שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מת"א למצפה רמון: "מצאנו אוויר לנשימה"
    מחירי הדירות שמסרבים לרדת ושכר הדירה שממשיך לטפס, דוחקים תושבים רבים המתגוררים במרכז הארץ לפינה. אבל נראה שלא חייבים לברוח לברלין כדי להצליח להחזיק דירה בכבוד: לא מעט תל-אביבים לשעבר החליטו לעזוב הכל - כדי לגור במדבר. לא כל הסיבות, אגב, נעוצות רק ביוקר המחייה

    כשמעוז דגני (38), מנהל מחלקת קידום באינטרנט, עבר מעיר מגוריו ערד לתל-אביב אחרי השירות הצבאי - הוא לא בהכרח תיאר לעצמו שישוב מהעיר ללא הפסקה בחזרה לדרום הרחוק. אחרי 15 שנים, "שלא היה להן תחליף בשום מקום אחר", הוא מדגיש בשיחה עם ynet, דגני ובת זוגו הבינו שהגיעה העת לעבור למקום שקט יותר, נעים יותר - ובעיקר זול יותר.

     

     

    "בתור זוג עם שני ילדים בתל-אביב, גילינו על בשרנו מה זה יוקר המחייה. רצינו לעבור אל מחוץ לעיר, למקום שבו שכר הדירה משאיר קצת אוויר לנשימה", מספר דגני. מחירי הדירות הגואים, הזינוק בשכר הדירה בכלל ובתל-אביב בפרט, והחלום המתרחק לרכוש דירה - כל אלה הטו את הכף. למרבה המזל, ההזדמנות של דגני נולדה כאשר משרד הפרסום מקאן אריקסון, שבו הוא עובד, החליט לפתוח את "McCann Valley" - שלוחה חדשה במצפה רמון.

     

    "הגענו למקום מקסים, עם קהילה מחבקת, אוויר נהדר, שקט ובערך 200% לחות פחות מאשר בתל-אביב", מתאר דגני את המעבר. "חוץ מזה, באמת שדרגנו את הבית והורדנו בהוצאות". דגני ובת זוגו מתגוררים בבית צמוד קרקע במצפה רמון, שכולל ארבעה חדרים וחצר, ומשלמים 2,700 שקל בחודש. לשם השוואה, כשהתגוררו ברחוב לא רחוק משדרות רוטשילד בתל-אביב בדירת שלושה חדרים בקומה השנייה, "במצב סביר", מציין דגני, הם שילמו 4,300 שקל בחודש.

     

    "עם כל האהבה שהייתה לי לעיר הגדולה, הגעתי לעולם אחר. כשאני מגיע לתל-אביב, אני לא מבין איך חייתי בלחות וברעש האלה", מודה דגני. "היום לא צריך לסחוב את העגלה 30 מדרגות בשביל לצאת החוצה, כיף לארח בבית (כי תמיד אפשר לשלוח את הילדים לחצר), יש לנו טבע מחוץ לדלת - יעלים במקום חתולים - ואת מכתש רמון, הדבר הכי יפה בארץ שהוא לא ים. חוץ מזה אני עובד שלוש דקות הליכה מהבית, ואוכל צהריים עם הילדים. איפה זה ואיפה רמת החי"ל".

     

    סניף מקאן אריקסון במצפה רמון. היווה הזדמנות
    סניף מקאן אריקסון במצפה רמון. היווה הזדמנות

     

    "אוהבת את תל-אביב מרחוק"

    לא רק דגני החליט "לצאת מהבועה התל-אביבית" ולעבור לדרום הרחוק. לא מעט תושבים בעיר הגדולה החליטו לעשות את הצעד הזה, וגם המדינה מנסה לעודד מעבר לאזור הנגב. בתחילת השבוע למשל, אישרה הממשלה הקמה של שני יישובים חדשים באזור תל ערד, שיחד עם 19 יישובים נוספים חדשים אמורים לספק עוד 37 אלף דירות באזור.

     

    הדר (31), במקור מפרדס חנה, החליטה שמיצתה את המגורים בתל-אביב ועברה בשנה שעברה עם בן זוגה לבאר שבע. "רציתי לחזור ללימודים, חבר שלי ואני החלטנו שאחרי שנתיים של נסיעות הגיע הזמן לאחד כתובות, וגם ידעתי שייפטרו אותי מהעבודה", היא מספרת. "בנוסף, מכרו את הדירה שבה גרתי בתל-אביב, כך שבכל מקרה הייתי צריכה לעבור. אז אפשר להגיד שהכל הסתדר. חבר שלי גר פה שנה לפני, ונכנסתי במקום השותף שלו לדירה".

