שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    צילום: shutterstock
    בלי איסלאם. הדמוקרטיה הגדולה עולה כיתה
    מחויב להפרדה בין דת למדינה, מקדש שקיפות, שוויון מגדרי, מלחמה בשחיתות - ופשטות. הנשיא החדש של אינדונזיה, המדינה המוסלמית הגדולה בעולם, ממשיך לקדם את ארצו בנתיב הדמוקרטי, אך צפוי למכשולים בדרך

    באוקטובר השנה נכנס ג'וקו וידודו ("ג'וקווי") לתפקידו כנשיא אינדונזיה - החמישי בעידן הדמוקרטי. עצם עריכת בחירות ישירות לנשיאות השנה, זה הפעם השלישית מאז המהפך הדמוקרטי ב- 1998, היא אחת העדויות לדרך המרשימה שעושה מדינה זו בנתיב הדמוקרטי במשך כ-16 שנה.

     

    "מגלים עולם " - מאמרים אחרונים:

    בשבח הכישלון. חלום התיירות לחלל לא נגוז / ד"ר דגנית פייקובסקי

    בתפוצות לא יעברו בשתיקה על מדיניות גזענית / ד"ר אילן צבי בארון

    המעצמה מספר אחת בעולם - במשחקי מחשב / ד"ר אלון לבקוביץ

    איום הסייבר - עקב אכילס של מערכות החלל? / ד"ר דגנית פייקובסקי וגיל ברעם

     

    הדמוקרטיה באינדונזיה עדיין לא הגיעה למקומן של דמוקרטיות מערביות מבוססות, אך היא מציגה מודל שלטוני המחויב לעקרונות ולתהליכים דמוקרטיים רבים. מודל זה גם נעדר כל סממנים איסלאמיים ומכיל מחויבות ברורה להפרדה בין דת לבין מדינה, וככזה הוא ייחודי, שהרי אינדונזיה היא בית לאוכלוסייה המוסלמית הגדולה בעולם.

     

    נשיא עממי. נשיא אינדונזיה ג'וקו וידודו עם תומכים (צילום: רויטרס)
    נשיא עממי. נשיא אינדונזיה ג'וקו וידודו עם תומכים(צילום: רויטרס)
    בצד ההצלחות קיימים עדיין גם חולשות ופגמים בדגם זה. הסיבות לכך מגוונות. חלקן מצוי ברובד מעניין למדי, זה התרבותי, והן נוגעות במושגים כמו כוח, סמכות, סטטוס חברתי וכדומה. למשל, גישה פטרנליסטית של אליטות מסורתיות, קשירת כוח פוליטי עם מושגי כריזמה ומעמד, ולא עם מושגים מודרניים כמו כושר מנהיגות וביצוע, הישגיות, יעילות, שקיפות וחובת מתן דין וחשבון לאזרחים.

     

    האג'נדה של הנשיא: עבודה קשה

    מטעמים אלה, כל נשיאי אינדונזיה, אף בעידן הדמוקרטי, מוצאם היה באליטות הפוליטיות המסורתיות או באליטה הצבאית. כפועל יוצא מכך המפלגות הפוליטיות לא נוטות לעודד השתתפות פוליטית אמיתית. אל כל אלה מצטרפת שחיתות עמוקה למדי, רבת שנים, במוסדות השלטון; אמנם בעידן הדמוקרטי נעשה מאמץ להילחם בה, אך התוצאות חלקיות.

     

    ג'וקווי נבחר לנשיאות לאחר מאבק, צמוד למדי בשלביו האחרונים, מול פראבואו סוביאנטו, שהוא כמעט היפוכו הגמור. שורשיו של ג'וקווי נטועים במעמד הבינוני. הוא בנה עצמו בעבודה קשה ועלה בידיו לבסס עסק לייצור וייצוא רהיטים. רק לפני כתשע שנים הוא פנה לפעילות ציבורית, בנתיב השלטון המוניציפלי; בתחילה כראש עיר בינונית בגודלה במושגי אינדונזיה, ומשם, לפני כשנתיים - נישא על מוניטין מוכח של הישגים, יכולת גבוהה בניהול ובביצוע, רפורמה פורצת דרך ונחישות לפעול למען רווחת התושבים - פנה להתמודד בהצלחה על משרת מושל הבירה, ג'קרטה.

     

    האינדונזים בחרו בנשיא שמנהל אורח חיים פשוט וצנוע (צילום: EPA)
    האינדונזים בחרו בנשיא שמנהל אורח חיים פשוט וצנוע(צילום: EPA)
    בתקופה הקצרה שבה עשה בתפקיד מושל ג'קרטה, טרם התמודדותו לנשיאות, יזם ג'וקווי מגוון פרויקטים חדשניים למען פתרון בעיות התשתית החמורות של הבירה ולשיפור מצב אוכלוסיות חלשות ולקידומן. במהלך פעילותו במישור המוניציפלי התבלט גם כמי שקשוב לציבור ובמיוחד לבני השכבות החלשות. הוא ובני משפחתו בלטו גם באורח חיים פשוט ובצניעות הליכות. לפיכך גם זכה לכינוי המקומי Wong Cilik, "האיש הקטן", בבחינת כאחד האדם.

