המרוץ הפראי של לסותו
בערבות של המדינה השוכנת בדרומה של אפריקה מתקיימים בקביעות מרוצי סוסים מלהיבים, שכבר הפכו לחלק מהתרבות של התושבים ואפילו יצרו תעשיית הימורים. גם השלטונות מזרימים כספים כדי לחזק את המפעל ולמשוך תיירים
בשיתוף רייסר
כשהצגנו כאן לא מזמן את תרבות מרוצי הסוסים בדרום אפריקה, אפשר היה ללמוד שגם ביבשת הדרומית הענף משגשג ומושך קהל. אבל בואו נודה בכך שזו הייתה גרסה מאוד מעונבת של אפריקה, תחרות בסגנון של אירופה וארה"ב שהצליחו להדביק את המדינה בסטייל שלהן.
אבל באפריקה מתקיימים גם מרוצים פראיים יותר, מחוברים לטבע, והם לא נערכים באפלה מוחלטת (אם מרוץ סוסים מתקיים לבד ביער, יש באמת מנצח?), אלא לעיני מאות צופים נלהבים שמשתגעים על כל רגע. הזירה היא לסותו, המדינה הקטנה (2 מיליון תושבים) שנמצאת בדרום היבשת, ומארחת באופן מסורתי תחרויות מלהיבות.
על פי סוכנות AFP, המרוצים בערבות לסותו אולי נראים מעט יותר מחוספסים ומאובקים, אבל גם שם מדובר בעניין תרבותי וחברתי, ממש כמו במרוצי הענק ברחבי העולם, וגם הם מושכים הימורים רבים מהקהל. ההימורים שם נעשים בצורה הרבה פחות מתוחכמת, בלי טכנולוגיה, אלא כוללים התערבות על מי משני סוסים מסוימים יגיע ראשון, ולא מי ינצח במרוץ. וסכומי הזכייה? ממש לא המיליונים של קנטאקי דרבי ואסקוט. ביום מרוצים, שנערך מדי חודש במהלך החורף האפריקאי, מחולק סך של אלף דולר.
בלסותו מתייחסים לכך כמוקד משיכה רציני לתיירים, ולכן גם השלטונות עוזרים במימון. התעשיה אינה מהוקצעת כמו ביבשות אחרות, אבל גם כאן יש מאמנים, בעלי סוסים, אורוות ייעודיות ורוכבים בעלי בגדים מעט מרופטים שעושים שמח לקהל.
כמובן שדרום אפריקה בגרסה הנוצצת יותר, ולסותו בדרכה שלה, אינן חזות כל מרוצי הסוסים באפריקה. גם בבוצוואנה נערכים מרוצים משמעותיים, ונמיביה עוסקת בעצמה באימון סוסים לתחרויות. יש שם משהו מסעיר, שבעיקר נראה מאוד נכון למעמד. לפעמים הסוסים כמעט לא נראים שייכים לאירועים הגדולים והמצועצעים. כשהם מתחרים בערבות האפריקאיות, זה נראה כאילו שם הם אמורים לרוץ.
הכתבה מוגשת בשיתוף רייסר
לפנייה לכתב/ת 