     

    הדר מציינת שהיא מאוד מרוצה מההחלטה. "חשבתי שאתגעגע, אבל האמת שאני לא מתגעגעת, אולי קצת לים ולחברות. אבל זה לא כזה נורא - תל-אביב במרחק של קצת יותר משעה נסיעה. באר שבע היא עיר לכל דבר", היא מוסיפה, "יש כאן הכל - חנויות, פאבים, מסעדות, קולנוע, הצגות ותערוכות. גם מזג האוויר לא רע בכלל, אין לחות, לא מזיעים וגם בקיץ הלילות נעימים".

     

    הדר ובן זוגה מתגוררים בשכונה ב' בעיר בדירת שלושה חדרים בשטח של 77 מ"ר, ומשלמים 2,200 שקל מדי חודש. בתל-אביב היא התגוררה בדירת שלושה חדרים ברחוב שלמה המלך עם עוד שותף, ורק על החדר שלה, שהיה בשטח של 18 מ"ר, שילמה 2,750 שקל בחודש. "אבל כאן בבאר שבע איכות החיים שלי השתפרה. אני יכולה להרשות לעצמי לעבוד בחצי משרה, ללמוד, להחזיק דירה ולא לחיות בדוחק", היא מבהירה.

     

    לדבריה, "בתל-אביב עבדתי במשרה מלאה, וחלק לא מבוטל מהמשכורת הלך על שכר דירה. הרגשתי שאני עובדת בשביל שכר הדירה, ולא היה לי סיכוי לחזור לאוניברסיטה. בבאר שבע החיים זולים הרבה יותר - לדוגמא, נסיעה באוטובוס עולה 4.20 שקלים; הסופר יותר זול; ובכלל, אני מרגישה שאני מוציאה פחות כסף, כי אני יוצאת פחות ויש פחות פיתויים".

     

    אבל לא רק יוקר המחייה נוח יותר בבאר שבע. "גם האנשים כאן נחמדים יותר, פחות מנוכרים", היא אומרת. "במשך כמעט שנתיים גרתי באותו בניין בתל-אביב ולא ממש ידעתי מי השכנים שלי. כאן אני יודעת מי גר מולי, מי גר מעלי, אומרים לי שלום בחדר המדרגות".

     

    למרות זאת, מודה הדר, יש לא מעט חסרונות בבירת הנגב. "שוק העבודה כאן, בתחומים מסוימים לפחות, מאוד מצומצם, ולקח לי לא מעט זמן למצוא עבודה. ויש גם את העניין של המצב הביטחוני. מאז מבצע 'עמוד ענן', אופנועים או כל מני בומים עדיין מקפיצים אותי, אבל אני מניחה שאני לא היחידה שמרגישה כך. אני אוהבת את תל-אביב, נהניתי לגור שם - אבל בשלב זה בחיים שלי אני מעדיפה לאהוב אותה מרחוק".

     

    "יוקר המחייה מבריח את הצעירים"

    גם אילנית (40) ואורן (41) ברונשטיין הבינו שהגיע הזמן לשנות כיוון בגלל יוקר המחייה. בני הזוג החליטו לחפש דירה שיוכלו להרשות לעצמם, ומהר מאוד הבינו שזה לא יקרה במרכז הארץ. אילנית עבדה כמעצבת אופנה ובעלה כקבלן שיפוצים. לפני יותר משנה השתנו חייהם לאחר שעברו ליישוב צוקים שבערבה.

     

    כעת אורן עובד כאב בית בתיכון המקומי ואילנית עובדת בגן ילדים ופתחה סטודיו לבגדי ילדים שנקרא "טלפלא". "אני מאוד אוהבת את הרצליה", מודה אילנית. "באנו משכונה קטנה ונחמדה. אבל עברנו לצוקים בגלל יוקר המחייה. הגענו להבנה שאי אפשר להגיע לבית באזור המרכז, במיוחד בהרצליה (העיר שבה התגוררו לפני המעבר - א.ק), וזה גרם לנו לחפש כיוונים אחרים. דרך חברים שמענו על צוקים - ועשינו שינוי של 180 מעלות".

