קים דוטקום: ארכי פושע או לוחם חופש?
כשמולטי-מיליונר אקסצנטרי מוצג על ידי הממשלה כראש ארגון פשע, אבל מרגיש כמו לוחם חופש, דברים מעניינים קורים, והוא פותח במלחמת נגד כשלצידו הרבה כסף והאינטרנט
שנה לאחר שצוות שלא היה מבייש את המבצע לחיסול לבן-לאדן פשט על אחוזתו בניו-זילנד, קים דוטקום (היוצר והבעלים של מגה-אפלואד) מרגיש מספיק בטוח בכדי לפתוח במתקפת נגד. המטרה היא אחת: תעשיית התוכן בארה"ב, מי שלטענת דוטקום עומד מאחורי העניין הרב של הממשל האמריקאי בפעילותו העסקית.
אז נכון, יש לאולפנים הרבה כסף, שליטה בתקשורת וקשרים בממשל. אבל קים דוטקום מביא גם הוא ארסנל כבד לשולחן: תחושת שליחות, מיליוני דולרים ואפילו מבנה האינטרנט בעצמו.
זה היה ביתי
תזכורת: ינואר 2012, צוותים של היס"מ בניו-זילנד פושטים במסוקים על ביתו של קים דוטקום: היוצר, הבעלים והפנים של אתר הסייבר-לוקר MegaUpload. הרקע: מגה-אפלואד הוא אחד האתרים הגדולים בעולם לשיתוף קבצים ולצפיה ישירה ברשת, וכתוצאה מכך, אחד האתרים המובילים בהפצת תכנים מוגנים בזכויות יוצרים (סרטים וקבצי מוזיקה). ממשלת ארה"ב סברה שמדובר בעילה מספיקה להגיש נגד האתר ובעליו כתב אישום על הפרת זכויות יוצרים ואף ניהול ארגון פשע, וממשלת ניו-זילנד חובבת הקולנוע מיד אצה רצה לסייע בביצוע מעצר מתוקשר ומוגזם לכל דעות.
כבר עם הגשתו, היה ברור שמדובר בכתב אישום רעוע, במקרה הטוב. אלא שבשנה שחלפה מתברר שלא רק שיש יותר מספק סביר אם מגה-אפלואד עברו על החוק, אלא שנראה שהממשל האמריקאי, במאמציו חסרי הפשרות למנוע מילדים בני 15 להוריד את 'באטמן', הפר כמה וכמה זכויות חוקתיות של קים דוטקום ושל משתמשי מגה-אפלואד. האזנות סתר בלי צו, חריגות בוטות מסמכות ופגיעה בפרטיות משתמשים הן רק חלק מהטענות שהועלו לאחרונה על ידי האתר, ובניו-זילנד כבר הורו על חקירה בדבר השימוש הלא-חוקי שנעשה בשירותי הביטחון במדינה בשם אינטרסים כלכליים פרטיים בחו"ל. מבלי להיכנס למלל משפטי, גם ההחלטות האחרונות של בתי המשפט בארה"ב וניו-זילנד מלמדות שיש סיכוי יותר מסביר שדוטקום והאתר לא יורשעו כלל בסופו של דבר.
אלא שקים דוטקום אינו מתכוון להיות Dajaz שתיים. למי שלא זוכר, Dajaz היה אתר שממשלת ארה"ב סגרה בטענות דומות. לאחר שנה וחצי של מאבקים, במהלכם פשט בעל אתר את הרגל, הודה הממשל שלא היה בסיס להגשת כתב אישום וסיים את העניין בהתנצלות וללא כל פיצוי. כיום, שנה לאחר תפיסת מגה אפלואד, דוטקום מרגיש כנראה מספיק בטוח שיזוכה, והוא יוצא במתקפת נגד למול מי שלגישתו (המוצדקת, כפי הנראה) עומד מאחורי אותו אירוע מתוקשר בינואר שנה שעברה: תעשיית הסרטים האמריקאית.
