הברזתם מהאוניברסיטה? לא הפסדתם הרבה

לפני כמעט שנתיים התחלתי ללמוד משפטים ומדעי המדינה באחת האוניברסיטאות הגדולות בארץ. ביום הראשון היינו משהו כמו 100 סטודנטים בכיתה - חדורי מוטיבציה וכוח רצון, המבקשים, ברובנו, לרכוש מקצוע שיאפשר לנו לעבור בשלום (לפחות מבחינה כלכלית), את החיים המורכבים של בני האדם על הגלובוס.

כתבות נספות בערוץ הלימודים :

• איך להצליח בבחינות? הפעילו את החושים
• מאז 1990: זינוק של פי 5 במספר מקבלי תארים אקדמאים
  

• חפשו את הברק בעיניים. כך תבחרו תואר שני
  

>>> רוצים להתעדכן בחדשות הכלכלה והצרכנות? הצטרפו לעמוד הפייסבוק שלנו

לאחר כמעט חצי שנה החלו סטודנטים לא מעטים להופיע לשיעורים בתדירות הולכת ופוחתת. חלקם הגדילו לעשות וויתרו לגמרי על התענוג שבהגעה לאוניברסיטה - את ההיכרות הראשונה עם המרצה הם ערכו בבחינה, בסוף הסמסטר.

כששאלתי את אחד הסטודנטים מה הוא מתכוון לעשות לקראת אחת הבחינות, הוא השיב בביטחון: "בקטנה, יש מחברות וסיכומים מעולים ברשת". לאחר שאותו סטודנט עדכן אותי בציון שקיבל במבחן (93, ציון מרשים לכל הדעות), החלטתי לבדוק קצת יותר לעומק את העניין.

(צילום: shutterstock)

ערכתי ניסוי די פשוט שמבקש לענות על השאלה הבאה: האם קיימים הבדלים מהותיים בציונים של סטודנטים המגיעים לשיעורים במהלך הסמסטר לבין כאלו שלא? השוותי בין ציונים של שישה סטודנטים שנכחו רוב הסמסטר לבין שישה שנכחו בחלק די קטן מהזמן בשלושה מקצועות שונים - שניים בפקולטה למשפטים ואחד במחלקה למדעי המדינה.

נתחיל בתוצאות: ממוצע הציונים של המשתתפים בשיעורים היה גבוה ב-2.7 נקודות מזה של אלו שלא הגיעו. מפתיע? אותי בזמנו כן.

כעת, לצורך הדוגמה ניקח שתי סטודנטיות בפקולטה למשפטים - שתיהן בנות אותו גיל, רווקות, ובעלות מצב כלכלי די דומה. אחת מגיעה לכל השיעורים, מכינה את החומר לפני, שואלת, מתעניינת, מסכמת וכו'. השנייה, רשומה אמנם לקורסים אבל אינה מגיעה לשיעורים - היא יכולה להרוויח בשלוש השנים הללו סכומים די גדולים בעבודה, היא יכולה לבלות בהתנדבויות בארגוני צדקה והיא יכולה סתם לשבת בכיף שלה בחוף. לקראת הבחינה שתי הסטודנטיות יתחילו ללמוד באופן אינטנסיבי שסביר שיוביל לפער לא גדול במיוחד בין הציונים.

למה זה קורה והאם זו בכלל בעיה?

עד כה, כל מה שעשיתי היה לספק את הנתונים האמפיריים, מבלי להתייחס לשאלה האם ראוי שמציאות כזו תשתנה. בניסיון להתחקות אחר הסבר משכנע לתופעה נפל לי האסימון - לדעתי אבד הכלח על תפקיד המרצה. הוא פשוט כבר אינו רלוונטי כפי שהיה בעבר.

אסביר: בשנים האחרונות ההתפתחות הטכנולוגית שינתה את המציאות מקצה לקצה, גם בחלק המאוד מצומצם של קשרי הגומלין שבין הסטודנט למרצה. אם בעבר סטודנט היה צריך להגיע לכיתה כדי לסכם את דברי המרצה, היום הסטודנט יכול לשבת במקום אחר ולקרוא את סיכום השיעור.

בתחום מדעי המדינה וגם בעולם המשפטנות (וסביר שברוב התחומים באקדמיה), המרצה חוזרת על עצמה משנה לשנה, דור של סטודנטים הולך ובא והחומר לעולם עומד. אותו חומר שלכל סטודנטית כבר יש בתחילת השנה, אותם מבחנים והתשובות להם, אותם הסיכומים.

אז מדוע אני או כל סטודנט אחר זקוק למרצה?

מדוע עלי להגיע לשיעורים, להפסיד כסף שיכולתי להרוויח בעבודה, לוותר על תרבות הפנאי שלי או סתם לנוח בבית? יבוא הטוען ויאמר שתפקידו של המרצה הוא בכלל לעורר דיונים ולתת לסטודנטים אפשרות להביע עצמם ולהתפתח אישית ואינטלקטואלית. אלא שזה לא קורה ברוב השיעורים. בלי ששמנו לב, תפקיד ההוראה נשאר בדיוק אותו הדבר כמו בשנות השישים, אך הטכנולוגיה התקדמה קצת. קצת הרבה.

( צילום: shutterstock )

האם אנשי האקדמיה מכירים בתופעה או מתכחשים לה?

בסיפור הזה יש לדעתי גם פרדוקס - האקדמיה, שמצטיירת לרוב כמי שמעודדת לחדשנות, ליצירתיות ולתעוזה מחשבתית, היא למעשה המוסד השמרני ביותר זה שמתנגד לכל שינוי. אנשי האקדמיה נמדדים לרוב בהתאם לכמות הפרסומים שהוציאו לאור, לאיכות המחקר שלהם וכדומה. ההוראה היא לא מדד משמעותי לאיכותו של איש אקדמיה, וכך חלקם לפחות מעדיפים להשקיע את זמנם בעניינים אחרים הנוגעים למחקרם האישי.

אומר את האמת, אני בכלל לא בטוח שהצגתי בעיה, יכול מאוד להיות שטוב שפני הדברים מתנהלים כך. החיבור הקצר הזה לא עוסק בשאלה הזאת. כל שהוא בא להגיד הוא שלדעתי אם תפקיד המרצה לא יעבור טרנספורמציה די רצינית, הוא יילך ויאבד משמעות באופן הדרגתי עד שפשוט לא נזדקק לו. אם הדבר החשוב ביותר לסטודנטים הוא הציון בקורס, וכנראה שזה המצב אצל רובנו, אפשר להסתדר, ברוב המקרים, גם בלמידה מכל מקום שהוא לא האוניברסיטה.

האם יכולים סטודנטים שלמדו בבית לקבל רישיון לעריכת דין? כן.

האם הם יכולים לסיים את הלימודים בציון גבוה? כן.

האם הם יהיו עורכי דין טובים? כנראה שלעולם לא נדע.

הכותב הוא סטודנט למשפטים ומדעי המדינה

עוד בערוץ הכלכלה: תחרות היזמים הצעירים. צפו