"למה בעלי לא יכול להיות יותר כמו בעלך?"

שתי חברות יושבות יחד לערב בנות, מדברות על הא ועל דא, ועולה כמובן השיחה הקבועה על הבעלים. שיחת פרגון? ממש לא! אחת מהן, אורלי (השמות בכתבה בדויים), מתלוננת על כך שבעלה תמיד חוזר מאוחר מהעבודה וכל נטל הבית והילדים נופל רק עליה. "הוא חוזר כל יום בעשרה לשמונה, אחרי המקלחות, אחרי ארוחת הערב, אחרי הכל. רק נשאר לו להשכיב את הילדים לישון, והוא מגיע ישר לכיף.

"אין לו מושג מה אני עוברת עם הילדים כל אחר צהריים - המריבות על השיעורים, ההסעות לחוגים, הוויכוחים ביניהם...., נראה לי שהוא נשאר בעבודה בכוונה רק כדי שלא יצטרך להיות בבית ולעזור לי עם הילדים. ואז הוא גם מתפלא למה אני גמורה מעייפות ורוצה לישון כל ערב בשעה תשע. ויותר מזה - יש לו עוד את החוצפה להתלונן על זה שאני לא מתייחסת אליו ולא מעניקה לו מספיק חום ואהבה".

חברתה, שירה, עונה לה: "מה את מתלוננת? אז נכון, הוא לא עוזר עם הילדים, אבל הוא בעבודה. מה את רוצה ממנו? זה לא שהוא מבלה עם חברים. ולפחות בעלך רוצה שתתייחסי אליו. הבעל שלי בכלל לא מבחין בקיומי. אם אני הולכת לישון מוקדם, זה ממש לא מזיז לו.

"להפך - הוא שמח על כך כי זה משאיר לו זמן לבד עם עצמו לראות כדורגל, לגלוש באינטרנט... את מבינה, לפחות לבעלך איכפת ממך והוא גם רומנטי - תמיד מביא לך פרחים, מפנק אותך ביום ההולדת שלך, קונה לך מתנות ביום נישואים, משקיע בך...".

אורלי לא נשארה חייבת והשיבה לה: "נראה לך שמתנות זה הכל בחיים? עזבי אותי ממתנות, אני לא צריכה עוד צמיד או עוד מסאג' ובטח שלא זר פרחים. מה שאני צריכה זה שהוא יעזור לי ביומיום, שיתמוך בי, שיהיה פרטנר אמיתי.

"אני לא הבאתי את הילדים האלה לבד. אצלך הוא אולי לא רומנטי, אבל האמיני לי שרומנטיקה לא שווה כלום כשהיא באה על חשבון מה שקורה ביומיום. בעלך חוזר הביתה בשעה סבירה כל יום, עוזר לך עם המקלחות, ההסעות, יושב אתכם לארוחת ערב. מה את רוצה יותר מזה? מתנות זה מה שירגיע אותך?"

ועכשיו דמיינו את הסיטואציה ההפוכה: הבעלים שלהן יושבים לשיחה. גם במקרה הזה לא מדובר על שיחת פרגון לנשים אלא על מסכת קיטורים. בעלה של אורלי מתלונן על כך שאשתו מתייחסת אליו כמו אל אוויר: "אני חוזר הביתה אחרי יום עבודה ארוך, גם ככה אני מפספס את זמן האיכות עם הילדים, אז לפחות שאשתי תתן לי קצת יחס. איך שאני נכנס הביתה היא אומרת לי שלום עייף כזה, נשפכת על הספה ובוהה בטלוויזיה.

"גם בימים נדירים שהיא פונה אליי ושואלת איך עבר עליי היום, אני מרגיש שהיא שואלת רק כדי לצאת ידי חובה ולא כי באמת איכפת לה לשמוע את התשובה שלי. אני לא מבין את זה. אני כל כך משתדל לפנק אותה, קונה לה מתנות, מפתיע אותה עם סופי שבוע, מה אני לא עושה בשבילה? אז מה ביקשתי - קצת חום ואהבה?"