מגה-תקפצו-לי
השלב הראשון במתקפה היה השקת אתר Mega החדש (באירוע מתוקשר שלא חסך הסתלבטות על הממשל, בדמות 'שוטרות' בלבוש מינימלי, ופשיטה של שוטרים שצונחים ממסוקים על אחוזתו של דוטקום). למעשה, מדובר באתר בעל שימושיות זהה למגה-אפלואד – סייבר-לוקר עם אפשרות link to download – בהבדל אחד. התוכן העולה לאתר מוצפן באמצעות הצפנת 2048 ביט המותקנת במחשב. למי שלא מדבר גיקית, משמעות הדבר היא מנגנון הצפנה (כמעט) בלתי פריץ, שמונע מהאתר כל יכולת לבדוק או לדעת איזה תוכן מועלה אליו.
בניגוד לדעה הרווחת, הצפנת המידע לא אמורה לגרוע מאחריות האתר (ככל שקיימת) להפרת זכויות יוצרים, וזאת - מבלי 'למשפט' את העניין - מכיוון שברגע שתוכן משותף ברשת, מפתח ההצפנה שלו בהכרח הופך לגלוי (אחרת לשיתוף אין טעם). אלא שכאמור, קים דוטקום מכוון רחוק יותר: הצפנת המידע נועדה, ככל הנראה, למנוע כל יכולת להתקין באתר מערכת אוטומטית לסינון ולניטור תכני משתמשים.
קים דוטקום מסתכל על אחותה הפחות ראוותנית של מגה-אפלואד – RapidShare. בגרמניה ניסו לחייב את ראפיד-שר להתקין מערכת לסינון תכנים, שתבדוק, עבור כל תוכן המועלה לאתר, האם מדובר בתוכן המוגן בזכויות יוצרים ואם כן, להסירו. אמנם, הניסיון הגרמני נכשל, אולם ניסיונות חוזרים ונשנים של תעשיית התוכן להביא את הנושא לבית המשפט, כמו גם סכומי עתק המושקעים בלובי בעניין, עשויים להביא לשינוי בעניין. החשש הוא שכעת כשתעשיית התוכן בארה"ב הצליחה להעביר שם את תכנית 'שש הפסילות', היעד הבא יהיה חיוב ספקיות שירות (ואתרי הסייבר-לוקר ביניהם) בהתקנת מערכות סינון.
בפתיחת מגה-אפלואד בשנית מניף קים דוטקום מניף אצבע משולשת לאיגוד הסרטים האמריקאי, ובהצפנת המערכת הוא גם מראה להם את כוחה של הרשת לעקוף כל ניסיון להגביל אותה. האינטרנט נבנה ותוכנן במטרה אחת בלבד – להפיץ מידע. כאשר האינטרנט 'מרגיש' חסימה על המידע (כמו תוכנות סינון), הוא 'מתאים' את עצמו בכדי לעקוף אותה. ההתאמה נעשית, בהתאם לארכיטקטורת הרשת, גם היא באופן מבוזר, והצפנת המידע של Mega היא המקבילה של ספקית השירות לעליה בשימוש בהצפנות בקרב משתמשים בארה"ב (בשל הניסיון לתפוס את משתפי הקבצים). מרדף החתול והעכבר שמתנהל כבר שש שנים אחרי הפיירט-ביי, ללא כל הצלחה, רק מוכיח את זה.
מכוון לראש
בנוסף לגישת ה-'תקפצו לי' של דוטקום בפתיחת Mega הוא לא שכח שיש לו חשבון לסגור עם איגוד הסרטים האמריקאי (ה-MPAA) ובפרט עם מי שעומד בראשו – כריס דוד (Chris Dodd). דוד, למי שלא זוכר, הוא סנאטור בעברו, ראש ה-MPAA בהווה והפנים של המאבק במשתפי הקבצים. על פי דיווחים, הוא איים (או הודה בהצעת שוחד, תלוי איך מסתכלים על זה) על חברי קונגרס וסנאטורים בכדי שיצביעו בעד SOPA (הצעת החוק שנפלה בעקבות תפיסת מגה-אפלואד). לבסוף, כריס דוד הוא (לטענת קים דוטקום) מי שבאמת עומד מאחורי הפשיטה על מגה-אפלואד, ועל כך דוטקום מעוניין לגבות את ליטרת הבשר שלו.
לשם כך נשכר אחד ממשרדי זכויות האדם הגדולים בעולם (אמסטרדם ושות'), במטרה לתבוע את כריס דוד על 'רדיפה פוליטית', לא פחות. טענתו (הלא-כל-כך הזויה) של דוטקום היא, שמגה-אפלואד נבחר בהיותו תומך, תורם ומוביל לשינוי מערכת הקניין הרוחני בעולם והתאמתם לעידן הדיגיטלי. כריס דוד, כשומר סף של העולם הישן וכאדם העומד בראש ארגון פוליטי, השתמש בכלים שברשותו בכדי להשפיע על ממשלת ארה"ב להפעיל את כוחה כנגד יריבו הרעיוני ולהביא לפגיעה בו וייתכן שלסילוקו.
מדובר בטענה שמכוונת דרך ממשלת ארה"ב, הישר ללב של תעשיית הסרטים. אפילו אם בית המשפט ידחה את הטענה, דוטקום וחבריו צפויים להביא במהלך המשפט ראיות די כבדות למערכת היחסים בין איגוד הסרטים האמריקאי לממשל, ראיות שצפויות להביך הרבה מאוד אנשים בהוליווד ו-וושינגטון כאחד, וייתכן שאף להביא לעריפת כמה ראשים, וזה של דוד בעיקר.
הגרמנים באים
אז קים דוטקום עצבני ומחפש דם. הדבר המשעשע הוא שמול השור הזועם הזה קפצה השבוע לא אחרת מאשר GEMA, האקו"ם של גרמניה, שדרשה להסיר תוכן שיווקי שאתר Mega העלה ליוטיוב. מדובר בחלק מהסכסוך ש-GEMA מנהלת בגרמניה מול יוטיוב (גוגל, למעשה) מזה שלוש שנים, במהלכם היא הצליחה לאסור על יוטיוב להעלות תכנים הכוללים מוזיקה מוגנת בזכויות יוצרים, עד אשר גוגל תספק את דרישות התשלום המגוחכות של האגודה. GEMA כנראה לא שמה לב איזה קליפ היא ביקשה להוריד, ותוך פרק זמן קצר התברר של-Mega יש את כל הזכויות הדרושות להעלות את התוכן ליוטיוב. קים דוטקום, שהחליט גם ככה על יציאה למסע צלב נגד תעשיית התוכן, כבר פרסם הודעה (ש'מצדיקה' את השם שיצא לו כראש ארגון פשע) לפיה GEMA יכולה לצפות למייל מעורכי דינו. בגוגל יושבים וצוחקים.
לחופש נלחם?
כדי להבין את מניעיו של דוטקום, חשוב להבין שהוא רואה עצמו כלוחם חופש או 'האקטיביסט', אשר פועל לפיזור שווה יותר של הקניין הרוחני בעולם. מדובר בגישה הולכת ומתגברת, שזכתה שבוע שעבר לחשיפה אדירה בעקבות התאבדותו של ארון שוורץ. אלא שבניגוד לשוורץ, לדוטקום יש כלים טובים יותר להעביר מסר, והוא לא רואה סיבה שאנשים לא יוכלו לצרוך שירים וסרטים כרצונם, כאשר מנהלי אולפני הסרטים, שלא יוצרים דבר מלבד ניירת, זוכים לטוס לארוחת צהריים בארובה במטוס הפרטי. אם לוקחים את האידיאולוגיה שמנחה אותו, את האופי שלו ומשלבים אותם עם המשאבים שעמודים לרשותו של קים דוטקום, נראה שהעניין כולו רחוק מסיום.
הנחמה העיקרית של המשתמשים הפשוטים בכל הסיפור הזה צריכה להיות אחת: מי שיקבע איך הרשת תיראה זה לא שופטים או מחוקקים, אלא רוח היזמות, היצירה והחדשנות. על אלה, שהם הלב והנפש של האינטרנט, כל אחד יכול להשפיע, אבל לא תעשיית התוכן, לא הממשלה ולא קים דוטקום יכולים להשתלט.
לפנייה לכתב/ת 
