אתה חייב למות עלי: האם ניתן לכפות אהבה?
האם אישה יכולה לגרום לגבר לאהוב אותה גם אם אינו מעוניין בכך? ד"ר שי שגב ניסה לבחון את העניין בהתאם לשני סיפורים, האחד מקראי והשני מודרני
באחד האימונים שערכתי הביעה מתאמנת את דעתה, כי להבדיל מגבר, אישה אינה יכולה לגרום לגבר לאהוב אותה, אם אינו מעוניין בכך. תשוקה זמנית? יכולה לעורר. אולם אהבה של ממש? לא. מעניין לבחון את התזה הזאת על פי שני סיפורים.
עוד בנושא:
אהבה על תנאי: אל תציבי לו אולטימטום
למה יש הסכם ממון ואין הסכם תנאים של אהבה?
"הוא ילמד לאהוב אותי בסוף"
הסיפור הראשון הממחיש את השאלה הזו יותר מכל, התרחש לפני כמה אלפי שנים ומתואר בספר בראשית. יעקב מגיע לחרן על מנת לשאת לו אישה. הוא פוגש ברחל ומתאהב בה ממבט ראשון. הוא מציע לאביה (לבן) תשלום אסטרונומי בעבור בתו – עבודה כרועה צאן, שלוש משמרות פול טיים ג'וב, שבעה ימים בשבוע, שלושים יום בחודש, שבע שנים תמימות.
חשבון קצר מראה כי מדובר בסכום עתק של כמה מיליוני שקלים שביקש יעקב לשלם עבור רחל (ויודגש – לא כהשקעה שיעקב מביא לבנות את ביתו ומשפחתו, אלא כתשלום שהלך לאביה).
בינתיים, לאה, האחות הגדולה, מתפלצת מעצם המחשבה שאם יעקב ישא את רחל, היא תצטרך להינשא לעשיו, הבן השני, וכל אותן שבע שנים היא יושבת אומללה, מבכה את מר גורלה. בחלוף שבע שנים יעקב דורש את רחל. לבן עורך לו נשף גדול עם הרבה משקה כיד המלך, ובלילה הוא מכניס את לאה ליעקב, במקום את רחל.
יעקב, שחווה לילה של תענוג עילאי, לו כמהּ מזה שנים, מתעורר בבוקר לחלום בלהות – השכרות גרמה לו ללכת לישון עם רחל ולהתעורר עם לאה. מבחינתו, סיוט חייו מתגשם לנגד עיניו. פלא שהוא לא לקה בהתקף לב. אז יעקב בא בטענות ללבן, שמסביר לו שלא נותנים את הצעירה לפני הבכורה, ואם הוא מעוניין בצעירה (רחל), הוא יקבל אותה רק לאחר שבעת ימי שמחת הכלולות של לאה, ובלבד שיעבוד עבור רחל עוד שבע שנים.
הסיפור ידוע, אולם מעניינת כאן הזווית של לאה. וכי מה היא חשבה, כאשר גנבה את מיטת כלולותיה של אחותה - שיעקב יעבור על כך בשתיקה? וכי האם כך בונים זוגיות? האם כך בונים אהבה? איך היא בכלל העלתה על דעתה שיעקב יוכל להסתכל עליה לאחר מכן?
מן הסתם, לאה ידעה שלא צפויים לה חיים קלים, אולם כנראה האלטרנטיבה (חיים עם עשיו) היתה כל כך מאיימת, עד שהחליטה לעשות מעשה קיצוני זה. היא יצאה למסע ארוך ומתיש, שמטרתו לחדור לליבו של יעקב באמצעות היותה הרעייה הנאמנה והאוהבת שתעניק לו בנים, וכך היה. עם הבן הראשון היא העלתה את התקווה שיעקב יתייחס אליה, שיראה שהביאה לו בן, שלא ינהג עמה כאילו היתה אוויר. עם הבן השני היא אמרה לו – ראה, אפילו האל שמע את תפילתי, ועם הבן השלישי "חייבה" אותו להתלוות אליה, שהרי ילדה לו כבר שלושה בנים.