     

    טס במחלקת תיירים

    נשיא אינדונזיה גם מזוהה עם המושג המקומי Blusukan (להלך באזורים הומי אדם). כך הוא נהג לסייר בקביעות בלבוש לא פורמלי, באזורים עירוניים צפופים כמו שווקים ושכונות עוני. פשטות הליכותיו זכתה לפרסום מיוחד כבר בראשית כניסתו לתפקידו כנשיא בעקבות טיסתו עם רעייתו לסינגפור, במחלקת תיירים, לטקס סיום לימודי בנו. הוא נימק זאת בכך שהמטוס הנשיאותי נועד לביקורים רשמיים בלבד ובטיסה זו הוא טס על תקן אב, לא נשיא.

     

    מעבר להיבט האישי, פשטות הליכותיו של ג'וקווי משתלבת במסורת רבת שנים בדרום-מזרח אסיה המתייחסת בשלילה לתרבות הכוח והסטטוס חברתי והניצבת מול מסורת אזורית ארוכה, הפוכה ממנה, לפיה כוח מופגן דרך עושר כלכלי, מבני פאר, טקסים מרשימים ולבוש הדור. לפי המסורת הראשונה, שבה משתלב ג'וקווי, כוח נקשר דווקא עם פשטות. חיי הפשטות נתפשים כמטהרים את האדם ומוסיפים לכריזמה החברתית והתרבותית שלו. מסורת זו גם מייחסת חשיבות רבה לעבודה, לביצוע ולגישה מעשית בכלל, ורואה כטפל וכרטוריקה ריקה את העיסוק בסטטוס חברתי.

     

    סלפי עם הנשיא. ג'וקווי, אשתו איריאנה וסטודנטים                    (צילום: AP)
    סלפי עם הנשיא. ג'וקווי, אשתו איריאנה וסטודנטים (צילום: AP)
    לא מפליא, לפיכך, שבנאום ההשבעה של ג'וקווי לנשיא אינדונזיה הובלט אתוס העבודה הקשה, כשהוא קורא לבני עמו לעבוד קשה ויחדיו, ולפעול להשגת יעדים לאומיים מול אתגרי העתיד. בין היעדים שאליהם שואף הנשיא החדש נכללים ביסוס עצמאותה הכלכלית של המדינה, חיזוק משמעותי ככוחה הפוליטי והכלכלי במרחב הימי ההודי-פסיפיק, רפורמה מקיפה במנגנוני המדינה השונים, עידוד השקעות זרות ומאבק גובר בשחיתות.

     

    אוהב רוק כבד ומקדם נשים בממשלה

    בולטת החשיבות שג'וקווי מייחס לשקיפות. בהיותו מושל ג'קרטה הוא וסגנו אף פרסמו, עבור הציבור, את שכרם החודשי. הוא גם הקפיד להעביר מועמדים לממשלתו החדשה דרך מסננת קפדנית למדי של גוף-העל למאבק בשחיתות. צעדיו אלה משתלבים גם בחשיבות שהוא מייחס לדמותה הדמוקרטית של המדינה. לכך מצטרפת מחויבותו הרבה לרעיון הפלורליזם, תוך הגנה נחרצת על זכויות מיעוטים דתיים ואתניים.

     

    חשובה גם תרומתו של הנשיא האינדונזי לקידום רעיון השוויון המגדרי; שמונה מתוך 34 שרי ממשלתו הן נשים - מרשים גם בהשוואה לדמוקרטיות מערביות - ואחת מהן אף משמשת כשרת החוץ. אל תוך תמונה כוללת זו משתלבת אולי אהבתו הרבה למוזיקת רוק כבד. תמונה זו אף מתחדדת מול מי שהיה מתחרהו במרוץ לנשיאות, פראבואו סוביאנטו, גנרל לשעבר מהדור הישן, שזה שנים הוא פוליטיקאי ואיש עסקים עתיר הון ונכסים. הקריירה הצבאית של סוביאנטו התנהלה תחת המשטר הרודני של סוהרטו והוא אף היה נשוי לאחת מבנותיו. יתר על כן, הוא בעל עבר בעייתי של הפרת זכויות אדם בהיותו בצמרת הצבאית, לרבות פגיעה בפעילים למען דמוקרטיה. בשל כך אף שוחרר מהצבא בראשית המעבר לדמוקרטיה.

     

     (צילום: AFP)
    (צילום: AFP)
    אכן מרשימה העובדה כי דווקא ג'וקווי, שאינו נמנה עם האליטות המסורתיות, הוא זה שנבחר לנשיאה של המדינה. ככזה הוא גם נושא מסר של רפורמה וחידוש שאינו מכוון רק למישור הפוליטי הגלוי, אלא מאתגר גם תפיסות יסוד המעוגנות ברבדים חברתיים-תרבותיים עמוקים שבהן, כאמור, אפשר לאתר לא מעט הסברים לחולשות ופגמים הקיימים במבני הכוח במדינה.

