כך רזיתי 31 ק"ג - ומצליח לא לעלות בחזרה

שמי ליאור ברזל, בן 37, נשוי ואב לשניים, גר בקיבוץ גניגר, מנהל ענף המזון של הקיבוץ. כל חיי אני מנהל מלחמה עם המשקל שלי, אבל לפני 3 שנים סוף סוף הצלחתי לנצח. רזיתי 31 ק"ג תוך שמונה חודשים ומאז אני שומר על ההישג שלי. היום אני שוקל 85 ק"ג.

הייתי ילד רזה שגדל בקיבוץ. בגיל 10 עזבתי את הקיבוץ עם המשפחה ואז התחילה ההשמנה. אני מניח שזה היה קשור למעבר: שינוי בסביבה, באורח חיים והתמודדות עם מצבים חדשים. לא חוויתי ילדות קשה בעקבות המשקל או התגרויות מצד ילדים אחרים, אבל אולי מדובר בהדחקה.

לא הרגשתי בנוח עם הגוף שלי, אך גם לא בער בי לעשות משהו עם המשקל באותו שלב. בגיל 16 גברה אצלי המודעות למראה החיצוני כמו כל נער מתבגר. ניסיתי דיאטה בפעם הראשונה כי לא אהבתי את המראה שלי אבל לא הייתי בשל לשנות הרגלים ולא התמדתי.

קיראו על עוד סיפורי דיאטה מעוררי השראה

אוכל הוא חלק מרכזי בחיים שלי. ליאור ברזל

בתמונות החתונה אני נראה רזה

בצבא שירתתי בגרעין נח"ל. באמצע השירות אבא שלי חלה בסרטן, הפסקתי לשים לב לעצמי והתמסרתי לטיפול בו. אחרי מספר חודשים שמתי פתאום לב שגודל המדים שלי היה כבר מ"מ. אחרי שהוא החלים, הצלחתי לרזות והצלחתי לשמור על המשקל בערך שנה.

אחרי השחרור התחלתי ללמוד טבחות. גדלתי על תחום הבישול כי אבא שלי היה שף ורציתי להעמיק את הידע והיכולות שלי. ככל שעברו הסמסטרים, כך הלכתי וגדלתי. אני אוהב מאוד אוכל ועבדתי במסעדות ככה שדאגתי תמיד להכין לעצמי מאכל מעניין לאכילה.

אשתי הכירה אותי בתקופת "הרזה" שלי בצבא ומאז תקופת אמצע השירות ממש השמנתי. בגיל 25 אחרי 4 שנים ביד, החלטנו להתחתן, אבל אני ידעתי שאני לא עומד מתחת לחופה במשקל בו אני נמצא. הצלחתי לרזות באופן משמעותי ולפחות בתמונות של אלבום החתונה נראיתי טוב.

הצלחתי לשמור על המשקל במשך חצי שנה ואז שוב התחלתי להעלות במשקל. הפכתי לאקורדיון, הייתי מרזה, מעלה, שוב מרזה אבל בעיקר משמין. בגיל 29, כאשר נולד הילד הראשון שלי החלטתי שאני רוצה להיות "אבא רזה".

שוב ניסיתי דיאטות אבל לא הייתי פנוי להתמודד עם המצב כי אימא שלי חלתה וכל המשאבים שלי הופנו לטיפול בה בבית במשך שנתיים והזנחתי את עצמי.

הרגע בו החלטתי לעבור שינוי אמיתי היה כאשר נולד הילד השני שלי בגיל 32. הבנתי כי "החלטתי" כבר מספר פעמים במהלך חיי. כחצי שנה לפני הולדת הילד אמי נפטרה.

הבנתי שאני אצליח לרזות רק כשאני פנוי מבחינה נפשית והפעם זו הייתה הפעם האחרונה באמת. החלטתי שאני לא רק מרזה, אלא שומר ונשאר באותו המשקל. 

הייתי צריך מסגרת שתאפשר לי להיות חופשי ולבחור, ככה הגעתי לשומרי משקל. פעם הייתי עוזב לאחר תקופה של הצלחה וחוסר הבשלות גרמה לי לחזור למשקל הקודם. הפעם הייתי נחוש והחלטי, מוכן לעבוד קשה להגיע לתוצאות הרצויות ולשמר אותן.

התמדה ומשמעת כדי לשמור על מה שהשגתי

אימצתי מספר עקרונות כחלק מהדיאטה שלי, הספקתי לאכול אוכל בטיגון עמוק ועברתי להשתמש בספריי שמן. התחלתי לאכול ירקות ופירות ונגמלתי מהאהבה שלי למתוקים. אחרי שבדיאטות הקודמות הייתי הולך קילומטרים, החלטתי להתחייב אפילו יותר והתחלתי לרוץ עד שהתחריתי במרתון. 

תמיד יש רגעים קשים כשאני שומר על המשקל. גם עכשיו אני מתמודד עם קושי זה התמדה לכל החיים ונדרשת משמעת. אף פעם לא עשיתי כושר, המקסימום היה לעשות הליכות בתקופות שהייתי מנסה להוריד במשקל.

מאז שהתחלתי לרוץ החלטתי להתמיד בפעילות כאתגר קבוע: אני מציב יעדים ומנסה להתגבר עליהם וכך לגשת אל האתגר הבא. התחלתי עם מרוץ ל-5 ק"מ, אתגרתי את עצמי עם חצי מרתון, עכשיו אני כבר מתאמן במרתון.

אני משתעמם מהר ואני כל הזמן בסביבת אוכל אז המעידות קורות: זה מדכא ולא מוסיף למצב הרוח אבל הגוף והבריאות שלי חשובים לי. במקרים כאלה העיקר הוא לקום כמה שיותר מהר.

גם אתם יכולים

עוד לפני שהתחלתי לרזות הייתה לי רשימת משאלות. תמיד רציתי להרגיש טוב עם עצמי ועם הגוף שלי, לשחק משחקי ספורט ולהשתולל עם הילדים שלי, ללמוד להכין אוכל בריא שעדיין יהיה לי טעים ואהנה ממנו.

הרגשה הטובה לגבי עצמי הגיעה אחרי שהתחלתי להרזות ולהרגיש לראשונה את תחושת ההצלחה.

מעולם לא חשבתי שכוח הרצון יכול לגלות לך עולם נפלא של הנאות שלא ידעת שהוא קיים.

מי שרוצה לעבור שינוי צריך להבין שתמיד יהיו קשיים. צריך להחליט שעושים שינוי ולעשותו ללא חששות ומטענים רגשיים ואדישות לא תפתור את המצב. כשאני מרגיש שאני נמצא בתקופה קשה אני מוציא את הפיתויים מהבית.

בכל מקרה, אני מציע לשלב מסגרת תומכת. נוצרת מחויבות חזקה יותר לשמירה על המשקל בה כולם נמצאים באותה הסירה. הקשרים האישיים במסגרת כזו נותנים חיזוקים כשצריך ומעוררים הרתעה ומשמעת לשמור על הדרך.