     

    למרות האהבה למרכז, אילנית מודה שיש משהו קסום במגורים במדבר. "משהו קורה פה. יש פה יותר שלווה, רוגע. התחלתי ללמוד לימודי חינוך אנתרופוסופי, תחום שחשבתי לעסוק בו עוד לפני 20 שנה. כיום אני משלבת את שתי האהבות שלי - ילדים ואופנה. אני לא מרגישה שאני מפספסת פה כלום. אני חיה בין שני עולמות - יש לי את הסטודיו ואת גן הילדים".

     

    בני הזוג שוכרים בית ב-3,000 שקל בחודש. "על בית דומה הייתי משלמת במרכז 5,000 שקל, ואילו פה יש לי בית חדש, עם נוף מדהים לוואדי ומהצד השני יש לי נוף להרי הירדן". השניים מספרים שכבר רכשו מגרש, וכעת מתכננים לבנות במקום את בית חלומותיהם. לדברי אילנית, מגרשים בשטח של כ-800 מ"ר נמכרים בכ-150 אלף שקל. והיא הספיקה להיפגש עם האדריכלית והקבלן בשטח.

     

    "לא הרגשנו שצריך אומץ לעשות את זה - זה בא לנו בטבעיות", מדגישה אילנית. "פה בערבה דברים מתגשמים לנו, ואילו במרכז זה לא היה קורה. אם את לא באה עם גב כלכלי חזק וכמה מיליונים - אין לך עודף. אז היום הצעירים עוזבים את המרכז - יש לי חברים שעוברים לחדרה וכאלה שעוברים לצפון. יוקר המחייה מבריח אותם".

     

    לדבריה, "אין התרוצצויות בפקקים וזה שינוי מבורך. יש פה תרבות, מתנ"ס והמון הצגות. יש לי חברות, סדנאות וחוגים. הדבר היחיד שחסר זו משפחה. אני מקווה שימשיכו את כביש 6 עד דימונה וזה יפתור את הבעיה. מעבר לזה, אני רואה את הילד שלי מאושר וכמה חופש יש לו. אנשים באים לפה לצימרים - ואני חיה את החופש הזה. זה עולם אחר".

     

    משפחת ברונשטיין מהיישוב צוקים. "הילד מאושר" (צילום: אלכס זאבי)
    משפחת ברונשטיין מהיישוב צוקים. "הילד מאושר"(צילום: אלכס זאבי)

     

    "האנשים יותר איזי-גוינג"

    "איכות החיים בתל-אביב שונה בתכלית מזו שבדרום", אומרת נ' (32), במקור מצפון הארץ, שעברה לתל-אביב לצורך הלימודים באוניברסיטה, ובאחרונה מתגוררת עם משפחתה באחד היישובים בדרום הארץ. נ' נשארה בתל-אביב 11 שנים, אך עם המעבר לדרום גילתה ששם כנראה הרבה יותר נוח. "במרכז, חלק מאיכות החיים נבע מהנגישות של הכל - אבל שם זה נגמר. בדרום, איכות החיים נובעת מהשקט, המרחבים, הביטחון שיש לילדים כשהם משחקים בחוץ", היא אומרת.

     

    לפני המעבר התגוררה נ' עם בעלה בדירת ארבעה חדרים מרווחת, בשטח של 104 מ"ר, באחת השכונות הצפוניות בתל-אביב. בשל המיקום ומאחר שמדובר היה בדירה חדשה, שילמו בני הזוג 6,300 שקל בחודש פלוס ועד בית בגובה 900 שקל, והוסיפו ארנונה בגובה 1,350 שקל לחודשיים.

     

    כיום מתגוררת נ' עם משפחתה בשיכון משפחות של חיל האוויר, כחלק מתפקידו של בעלה. למרות שההחלטה על המעבר לא הייתה כלכלית גרידא אלא בעיקר מקצועית, היא מספרת שהיא מרוצה מאוד מההחלטה לצאת מתל-אביב, "על אף שהלב לפעמים מתגעגע, בעיקר לכך שהכל נגיש ולמפגשים עם חברים".

     

    לדבריה, "כל נותני השירותים בדרום (קופת חולים, טיפת חלב וכו') הרבה יותר אדיבים, סבלניים ונחמדים מאשר בתל-אביב. בכלל, האווירה פה הרבה יותר שלווה, והאנשים הרבה יותר 'איזי-גוינג' מאשר במרכז", היא מוסיפה.

     

    "רציתי שינוי גורף ועמוק"

    "יצאתי מתל-אביב כי רציתי שינוי. לא ידעתי עדיין איזה סוג של שינוי, אבל היה לי ברור שהוא צריך להיות גורף ועמוק", מספרת אליען לזובסקי (36), אשת תוכן ותסריטאית שעזבה גם היא את תל-אביב לפני שלוש שנים לטובת מצפה רמון, ואף מנהלת בלוג בנושא שנקרא "בביתי במדבר".

     

    "החיים בתל-אביב הרגישו לי יקרים מדי ומוכרים מדי", היא ממשיכה, "אני ילידת תל-אביב וגדלתי וגרתי בה כל חיי - ובשלב מסוים הרגשתי שהכול נראה כמו סרט צפוי מראש. האנשים, הבגדים, העבודה, המסיבות, בתי הקפה, אפילו נושאי השיחה. הכל הרגיש כאילו הוא חוזר על עצמו, רק בגרסה קצת שונה בכל פעם. רציתי שהכול יהיה אחר. שקט, מרווח, נעים, רגוע, פשוט, אדמתי. אנשים אחרים". היום, אומרת לזובסקי, היא יכולה לומר בוודאות שתל-אביב היא בועה - לטוב ולרע.

     

    הדירה האחרונה שלה בתל-אביב הייתה ליד שכונת פלורנטין, בפאתי שוק לוינסקי. "במהלך החיים בתל-אביב זזתי כל הזמן דרומה, לדירות יותר ויותר קטנות, יקרות ורועשות", היא אומרת. על הדירה ההיא, שהייתה ממוקמת בקומה השלישית, שילמה 4,000 שקל בחודש. "היו לי שלוש אנטנות סלולריות מעל הראש, האינטרקום היה שבור תמידית, ומדי פעם היינו מוצאים הומלס ישן בחדר המדרגות", היא אומרת.

     

    וזה לא הכל: הכניסה לבניין הייתה מסמטה קטנה, "שגברים נהגו להשתין בה", היא מספרת, "והיה רעש מטורף של מכוניות וצפצופים 24 שעות ביממה. הגינה של הכלב שלי הייתה חניון ענק מתחת לבית, או גינה זעירה שבה בדרך כלל פגשנו לפחות נרקומן אחד, שהזריק לנו מול הפרצוף את המנה שלו".

     

    היום מתגוררת לזובסקי בבית קרקע בשטח של 64 מ"ר, המוקף גינה בשטח של 100 מ"ר, המשקיפה למדבר. לבית צמודה חניה פרטית, "הכלב משתחל דרך הגדר בכוחות עצמו, ויוצא לטייל במדבר כאוות נפשו", היא מספרת, "יש לי ערוגות עם ירקות ודממת אלוהים מופלאה מסביב". על כל זה היא משלמת 2050 שקל בחודש. "זה אולי נשמע נמוך, אבל שכר הדירה הזה נחשב יחסית יקר במצפה רמון", היא מדגישה.

     

    לדבריה, כשרק הגיעה למצפה רמון שילמה 1,500 שקל בחודש, "ובסוף החוזה הנוכחי בעל הבית כבר הודיע שתהיה עלייה נוספת, כך שלא בטוח שאישאר כאן. בשנתיים האחרונות, שכר הדירה כאן זינק בעשרות אחוזים. אין בנייה חדשה ביישוב, אבל הגיעו הרבה מאוד תושבים חדשים, והביקוש עולה על ההיצע. זו בעיה קשה", מוסיפה לזובסקי, "משום שהאוכלוסייה כאן היא בחלקה קשת יום, ואינה עומדת במחירים האלו. ראש המועצה החדש שנבחר, רוני מרום, כבר הודיע שהוא עומד לטפל בבעיה הזו".

     

    אז האם כדאי לעזוב הכל ולעבור להתגורר אי שם במדבר, או לפחות בבירת הנגב? הכל תלוי בבחירה שלכם, ובמה שאתם מגדירים "איכות חיים". רק קחו בחשבון שעליות המחירים כבר הספיקו להשיג את הדרום הרחוק, ונראה ששכר הדירה לא מתכוון להישאר בקיפאון. כמו לזובסקי, גם מעוז דגני יצטרך לשלם יותר. "לצערי, גם לפה הגיע מדד הדיור, ובקרוב יעלו לנו את השכירות ב-300 שקל - ל-3,000 שקל בחודש", הוא מסכם.

     

    גם אתם הייתם עוזבים הכל ועוברים למדבר? מכירים משפחות שנטשו את מרכז הארץ כדי לגור במצפה בצפון? ספרו לנו על כך בדואר האדום או טקבקו לנו!

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "מת"א למצפה רמון: "מצאנו אוויר לנשימה""
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים