המסכות שאנחנו עוטים ביום-יום - והמחיר הנפשי של זה

איך המסכות בפורים עוזרות לנו להסתתר? פורים, הלואין (ליל כל הקדושים), קרנבלים - בכל העולם קיימים חגים המאפשרים לעטות תחפושות ומסיכות ומעודדים להתנהג בצורה שונה ולהשתחרר מעכבות היומיום.

רוצים לדבר עם עורכי וכתבי ynet? כתבו לנו בטוויטר

למסיכה תפקיד חשוב בשחרור מעכבות, ביישנים יכולים לתפוס אומץ, לדבר ביתר חופשיות, לפנות לבני/בנות המין השני וכן הלאה. אולם חלק מהאנשים עוטים מסיכה תקופות ממושכות ולא רק יום אחד, ואין שום דבר חגיגי, משחרר או שמח בכך.

לפי סקר של ארגון הבריאות העולמי, למעלה מרבע מהאוכלוסיה הבוגרת חוו במהלך חייהם הפרעת חרדה, וחמישית הפרעת מצב רוח. רבים מהסובלים מהפרעות אלו חיים כמו כל אחד אחר: הם יכולים ללמוד תחומים הנחשבים קשים או להחזיק בעבודות תובעניות, להיות בעלי חיים חברתיים עשירים, זוגיות ועוד.

ממה אתם מסתתרים?

כלפי חוץ הכל נראה בסדר או יותר מכך, אולם אסור לתת לחזות החיצונית להטעות - הפרעות אלו גורמות לסבל ופגיעה ניכרת באיכות החיים. זה שאדם נראה בסדר לא אומר בהכרח שהוא מרגיש בסדר, אולי הוא יודע להסתיר את הסבל טוב מאוד.

ההסתרה אינה מופרכת, למרבה הצער קיימות סטיגמות לא מוצדקות בחברה שלנו, ויש אנשים שיירתעו, בפרט אם הם לא מכירים את האדם לעומק.

אולם, יש מחיר להסתרה והיא גורמת לעתים לפגיעה משמעותית בסובלים מהפרעות אלו, המתמודדים עם קשיים רבים בלאו הכי. במילים לא עדינות, הם משלמים על טפשותם או בורותם של אחרים.

המסכה שמסתירה את מה שבפנים(צילום: shutterstock)

מה מחיר ההסתרה?

1. פגיעה בערך העצמי

"חלש", "משוגע", "לא נורמלי" – כל אלה ועוד הם כתרים שחלק מהסובלים מהפרעות חרדה ומצב רוח קושרים לעצמם מתוך הנחה שכך אחרים יראו אותם.

בהתאם, הם מסתירים את הבעיה מהסובבים אותם ובעצם לא בודקים לעולם את ההנחה שהם ישפטו בחומרה והנחה זו הופכת עבורם לעובדת חיים בלתי מעורערת. ואם אני רואה עצמי כחלש או משוגע עד כדי כך שכל הסובבים אותי ידחו אותי אם הם ידעו, פלא שההערכה העצמית צונחת?

2. מניעת תמיכה

לאנשים קרובים יש חשיבות רבה בזמן שהאדם מתמודד עם משבר או קושי. הם יכולים לסייע באופן פרקטי, למשל לא לעזוב אדם במשבר דכאוני לנפשו אלא לגרור אותו לבצע פעילויות כמו ספורט או פשוט יציאה מהבית שישפרו את מצבו אולם כרגע אינו מסוגל לעשות לבדו.

מלבד הסיוע הפרקטי, עצם הנוכחות וההקשבה הלא שיפוטית הן בעלות ערך עצום. כולנו זקוקים לתמיכה כשאנו מתמודדים עם קשיים, על אחת כמה וכמה הדבר נכון כשעצם הקושי פוגע בהערכה העצמית – כך למשל, אמונתו של אדם במשבר דכאוני בכך שהוא חסר ערך, מיותר בעולם ואיש לא אוהב אותו יכולה להיסדק אם אנשים קרובים אליו יישארו עמו ויתמכו בו.

כשהסובל מהפרעת חרדה או מצב רוח מצליח לשמור את הקושי בסוד נמנעת ממנו תמיכה חשובה שיכלה לסייע לו להתמודד עם המשבר בצורה טובה יותר או להתגבר על מצבים המעוררים אצלו חרדה.

3. החמרת ההפרעה

אדם עם חרדה חברתית נמצא עם חברים ודואג ללא הפסקה שמא ישימו לב לחרדה שלו, דבר שמגביר אותה ואת הסיכוי שבסופו של דבר יתחיל להימנע ממפגשים עם חבריו כדי לא להרגיש את החרדה.

אדם עם התקפי חרדה חושש שמא יהיה לו התקף אם יצא לטיול וסודו יחשף, ולכן נמנע מיציאה לטיולים למרות שהוא אוהב מאוד לטייל. החשש שהסוד יחשף מוביל להימנעות ממצבים רבים, כך שחייו של האדם נהיים יותר ויותר מוגבלים, הפחד שלו ממצבים אלו גובר והאמונה שלו ביכולתו להתמודד פוחתת.

