לא יכולה בלעדיך? על תלות ועצמאות בקשר
יסמין ובועז כל כך שמחו על האהבה החדשה עד שאיבדו את עצמם בתוך הזוגיות. מדוע זה קרה להם וגם כמה מילים על הקיצוניות השנייה
לקראת יום העצמאות, חשבתי על מושג העצמאות בהקשר ליחסים, ומיד עלתה לי לראש המחשבה על הזוגות הדביקים האלה שמהרגע שהם ביחד, הם הופכים להיות תאומים סיאמיים. למה הכוונה? הם עושים ה-כ-ל יחד, לא עוזבים אחד את השנייה לרגע, וכל הלקסיקון שלהם הופך להיות בלשון רבים - "יש לנו חבר", "אנחנו הולכים" וכדומה.
עוד בנושא:
עצמאות גם בזוגיות: המתכון לנישואים מאושרים
אפשר לממש את העצמאות גם בתוך הזוגיות
אישה עצמאית? לא נשארה אישה וגם לא עצמאות
לכאורה, אין עם זה בעיה לבני הזוג עצמם כל עוד זה טוב לשני הצדדים. נכון שפעמים רבות זה קצת מעצבן את הסביבה ואת החברים הקרובים, אך לזוג עצמו זה לא אמור להפריע. אבל שימו לב למילת המפתח כאן - "לכאורה". מניסיון רב שנים, אני יכולה לומר לכם בביטחון מלא שזוגיות דביקה מדי לא בריאה לקשר.
רק אני ואתה לנצח. או שלא
יסמין ובועז (השמות בכתבה בדויים) היו רווקים הרבה מאוד שנים ונחלו אכזבות קשות מעולם הדייטינג. שניהם כבר השתוקקו למצוא אהבה, להתמסד ולהקים משפחה, ובאמצע שנות ה-30 שלהם הם הכירו והתאהבו כמעט באופן מיידי. מאותו הרגע הם בילו כל שנייה פנויה מזמנם ביחד.
הם ניתקו קשר עם חבריהם, הוא כבר לא הלך לערבי גברים המסורתיים שלו עם החבר'ה, היא פרשה מהחוג האהוב שלה ללימודי סלסה, והם השקיעו את זמנם אך ורק בפעילויות זוגיות.
כך הם העבירו בהנאה רבה כמה שנים טובות, אך בשלב מסוים ההתאהבות המטורפת שלהם התפוגגה, כפי שקורה בקרב זוגות רבים אחרי תקופת ההתלהבות הראשונית יחד. מעבר לכך, הם הפכו להיות מאוד תלותיים האחד בשנייה, כל אחד שינה את אורח חייו מהקצה לקצה למען הצד השני (שזה בסדר בתיאוריה, אך בגבול הטעם הטוב).
במקרה שלהם, הם כל כך השתנו כדי להתאים את עצמם לזוגיות, עד שהם פשוט איבדו את עצמם בתוך הקשר. שניהם התעוררו ביום בהיר אחד וגילו שהם כבר לא מזהים את עצמם. מהרגע הזה הזוגיות שלהם הסתבכה, והחיים המשותפים שלהם יחד היו רחוקים מלהיות דבש וקינמון. שניהם הבינו שכדי להציל את הקשר, הם חייבים לשחרר קצת את הרסן האחד מהשנייה ולתת קצת ספייס. לא חלילה להיפרד, אלא לשנות קצת את היחסים באופן כזה שכל אחד גם ישקיע בעצמו בלי קשר לשני.
הבעיה היתה שבכל הזמן שהם חיו בבועה הזוגית הפרטית שלהם, בעז זנח את חבריו ויסמין את חברותיה. כשהם ניסו לחדש עמם את הקשר, לא בדיוק חיכו להם בזרועות פתוחות, וכך יצא ששניהם חשו בדידות עמוקה. עם הזמן, היחסים בין השניים הידרדרו והם החליטו להיפרד. בסופו של דבר שניהם יצאו קירחים משני הצדדים - גם בלי חברים וגם בלי זוגיות.
מוסר השכל: לעולם אל תשכחו את הזהות האישית שלכם ברגע שאתם הופכים להיות חלק מזוג. זה לא בריא לקשר באופן כללי, וגם לא לכל אחד מבני הזוג ברמה האישית. האמינו לי שזוגיות חונקת תתנקם בכם בסוף, גם אם בהתחלה זה לא נראה כך.
החכמה בזוגיות היא להיות ביחד באופן כזה שלכל אחד יש גם את הפינה שלו, את החברים שלו, את התחביבים שלו - שלא קשורים בהכרח לצד השני. אחרת הולכים לאיבוד בתוך היחסים, וביום בהיר אחד מתעוררים בפחד ולא מזהים את עצמנו. כל צד מרגיש שהוא וויתר על עצמו לטובת השני, ומתחילים לחוש תסכול ולהפנות אצבע מאשימה כלפי בן/בת הזוג.
זהירות! עצמאות יתר
אגב, לעומת הזוגות הדביקים האלה, ישנם גם זוגות בדיוק הפוכים, שבהם רמת העצמאות שהם נותנים אחד לשנייה מוגזמת בעיני. אני מתכוונת לכאלה ששמים את עצמם במקום הראשון באופן מובהק ואת הזוגיות במקום נמוך יותר בסדר העדיפויות, כך שנוצרת מערכת יחסים שהיא חצי רווקות - חצי זוגיות. מדובר על זוגות בהם כל אחד עושה "מה שבא לו" ללא התחשבות אמיתית ברצונות השני.
קחו למשל מצב בו אחד מבני הזוג מחליט שהוא רוצה לנסוע לחו"ל עם חבריו, וזה נראה לו ברור מאליו שהוא עושה זאת מבלי להתייעץ עם בן/בת הזוג. נכון שכל זוג קובע לעצמו את הקווים האדומים, את המותר והאסור, את רמת החופש ואת הגבולות באופן כללי, אבל צריך להיות סדר מסוים בדברים. למשל, האם מקובל על שני הצדדים להיות בקשר עם אקסים מהעבר? האם זה בסדר ללכת לאכול צהריים עם ידיד/ה מהעבודה? באיזו תדירות יוצאים לערבים חופשיים ללא בן/בת הזוג? האם נסיעות לחו"ל לבד באות בחשבון?
אני בעד פתיחות ושכל זוג יעשה כטוב לו, כל עוד הדברים מוסכמים על שני הצדדים. ברגע ששני בני הזוג מתחשבים האחד ברצונות השנייה, ומקבלים החלטות בתהליך משותף בו לכל אחד מהם יש קול שווה, אז זה בסדר גמור, גם אם בעיניי אחרים נראה כאילו מדובר בזוגיות פרוצה חסרת גבולות.
אך ברגע שכל אחד עושה "מה שבא לו" מבלי להתחשב בצד השני, התוצאה היא תסכולים רבים ומתח בזוגיות. אולי לא באופן מיידי, אך לטווח הארוך יש לזה השפעות הרסניות על הקשר כיון שברגע שקיים כאוס ואין סדר בהתנהלות, מתישהו אחד הצדדים ירגיש כמו אויר וזה יגרום לפיצוץ. מעבר לכך, כשבני הזוג מבלים הרבה זמן לבד, יש כאן גם גורם של פיתויים לבגידות.
לסיכום, כידוע, כל דבר צריך להיות במינון הנכון. כשאתם נכנסים לזוגיות, חשוב לעשות תיאום ציפיות ולהחליט על רמת העצמאות שלכם - מה מקובל עליכם ומה לא, וכמה חופש אתם נותנים האחד לשנייה . ברגע שהכל מוסכם ביניכם, יהיה לכם הרבה יותר קל להסתדר ולשמור על יחסים טובים.
לכן החכמה היא לשלב בין הזוגיות לבין העצמי באופן הרמוני שמספק את כולם. אם צלחתם את המשימה הזו, עליתם על דרך המלך וצפויה לכם זוגיות טובה לאורך שנים.
לכל הכתבות, הסקרים והמומחים - כנסו לעמוד הפייסבוק של ערוץ יחסים.
הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית למעלה מ-20 שנה ובעלת רשת משרדי השידוכים "דו-לב".
לפנייה לכתב/ת 
