הדרך לאושר: למלא אחר רצונותיה של אשתך

לאחרונה נתקלתי בכתבה על מחקר חדש שמוכיח באופן מדעי את מה שכולנו יודעים כבר דורות על גבי דורות על זוגות נשואים: ככל שהאישה מאושרת יותר מחיי הנישואין שלה, כך הגבר מאושר יותר בחיים באופן כללי, בלי קשר לרמת האושר שלו מהזוגיות. המחקר בדק כמעט 400 זוגות בגילאי 50 ומעלה עם ותק ארוך של נישואים (בממוצע 39 שנים!), ומצא קשר הדוק בין רמת הסיפוק של האישה מחיי הנישואים לאושר הכללי של הגבר.

ההסבר ההגיוני לכך הוא שברגע שהאישה מאושרת מחיי הנישואים, היא מעניקה יותר מעצמה כדי לדאוג שגם הבעל יהיה מאושר – היא דואגת לו יותר, מפנקת אותו, מעניקה חום ואהבה, תומכת בו, ובכלל - עושה לו חיים קלים וטובים יותר. וזאת בניגוד לאישה מרירה שלא מסופקת מהחיים הזוגיים ואז "עושה לבעלה חיים קשים"- מסתובבת עם פרצוף חמוץ, מתווכחת איתו על כל דבר קטן, נמנעת מיחסי אישות, לא נותנת לו תחושה שהיא מעריכה אותו וכדומה.

המחקר הזה מוכיח באופן רשמי את מה שהשכל הישר וניסיון החיים מלמד אותנו כבר שנים - שהמפתח לאושר טמון באישה מאושרת. אז גברים יקרים, קראו והפנימו: זה הזמן לשים לכם למטרה לדאוג שאשתכם תהיה מרוצה מחיי הנישואים שלכם. כל בעל יודע מה ישמח את אשתו.

יש כאלה שחשוב להן שהבעל יפנק עם פרחים, מסאג'ים וסופי שבוע. לאחרות הדברים האלה בכלל לא חשובים, והדבר שיעשה אותן מאושרות הוא שהבעל יפרגן לקריירה שלהן וייתן להן יותר חופש ועצמאות. אצל אחרות זה ההפך - הן רוצות שהבעל יפרגן להן לעזוב את העבודה כדי להישאר בבית ולגדל את הילדים. כל אחת והרצונות שלה.

החכמה שלכם, גברים, היא למצוא את המתכון שיעשה את האישה שלכם מאושרת וללכת על זה בכל הכוח, כי בסופו של דבר, זה לא רק יעשה טוב לאישה שלכם, אלא גם לכם ובאופן ישיר. גם אם בהתחלה אתם "מפסידים" ממהלך מסוים שאמור לשפר את רמת האושר של האישה, סביר מאוד להניח שבסופו של דבר תרוויחו הרבה יותר ממה שהפסדתם. כמובן שכל מקרה לגופו, אך זה באופן כללי.

הבטחתי שאדאג לך כי לדאוג לך זה לדאוג לעצמי(צילום: shutterstock)

"אני מרגישה שאני מתבזבזת"

אני מכירה מישהי מאוד משכילה שנועדה לגדולות. היא התחתנה עם אדם בתפקיד מאוד בכיר וגם היא היתה בדרך לקריירה מאוד משגשגת. היה להם מאוד קשה להיכנס להריון, הרופאים אמרו שכמעט ואין סיכוי להתעברות, ואחרי טיפולי הפריה רבים, היא נכנסה להריון. ברגע שנולד להם הילד הראשון, הם קיבלו החלטה משותפת שהיא תישאר בבית עד שהילד יהיה לפחות בן שלוש.

מבחינתה, היא הקריבה קורבן עצום, אך היא עשתה זאת מכל הלב למען מטרה שהיתה חשובה להם - שהיא תגדל את הילד ולא מטפלות זרות. בכל השנים האלה בהן גידלה את הילד, בעלה חזר מהעבודה בשעות מאוד מאוחרות, היא לא מצאה את עצמה והרגישה כמעט כמו אם חד-הורית, אבל כל הזמן היא ראתה את האור בקצה המנהרה שאוטוטו היא חוזרת לעבודה.

באופן מאוד מפתיע, היא נכנסה להריון שוב (באופן טבעי), וכאן העניינים התחילו להסתבך. בעלה דרש שהיא תישאר בבית גם עם הילד השני, וכאן היא לא הסכימה בשום פנים ואופן. "זה לא בשבילי להחליף חיתולים כל היום, ולשבת בגינה עם כל המטפלות. אני מרגישה ריקנות, מרגישה שאני מתבזבזת", אמרה לו.

בעלה לא היה מוכן לקבל את הטיעונים שלה ולחץ עליה ללא הרף להישאר "רק עוד שנה- שנתיים" בבית עם הילדים. הוא בא מבית שבו שני ההורים היו מאוד קרייריסטים, הוא גדל כמעט לבד, והנושא הזה היה רגיש מאוד ללבו. בשלב מסוים היא הסכימה לבקשתו, אך לאורך כל אותן שנתיים היא הפכה למרירה ולא נותרה לה כמעט שמחת חיים.

באופן טבעי, כל זה הקרין גם על בעלה והילדים, ומיותר לציין שחיי המשפחה והזוגיות שלהם לא היו טובים. במקרה הזה, למרות שהיה לבעל מאוד חשוב שאשתו תגדל את הילדים, בעיניי הוא היה צריך להתפשר ולהגיע איתה להסדר מסוים, ששניהם יעבדו והם יעזרו במטפלת ושכל אחד מהם בתורו יצא מוקדם מהעבודה פעם- פעמיים בשבוע כדי להיות עם הילדים. זה מאתגר, אך אפשרי, גם בקריירות הכי תובעניות שיש.

לצערי, השניים לא הצליחו למצוא את עמק השווה. הוא בסך הכל רצה שהילדים שלו יהיו מאושרים, אך בסוף יצא שאף אחד מהם לא מאושר - לא הילדים, לא האישה ולא הבעל. לא חבל? לכן, כשמבקשים ממני כשדכנית עצה טובה לזוגיות, אני אומרת שצריך לאהוב את בן/בת הזוג כמו שהוא רוצה ולא כמו שאנחנו רוצים. כלומר, לעשות את מה שטוב לו (עד גבול מסוים כמובן) וזה יחזור אלינו בעשרות מונים.

יש משפט שאומר "שפע בא לשפע". המשמעות היא שברגע שאתם נותנים לצד השני (גם אם זה לא תמיד פשוט עבורכם), הכל חוזר אליכם ביג-טיים. האמינו לי, זה עובד.

הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית למעלה מ-20 שנה ובעלת רשת משרדי השידוכים "דו-לב".