אגוצנטריות ואמפתיה בחיי היום-יום ולמה כדאי לאותת בכביש
אי איתות במעבר מנתיב לנתיב בכבישים, הוא לא רק סממן לנהיגה גרועה אלא הרבה יותר מזה. מדובר בהוכחה שמי שלא עושה זאת הוא אגוצנטרי ולא מתחשב בזולת ונטול רגשות כמו אמפתיה. פרופ' עמירם רביב מסביר איך איתות יכול לשנות לנו את החיים
איך הנהגים בכביש מצליחים לתקשר ביניהם? ברשימה של ירון אדרי הוא מפציר בנהגים להקפיד על השימוש במאותתים (וינקרים). הוא כותב ש"תקשורת בין נהגים היא אחד הדברים החשובים ביותר במהלך הנהיגה".
זו נעשית, כך לדבריו, באמצעות המאותתים (וינקרים) שמסמנים לאיזה כיוון מעוניין להפנות הנהג את רכבו, אולם הפעלת המאותתים היא אחת הפעולות שרבים מהנהגים פוסחים עליה למרות חשיבותה הרבה.
בהמשך דבריו הוא מסביר את התועלת בהפעלת המאותת והסכנה שבאי-שימוש בו. לדבריו, אי שימוש באיתותים מלמד על זלזול בין נהגים בכביש וחוסר כבוד הדדי גם אם אין זה נעשה במודע או בכוונה תחילה. מוכר התירוץ השכיח בקרב נהגים – "שאני אזהר?! שהוא ייזהר!".
הנהגים הטובים ביותר בעולם
ברצוני לחזור ולהעלות את הנושא ולהאירו מעט מנקודת מבט פסיכולוגית. ראשית, ברצוני להגן על נהגי ישראל מפני ההאשמות של זלזול וחוסר כבוד. הרי מדובר בנהגים הטובים ביותר בעולם.
שאלו כל נהג ישראלי איך הוא נוהג ומיד תשמעו רק שבחים עצמיים (אל תשאלו אותו איך אחרים נוהגים, כי זה יקלקל את הרושם הטוב). ההסבר שלי לתופעה הוא שאני חושד בנהגי ישראל (מתנצל על ההכללה, אין הכוונה אליך, הקורא, אלא לנהגים האחרים) באגוצנטריות שמקומה לא יכירנו על כבישי ישראל הגדושים.
אבן שושן מגדיר אגוצנטריות: "ראיית עצמו כמרכז הכל, התעלמות מראיית הזולת". בוויקפדיה נמצאה הרחבת-מה של ההגדרה: "אגוצנטריות היא ראיית העולם מנקודת מבטו הבלעדית של המתבונן, ללא התייחסות לנקודות המבט של אנשים אחרים ... האדם רואה עצמו כמרכז העולם ומתעלם מקיומם וצרכיהם של אחרים".
ניסיון להכנס לנעלי הזולת
ז'אן פיאג'ה מאבות הפסיכולוגיה ההתפתחותית, ראה באגוצנטריות מאפיין בולט בחשיבתו של הילד הרך, שרואה כל דבר רק מנקודת מבטו הוא והוא עיוור לקיומן של נקודות מבט אחרות.
פיאג'ה האמין שלאחר גיל שש או מעט יותר, מסוגל הילד לרכוש יכולת גם לראות את הדברים מנקודת המבט של הזולת. למעשה, כמעט כל הבסיס לתקשורת אנושית בנוי על כך שאנו, כבוגרים, מסוגלים להבין שמזוויות שונות הדברים נראים אחרת.
זהו בעצם הבסיס לאחד הרגשות האנושיים החשובים ביותר – אמפתיה, דהיינו היכולת שלי להבין את האחר ואת נקודת מבטו. המטאפורה השכיחה בהקשר זה היא "להיכנס לנעלי הזולת".
נראה שפיאג'ה השוויצרי היה אופטימיסט ללא תקנה, או שהוא ביסס את הידע שלו על תצפיות בנהגים שווייצרים בשנות החמישים. יתכן שאם היה נקלע כיום לכבישי ישראל היה משנה מעט את התיאוריה שלו.
כל מי שנוהג בכבישי ישראל בוודאי שם לב לאחת מעבירות התנועה השכיחות ביותר – היעדר איתות המסמן פנייה של הרכב. וכאן אני מגיע למהות ההסבר – הנהג הישראלי אינו אדם רע, הוא רק אגוצנטרי, דהיינו, לא כל כך חזק ב'התחשבות'.
הקשר בין התחשבות למחשבה
לפני זמן לא רב פניתי בשאלה הבאה לרוביק רוזנטל: בהקשרים שונים עולה המושג 'התחשבות'. מה הזיקה בין התחשבות למחשבה?
להלן תשובתו המחכימה: "מקור המילה בספר במדבר, וכאן בהקשר שלילי: 'הן עם לבדד ישכון, ובגויים לא יתחשב'. הקשר הוא פשוט: כאשר אנחנו 'מתחשבים' במישהו אנחנו חושבים עליו, מבינים מה שעובר עליו ומגלים כלפיו אמפתיה".
אתה מבין את זה ברוך? ברור שאתה מתכוון לפנות שמאלה (או ימינה, אין כאן פוליטיקה) אז אנא בטובך, הזז את האצבע וסמן בווינקר, כדי שגם האחרים ידעו את כוונתך. הרי גם אתה אינך אוהב שמפתיעים אותך.
בסך הכל צריך קצת לחשוב ולהתחשב. גם ככה צפוף לכולנו ורוב הזמן חם. עזוב פסיכולוגיה וזכור את הלל הזקן שאמר: "השנוא עליך אל תעשה לחברך, גם אם יש לו מכונית יפה יותר".
פרופ' עמירם רביב הוא דיקן בי"ס לפסיכולוגיה במרכז ללימודים אקדמיים (מל"א). ישתתף ביום הדיכאון וחרדה במעגל החיים – התבגרות והגיל השלישי ב 14.10.15, בסינמטק ת"א מיסודם של מכון פסגות ומל"א
לפנייה לכתב/ת 