בבן הרביעי היא ביקשה ממנו שיכיר תודה לאל (וגם לה), על שהביאה לו רביעייה, עם הבן החמישי איוותה כבר לקבל את שכרה (יששכר) ולבסוף, לאחר כל אלה, הביעה את משאלתה שעם הבן השישי יעקב יקבע את מיטתו הקבועה באוהלה שלה, ולא באוהלה של רחל (זבולון – מלשון בית). רצה הגורל ורחל מתה בגיל צעיר בדרך לבית לחם. מיד לאחר מכן ראובן, הבן הבכור, לוקח את מיטתו של יעקב וקובע אותו באוהלה של לאה. יעקב מקבל עליו את הדין. לאחר מאה ועשרים שנה, הם גם ייטמנו יחדיו, זה בצד זו, למנוחת עולמים. לאה זכתה אם כן, בגופו של יעקב. אולם האם זכתה בליבו?
להילחם על האהבה
ועתה במעבר חד לשנות האלפיים. הם היו זוג שהתחתן מאהבה. בחלוף עשרים שנות נישואים הוא הכיר מישהי אחרת שמשכה אותו אליו צעד אחר צעד. בתחילה אשתו הרגישה בכך, אך לאחר מכן כבר היו לה הוכחות של ממש. בקושי רב הצליחה להתגבר על הזעם הראשוני והרצון "לדפוק לו את הראש בקיר" ולאחר מחשבה נוספת, החליטה שהיא נלחמת על הזוגיות שלה ועל האהבה הישנה שברחה לה.
כיצד נלחמים על אהבה? היא החליטה להשתדל יותר. למעט בביקורת, להיות יותר זורמת בבית, אכפתית, אוהבת ותומכת. היא החלה לטפח את עצמה, הפחיתה במשקל ונתנה תשומת לב לבעלה. ככל הניתן נמנעה ממריבות ומכל פעולה שתעכיר את האווירה ביניהם, ותיתן לו תירוץ לרוץ לזרועותיה של האישה האחרת.
וכבר ראתה הצלחה במעשיה, שכן לפחות היא הצליחה לבלבל אותו. אולם גם המאהבת לא ויתרה, ואף הפעילה לחץ גובר והולך על הגבר לעזוב את אשתו ולחיות איתה, ועם הזמן הוא החל להראות סימני כניעה. לרעייה נודע כי לאחר חתונת הכסף שלהם הוא מתכוון לעזוב את הבית, ואז החליטה לעשות מעשה: ביום הנישואים שלהם הופיעו בכניסות לעיר שלהם שלטים גדולים, ובהם מילות השיר "אני אוהב אותך לאה, אם אשכח אותך לאה, שמי לא ישראל", בצירוף תמונת הזוג על כותרת מאירת עיניים, בצבע כסף: "באהבת עולמים".
הדבר גרר סקנדל נוראי מצד המאהבת שהשתלחה בגבר המופתע, שלא הועילו לו כל הסבריו, וזכה מצידה לקיתונות של רותחין. ובשקט שנשאר לאחר שטרקה את הטלפון בפניו, הוא עצר את הרכב בצידי הדרך ושאל את עצמו מה בין רעייתו לבין מאהבתו. "זאת רודה בי עוד לפני שאפילו עברתי לגור איתה. וזאת אוהבת אותי, למרות הצרות שעוללתי לה". וכי מה יש עוד לשקול? בדרך הביתה הוא עצר בחנות פרחים, לאחר מכן עבר בחנות תכשיטים, ומשם הביתה לחגוג עם רעייתו האוהבת והאהובה, את יום הנישואים.
בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק
ד"ר שי שגב הוא עורך דין, מרצה, מגשר משפחתי ומנחה סדנאות מודעות והעצמה, מחבר הרומן "אהבה במבחן".
לפנייה לכתב/ת 