     

    לחצים פוליטיים הובילו לפשרות

    אולם, בצד התקוות המלוות את בחירתו של ג'וקווי מועלות גם תהיות. ביניהן למשל התפשרותו, בשל לחצים פוליטיים, בנושא כישוריהם האישיים והתאמתם של חלק מהשרים לתפקידיהם. יתר על כן, מחויבותו הרבה כלפי מגוואטי סוקרנופוטרי, מי שכיהנה גם היא כנשיאת המדינה, ושסיפקה לו במה מפלגתית הכרחית לצורך המרוץ לנשיאות, הביאה אותו למנות לשר ההגנה, לראשונה בעידן הדמוקרטי, גנרל לשעבר. מהלך זה נתפש בעייתי באינדונזיה בסותרו את כפיפות הצבא למשטר הדמוקרטי, כפיפות המושגת גם באמצעות מינוי אזרח לתפקיד זה. יתרה מזו, לשר החדש רקע מעורר מחלוקת באשר לחלקו בהפרת זכויות אדם בראשית המעבר לדמוקרטיה.

     

    סוגיה נוספת המטרידה לא מעטים באינדונזיה היא מידת יכולתו של מי שנעדר כל רקע במדיניות חוץ להוביל את אינדונזיה, המדינה הרביעית בעולם במספר תושביה, במים הסוערים של הזירה הבינלאומית ובעיקר להמשיך ולהנהיגה כשחקן מרכזי בדרום-מזרח אסיה, על מכלול בעיות האזור לרבות היחסים המורכבים בין מדינות אזור זה לבין סין.

     

    ניצח גנרל לשעבר עם עבר בעייתי של הפרת זכויות אדם. ג'וקווי רוכב על אופניים בלונדון (צילום: רויטרס)
    ניצח גנרל לשעבר עם עבר בעייתי של הפרת זכויות אדם. ג'וקווי רוכב על אופניים בלונדון(צילום: רויטרס)

    ומעבר לכל אלה עולות שאלות כבדות משקל הנוגעות ביכולת המשילות ואולי אף ההישרדות הפוליטית של הנשיא החדש, מכיוון שהקואליציה שלו מחזיקה בפחות ממחצית המושבים בפרלמנט. אמנם במבנה הפוליטי האינדונזי אין הכרח שהנשיא ייהנה מרוב פרלמנטרי, אך האופוזיציה, שלה יותר ממחצית המושבים, והמונהגת על ידי יריבו הפוליטי פראבואו סוביאנטו, המתקשה להשלים עם תבוסתו בבחירות, יכולה להקשות על תפקודו, תוך שהיא מנסה להכשיל תוכניותיו המקיפות לרפורמה.

     

    מודרנה במקום צייתנות לאליטות מסורתיות

    אולם, בכל אלה אין כדי להאפיל על המשמעות העמוקה שיש בבחירתו של ג'וקווי לנשיא בכל הקשור להתקדמותה המרשימה של אינדונזיה בנתיב הדמוקרטי. בחירתו היא גם עדות להתבגרות התרבות הפוליטית הדמוקרטית של החברה האינדונזית. ניתן לאתר בתמיכה בג'וקווי נטייה למתן עדיפות למדדים מודרניים של כישורים אישיים גבוהים מוכחים, שקיפות, חובת מתן דין וחשבון ומחויבות אמת לערכים דמוקרטיים, על פני נאמנות וצייתנות לאליטות מסורתיות של כוח.

     

    כך, בעוד התקוות לבניית דמוקרטיה בעולם הערבי, להוציא תוניסיה, כמעט ואפסו לחלוטין, הרי שבאינדונזיה הרחוקה נראה שזו הולכת ומשתכללת. ובמילים אחרות: המודל הדמוקרטי המרשים למדי והממשיך ומתפתח בארכיפלג האינדונזי כמו ממחיש את משמעות המרחק הגיאוגרפי בין מרכזו של העולם המוסלמי לבין מה שנתפס כפריפריה רחוקה שלו.

     

    ד"ר גיורא אלירז הוא חוקר-נלווה במכון טרומן למען קידום השלום באוניברסיטה העברית בירושלים, ועמית נלווה במכון המלכותי ההולנדי ללימודי דרום מזרח אסיה והקריביים בליידן, הולנד

     

    המכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דיוויס באוניברסיטה העברית בירושלים מפרסם בשיתוף פעולה עם ynet את מדור "מגלים עולם" שבו מופיעים מאמרי פרשנות ועמדה של חוקרים מרחבי העולם בתחום היחסים הבינלאומיים

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "בלי איסלאם. הדמוקרטיה הגדולה עולה כיתה"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: AP
    סלפי עם הנשיא. ג'וקווי, אשתו איריאנה וסטודנטים
    צילום: AP
    באדיבות מכון דיוויס ליחסים בינלאומיים
    מודל דמוקרטי מרשים. ד"ר גיורא אלירז
    באדיבות מכון דיוויס ליחסים בינלאומיים
    מומלצים