בצחוק ובכי: פסיפס של רגשות

אנשים טובים באמצע הרשת - קבוצות הפייסבוק המדליקות

הקמת החוג החלה מתוך רצון להעניק לנשים בילוי בשעות הלילה, אחרי שהילדים הלכו לישון, אחרי שכל היום היו טרודות בתהליכי הטיפול, בתהליך המשפטי ובטיפול בילדים. המטרה הייתה להפיג את השעמום והריק בלילות הארוכים ולתת להן זמן של כיף בתהליך היצירה והשהות המשותפת. 

במהרה הפך חוג הפסיפס לעוגן השבועי של הנשים במקלט. לנקודת אור, לה הן מצפות – גם בשל החוויה של יצירת אומנות מעשה ידיהן, וגם בשל התהליך שהן עוברות תוך כדי העבודה בפסיפס. לחוג שלנו נכנס כל מה שעבר על הנשים במהלך השבוע: התהליכים שהן עוברות, המשברים, החוויות, הילדים והחלומות. החוג מלווה בצחוק ובבכי, במוזיקה ובעוגה טובה.

מחברות את השברים

פסיפס זוהי יצירה חדשה, יפה ומרהיבה הנוצרת משברים. בתשומת לב, בסבלנות, תוך הדרכה וליווי, יוצרות הנשים, שעולמן חרב עליהן, את תמונת חייהן החדשה. היצירה בפסיפס לא דורשת ידע מוקדם, כשרון או התנסות קודמת, רק סבלנות. הנשים למדו מהר את הטכניקה, והחלו ליצור עבודות מקסימות.

כל אישה בוחרת את היצירה שלה: תמונה, מראה, מגש לנרות ועוד. כל אחת בקצב שלה ובמנעד הצבעים שהיא אוהבת. כל אחת ומה שמתאים לה ובעיתוי שמתאים לה.

(צילום: אביבה רייך)

עם הזמן, משהו מעולמן הפנימי של הנשים החל לצאת החוצה. פתאום הן בוחרות צבעים אחרים: "תסתכלי אילו צבעים בחרתי בהתחלה ואילו עכשיו", אמרה לי אחת הנשים כשגילתה אחרי מספר חודשים כי כל עבודותיה מתחילת דרכה במקלט היו בצבעים קודרים, לעומת עבודות פסיפס שיצרה בשלב מתקדם יותר. פתאום עבודותיה היו בצבעים שמחים, צבעוניים ואופטימיים יותר.

את ההתפתחות של הנשים במסגרת התהליך הטיפולי ניתן היה לראות גם בחיתוך של הזכוכיות. בתחילת שהותן במקלט, חיתוך האבנים הינו גס יותר, ללא סבלנות ועם הרבה כעס. עם הזמן משהו התרכך, פתאום החיתוך קטן, מעודן ומסודר יותר. חלק משלים חלק.

"תמיד אמרו לי כמה אני לא מוצלחת"

הנשים מגיעות למקלט עם חוסר בטחון בעצמן וביכולתן. בתהליך היצירה, הן מתחילות לקבל מחמאות ממני, מהצוות ומהנשים שמקיפות אותן. פתאום הן מבינות שיש להן ערך. לא אחת אני שומעת מהן משפטים בסגנון של "מה? באמת? זה טוב? יפה? זו פעם ראשונה שאני שומעת משהו טוב. תמיד אמרו לי כמה אני לא טובה ולא מוצלחת".

שמתי לב כי נשים רבות, שעברו תהליך שיקום במקלט ונמצאות לקראת יציאה לחיים עצמאיים, יוצרות עבודות המסמלות את כמיהתן לחופש. ניתן לראות עבודות רבות של מים, גלים, שמש ופרפרים. עבודות המסמלות עבורן את התקווה.

ריגשה אותי במיוחד אישה שיצאה מהמקלט בניסיון לחזור לבעלה. מאחר שהיא לא סיימה את עבודת הפסיפס, נתתי לה את כל הציוד בכדי שתסיים בבית. לאחר כחצי שנה היא חזרה למקלט אחרי שהאלימות החריפה ובמעט הדברים שהיא הצליחה להביא עימה מהבית, היא הביאה גם את התמונה הלא גמורה עם כל הציוד כדי שנגמור יחד. כששאלתי אותה "איך חשבת להביא את הפסיפס"? היא אמרה לי "מה? זה הרבה יותר מפסיפס. ברור שהבאתי את זה". ההתרגשות שאחזה בה כשסיימה את העבודה הייתה רבה. שאר העבודות שהיא יצרה כבר זרמו בצבעים ובקצב אחר, יחד עם השינוי אותו היא עברה במקלט.

(צילום: אביבה רייך)

מרבית הנשים, היוצאות מהמקלט לחיים חדשים, מאבזרות את ביתן החדש בריהוט ובציוד שנאסף מתרומות. בין הדברים הזרים לה, תלויה לה תמונה או מראה שהיא הכינה, מונח שולחן מעשה ידיה. יצירת הפסיפס שלה מהווה עבורה סמל לתקופת הלידה המחודשת שלה. תמונה שתלווה אותה בהמשך דרכה, תמונה המשקפת ומלווה את התהליך אותו היא עברה במקלט.

תמונה לכל ילד

לצערנו, ישנן נשים הנאלצות להיפרד מילדיהן לתקופת שהותן במקלט. נשים אלו יצרו מיוזמתן תמונת פסיפס לכל אחד מהילדים הללו. תמונה לחדרו, שהיא עשתה במיוחד עבורו. המחשבה על כך נוסכת בהן הרבה ביטחון, כי חלק ממנה נמצא עימו ושומר עליו עד שיוכלו להתאחד כמשפחה חזרה.

(צילום: אביבה רייך)

הערבים שאני מעבירה עם הנשים הפכו כבר מזמן מהתנדבות לאורח חיים. אני מחכה כל השבוע לערב שלי איתן ולא משנה כמה אני מותשת ועייפה אחרי יום עמוס. מהרגע שאני מגיעה לשיעור אני עצמי מתחזקת ויוצאת עם כוחות חדשים מהאהבה הרבה שקיבלתי מהנשים. דרך החוג הכרתי נשים מדהימות. נשים שהקשר שלי עימן כבר לא יתנתק לעולם, גם בחייהן החדשים.

• הכותבת הנה עובדת סוציאלית, מעבירה בהתנדבות חוג פסיפס באחד המקלטים של עמותת "בת מלך", הפועלת למניעת אלימות במשפחה בקרב הציבור הדתי-חרדי
  

רוצים גם אתם לעשות טוב? הצטרפו עכשיו ליום מעשים טובים והבטיחו את מקומכם ביום שכולו חגיגה של מעשים טובים.

•  לפרטים נוספים - "יום מעשים טובים" גם בפייסבוק .