4. הימנעות מטיפול מתאים

פנייה לטיפול היא הכרה בכך שיש בעיה, צעד קשה עבור רבים מהסובלים מהפרעות חרדה ומצב רוח. התפקוד הגבוה מאפשר להם להימנע מטיפול, הרי הם לא זקוקים לאשפוז, הם הולכים לעבודה, הכל בסדר חוץ מזה ששום דבר לא בסדר... הקושי לא נגמר עם ההגעה לטיפול.

לעתים הסיכויים שהטיפול יצליח נמוכים אם הוא לא ילווה בטיפול תרופתי, וגם כאן הסטיגמות נכנסות לפעולה ואנשים מתנגדים לטיפול זה ממחשבה מה זה אומר עליהם: חלק מדברים על טיפול תרופתי כחציית קו ואחרים מסבירים שאם ייקחו תרופות אלו הם הופכים לחולים פסיכיאטרים.

5. השקעת משאבים בהסתרה.

התמודדות עם הפרעת מצב רוח או חרדה גוזלת משאבים רגשיים ומנטאליים מהסובלים מהן. לא קל לפעול נגד הפחד או הרגשת חוסר התוחלת ולהמשיך לתפקד כרגיל.

אם בנוסף לכך צריך להסתיר את הקושי, לתרץ לפעמים תירוצים או פשוט לשמור על חזות מחויכת כשהכל בפנים כואב, הדבר מעמיס עוד על המשאבים המדולדלים בלאו הכי ומקשה עוד יותר על ההתמודדות. המאמץ הכרוך בהסתרה מגביר את הסיכוי שהסובל מההפרעה ימנע ממצבים שונים או יסוג באופן גורף מחברה.

להודות בבעיה היא תחלת הדרך לריפוי(צילום: shutterstock)

לא לתייג את הבעיה - אלא למצוא פתרון

הצעד הראשון הוא להכיר בכך שסטיגמות הן לא תמיד נכונות ולא חייבים לקבל אותן כעובדה מוגמרת. המטרה של נתינת שם להפרעה היא לא לתייג את האדם כפגום אלא להגדיר את הבעיה כדי למצוא לה פתרון. כיום קיימים טיפולים מועילים להפרעות חרדה ומצב רוח, ונתינת אבחנה נכונה מאפשרת לסובל מההפרעה להגיע לטיפול מתאים ולשנות את מצבו.

הצעד השני הוא בחינת האקסיומה לפיה מי שידע על ההפרעה ישפוט את האדם לשלילה. נכון, חלק מהאנשים יעשו זאת ולא כדאי לעמוד בכיכר העיר ולצעוק "אני סובל מדיכאון". אבל רבים לא ישפטו אתכם, במיוחד אם הם מכירים אתכם לאורך זמן ונחשפו לצדדים שונים שלכם.

כמו כן, תגובת הצד השני תלויה במידה רבה בצורה שתציגו את הקושי –הצגה ברורה של הבעיה, מתן דגש על כך שהיא מוגבלת לתחומים מסוימים, שניתן לשנות אותה, דגש על העוול שבסטיגמה, על כך שהאישיות שלכם לא השתנתה וכן הלאה יכולה להשפיע מאוד על תגובת האנשים שאתם מספרים להם.

כמו כן , קחו בחשבון כי לא מעט אנשים מתמודדים עם קשיים כאלו או אחרים ואולי תופתעו לגלות שהצד השני מכיר את הנושא מקרוב יותר מכפי שחשבתם.

הפרעות קשב הן דוגמא מצוינת לכך. בעבר אנשים הסובלים מהפרעות קשב נחשבו כמופרעים, עצלנים או טפשים. ככל שהמודעות לנושא עלתה הסטיגמות השתנו וכיום ברור לרוב האנשים שהסטיגמות הישנות פשוט אינן נכונות.

הפרעות חרדה ומצב רוח נמצאות כיום במקום בו הפרעות קשב היו בעבר, ויש לכם את הכוח לשנות זאת על ידי מתן הסבר מתאים. אולי לא תשנו את החברה כולה, אבל ביכולתכם לבחון את הסביבה שלכם, למצוא את האנשים שיכולים להקשיב ולהבין ולהסביר להם.

מציאת אנשים שיכולים להבין ולתמוך יכולה לספק הקלה אדירה: יש אנשים שאיתם אתם יכולים להוריד את המסיכה ולהיות אתם על כל ההיבטים שלכם. קבלה על ידי אחרים עוזרת להבין שהשד לא כל כך נורא, כולם מתמודדים עם קשיים כלשהם לאורך חייהם, והקושי שלכם לא הופך אתכם לפגומים, חלשים או משוגעים, רק לאנושיים.

הכותבים הם יעל לב וד"ר דני דרבי, פסיכולוגים, מרכז קוגנטיקה לטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי