זכרו את הצל שעומד מאחורינו
זכרו שבמותם לא ציוו לנו דבר - ואיך יכלו לצוות? הרי לא ידעו דבר ולא תכננו דבר מהזיכרון הזה. גם כשיצאו להילחם, חשבו על החיים והמחר, ולא על המחיר והכאב שיש במוות
זכרו את הנופלים.
זכרו שהתגייסו לצבא כדי לחיות, שלבשו את המדים כדי להיות חלק מכולם. חוליה נוספת בתוך מדינה עדיין חדשה. זכרו שהלכו בוקר אחד ונופפו לשלום, שיצאו מהבית החם כדי לחזור ולא כדי להיפרד. זכרו שאהבו את הארץ הזאת בדרכם ולא בדרככם. שאהבו אותה עם האלוהים ובלעדיו. זכרו שאהבו אותה משמאל ומימין. עם ארץ ישראל השלמה וגם נגד הכיבוש.
דיווחים נוספים בעמוד הפייסבוק של ynet
עוד על יום הזיכרון בחדשות ynet:
בבתי העלמין מתכוננים לטקסים: "הכאב לא עובר"
אריה צוק ז"ל: הכול חשך. במקום שעמדתי נפלתי
זכרו שבמותם לא ציוו לנו דבר - ואיך יכלו לצוות? הרי לא ידעו דבר ולא תכננו דבר מהזיכרון הזה. זכרו שאיש מהם לא היה קדוש. הם היו כמוכם וכמוני, בני אנוש, בשר ודם, צעירים שכעסו וצחקו, העליבו בחמת זעם וחיבקו באהבה. זכרו שגם כשיצאו להלחם בשדה הקרב - חשבו על החיים והמחר, ולא על המחיר והכאב שיש במוות.
זכרו את הצל שעומד מאחורינו בימים של גידול ילדים ומשפחה. זכרו את השאיפה לשלום ולשלווה מחזון ישעיהו ועד מגילת העצמאות - זכרו את הצורך להלחם כל השנים ממגילת המציאות. זכרו שמאחורי האבל הלאומי יש דמעות אישיות. משפחות שנשברו, אחים שמסלול חייהם התהפך מהקצה אל הקצה.
זכרו שמאחורי המתים נותרו גם חברות שבורות לב, חברים שחלומותיהם הפכו מגיל צעיר לסיוט מבוגר. זכרו שמאחורי האישי והפרטי יש היסטוריה כללית ומדינה אחת. מדינה שקמה ושורדת בזכות הנכונות של האחד לסכן את חייו למענה.
זכרו שמי שנופל יכול לקום, והם לא יקומו לעולם.
זכרו ליום אחד, בין הצפירות, בתוך הטקסים ואל מול התמונות והשירים העצובים. זכרו ליום אחד, כי בשאר השנה טוב גם למדינה כזאת לשקוע בשגרה וקצת לשכוח.
לפנייה לכתב/ת 