בעלה של שירה עונה לו בתגובה: "מה אתה מתלונן בכלל? לפחות היא עוזבת אותך בשקט. איך שאני נכנס הביתה, אני מקבל ממנה שרשרת של פקודות שלא יביישו אף רס"ר ותיק בצבא. אין לי רגע של שקט - איך שאני מסיים משימה אחת עם הילדים או עם הבית, היא מיד נותנת לי משימה חדשה. שלא יקרה מצב שאני חלילה נח לרגע. אני כל הזמן עוזר לה עם הילדים, עושה את המקסימום שלי, אבל אין שום הערכה מצדה. אני פשוט מרגיש כמו עבד בבית שלי, ובנוסף לכל זה - היא עוד באה אליי בטענות שאני לא מספיק רומנטי".

"הלוואי שבעלי היה יותר כמו בעלך"(צילום: shutterstock)

הדשא של השכן

מהסיטואציות האלה אפשר ללמוד שהדשא של השכנים תמיד ירוק יותר. כל אחד מסתכל על מה שאין לו במקום על מה שיש לו, וחבל. הגישה הזו היא מתכונת בטוחה לחיים ללא אושר וסיפוק. אז מה עושים? ברור שלא צריך להתפשר על כל דבר רק כי תמיד יהיה משהו טוב יותר אצל האחרים, אבל צריך לדעת לעשות סדר עדיפויות בחיים ולהחליט על מה מתפשרים ומבליגים, ועל מה לא.

במקרה של אורלי, אם כל כך מפריע לה שבעלה חוזר מאוחר מהעבודה ושהיא צריכה לטפל לבד בבית ובילדים, אז הם צריכים לדבר על זה ולהגיע לפתרון. למשל שפעם או פעמיים בשבוע הוא יחזור מוקדם באופן קבוע. פתרון נוסף הוא לבקש מההורים שלה או שלו לעזור מדי פעם או אפילו לשכור שירותי בייביסיטר.

היא צריכה להסביר לבעלה שברגע שתהיה לה יותר עזרה בבית, כך גם יהיה לה יותר כוח בשעות הערב כדי ליהנות מזמן איכות איתו, והוא צריך להבין שמתנות והפתעות, טובות ככל שתהיינה, לא באות על חשבון דברים אחרים.

במקרה של שירה, היא צריכה לעשות בדק בית ולשאול את עצמה אם היא באמת "מעבידה" את בעלה יותר מדי. אולי היא צריכה להוריד מינון או לשנות את הגישה שאיתה היא פונה אליו, ובעלה צריך להבין שהוא לא עושה לה טובה ב"עזרה" שהוא נותן - זה תפקידו בדיוק כמו שזה תפקידה. הוא לא צריך לצפות לפרס על זה שהוא מטפל בילדים או עושה מטלות שונות בבית. הם צריכים לשבת ולדבר על העניין, ולעשות ביניהם חלוקת תפקידים שמקובלת על שני הצדדים.

בכלל, בכל מערכת יחסים, בין אם מדובר על זוג או קשר בין הורים לילדיהם או מנהלים עם העובדים שלהם, תמיד כדאי לחזק את החיובי ולהימנע מלעשות סיפור מהשלילי. לסיכום, הכל עניין של גישה, וכמו שאומרים - היופי (או הכיעור) הוא תמיד בעיניי המתבונן.

אז המלצתי אליכם היא להסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה, ואם חצי הכוס הריקה ממש מפריעה לכם - נסו לדבר ולהגיע לפתרון. וזכרו, מיהו אדם חכם? זה שרואה את חצי הכוס המלאה (ראשי התיבות של המילה חכם הם חצי כוס מלאה).

מאחלת לכולנו חכמה שכזאת.

• לכל הכתבות והמומחים, כנסו לעמוד הפייסבוק של ynet יחסים.