כצפוי, גם תוכן הצעת החוק לא בדיוק תואם את מורכבות הנושא. נתחיל מכך שהסמכות הועברה מ-'מפקד מחוז במשטרה', שהיא קבוצה קטנה וברורה, ל-'קצין משטרה מוסמך', קבוצה פתוחה ולא מוגדרת. יש מידה של אירוניה בכך שהמדינה, שהאנונימיות ברשת משמשת לה כטיעון לגבי הצורך בהתערבות בנעשה באינטרנט, נותנת את הסמכות לחסום את האינטרנט גם כן באופן אנונימי. גם הרף להפעלת הסמכות – 'יסוד סביר לחשש' – הוא רף נמוך, ולמעשה מותיר את ההחלטה בדבר חסימת האתרים לאינטואיציה של קציני משטרה באשר למה שמותר ואסור ברשת. כמה מכם מוכנים להמר את החופש האינטרנטי שלכם על כך, שבמדינה שבה עדיין אסור לנשים להיראות בציבורים מסוימים עם שיער או עור חשופים, לא ימצא קצין משטרה אחד שיחשוב שאתר שמסביר לנשים איך לבצע בדיקת סרטן השד הוא חומר פורנוגרפי?

     

    לא פורנו (צילום: shutterstock)
    לא פורנו(צילום: shutterstock)

     

    'ניחא', יאמר הקורא התמים, 'הרי יש פיקוח של בית משפט והציבור'. זהו, שלא בדיוק. בית המשפט אמנם יידרש לאשר את הצווים – בדיעבד, יש לציין – אלא שחומר החקירה שיוצג לו יהיה חסוי לבעל האתר הנחסם ולציבור בכלל. כלומר, כל התהליך יעשה הרחק מעיני הציבור – כאילו הוא לא הנפגע העיקרי מכל הפעילות הזאת!

     

    להוסיף עלבון על פגיעה, החוק מתיר חסימת תוכן חוקי ביחד עם התוכן הלא-חוקי, הוא מפליל אזרחים שגולשים לאתר החסום (בכוונה? בטעות? הדבר לא מפורט, כמובן), ולסיום –באחת התוספות הקטנות לחוק, בסוף בסוף, מתחבאת גם הסמכות לסגור אתרים בגין הפרת זכויות יוצרים. כן, כן – משרד המשפטים החליט לתת למשטרה לסגור לכם את האינטרנט אם מישהו ישכנע אותה שאתר מסוים מפר את זכויות היוצרים שלו. אז מה אם מדובר בעניין אזרחי לחלוטין, סכסוך קנייני בין שני צדדים שומרי חוק? עדיין אחד הצדדים מקבל תיק פלילי מתנה, ותרשו לי להמר שזה לא יהיה הצד העשיר בין השניים. זה עוד בלי לדבר על האפשרות להשתקה פוליטית, כאשר השנה נשמעו טענות ממספר צדדים על הפרת קניין רוחני בתשדירי הבחירות.

     

    אם ממילא אפשר לעקוף, למה להתנגד?

    למעשה, רק לדבר אחד הוא כנראה לא יגרום – לפגיעה באתרים שאותם תבקש המשטרה לחסום. זאת אנחנו למדים ממחקר שהתפרסם באוניברסיטת נורת'איסטרן, ושהמסקנה החד משמעית שלו היא שאמצעים המופעלים על ידי רשויות לצורך חסימת אתרים פשוט אינם יעילים. לרוב, מדובר בחסימות שישנם כמה וכמה שיטות פשוטות להחריד לעקוף אותן. חיפוש קצר בגוגל יגלה מאמרים קצרים וברורים, מלאים במונחים כמו 'פרוקסי' ו-VPN, שלמשתמש מתחת לגיל 25 הם ברורים כמו 'ימינה' ו-'שמאלה'. ולא מדובר בחדשה מרעישה במיוחד: בדיקה של האתר הנחסם ביותר, פיירט ביי, מגלה שלא רק שהחסימות לא עשו דבר בכדי להקטין את התעבורה באתר – במקרה האחרון, לפחות (חסימת האתר באנגליה בהוראת בית המשפט), זה אף גרם לעליה במספר הכניסות, לעיתים תוך שימוש במנגנון עקיפה פשוט במיוחד שהוסבר באתר עצמו. וזה עוד כלום לעומת המערכת לחסימת אתרים פדופיליים, לגביה נתגלה שבאמצעות מניפולציה לא מסובכת, היא יכולה להפוך ל-'דפי זהב' של עברייני המין.

     

    אז אם המערכת לא עובדת ממילא, מה כל ההתנגדות והדיבורים על פגיעה בחופש הביטוי? כיוון שכמו בהרבה מקרים אחרים שבהם לא חשבו עד הסוף, הצעת החוק הולכת לפרוס רשת שתתפוס רק את הדגים הקטנים, אלה שהפרו את החוק במקרה או בלי לדעת כלל שהם ביצעו מעשה פלילי. כל מי שיבין שהוא עובר על החוק, אנשים בעלי אלמנט פלילי, ידע לעקוף את ההגנה הפשוטה הזאת, וכך יצרנו מערכת אכיפת חוק הפוכה מהרצוי – עוצרת או פוגעת בזכויותיהם של אזרחים נורמטיביים ומשחררת עבריינים. המשמעות המשפטית היא שאפילו אם ההצעה תעבור, ישנו סיכוי לא מבוטל שבית המשפט העליון יבטל את החוק בטענה לחוסר מידתיות. לא סתם אין אף חוק שאפילו קרוב להצעה הזאת בשום מדינה דמוקרטית בעולם. לכן, טוב יעשה משרד המשפטים אם יגנוז את הצעת החוק ויתחיל מחדש, בעבודה קצת יותר מקיפה וחשוב מכל, תוך שיתוף אמיתי ומלא של הנפגע העיקרי מהצעת החוק – הציבור - בתהליכי קבלת ההחלטות בניסוח דבר החקיקה החשוב הזה. 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "דעה: רוצים חסימת הימורים? קבלו צנזורה"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים