אנג'לינה ובראד מתגרשים: בדיוק כמו כולנו

אני חושבת שהדבר היחיד שמפתיע זה שהם הצליחו להחזיק 12 שנה ביחד. זה לא מובן מאליו, בטח לא בהוליווד הפלסטיקית, שרב הנסתר בה על הגלוי. לפי השמועות, לאנג'לינה נמאס שבראד עבר לשחק עם שחקנית אחרת, והיא מיהרה להגיש תביעת גירושים.

כרגיל, האשה היא זו שיוזמת בעוד שהגבר היה מעדיף להישאר נשוי, בלי לשלם מזונות, לריב על רכוש (600,000,000 דולר, בקטנה) או להסתדר עם הסדרי ראייה לשישה ילדים. לי יש "רק" שניים והם בקושי זוכרים באיזה יום הם נמצאים אצל מי, ואיפה השאירו את החוברת במתמטיקה.

בדיוק כמו כולנו

הבעיות של בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי לא יוצאות דופן מהתמודדות של כל זוג נשוי שמחליט להתגרש. בדיוק כמונו הם עוברים מסכת של מריבות על אופן חינוך הילדים, מאבקי משמורת, תחושת אבל על הקשר שנפרם, עלבון בגידה, כעס, עצב, סכסוכי ממון וחלוקת רכוש.

כולנו היינו שם, חווינו, התמודדנו, לפעמים בדרך הקשה. המעורבות המיותרת שמגלה הסביבה בחיים הפרטיים של כל זוג שמתגרש היא כמו ליטוף בטן של אשה בהיריון – מעשה שיזכה אותך בחיוך מנומס המסתיר רצון עז לכרות לך את היד.

אנשים שונאים שפולשים לפרטיות שלהם בבוטות, שולחים יד לאיברים אינטימיים, בין אם זו בטן תופחת או לב שבור. אני זוכרת שזמן קצר אחרי שהתגרשתי ניגשה אליי מישהי ואמרה בעצב: "אבל למה? הייתם כל כך יפים ביחד!"... הרגשתי שהיא ממש לוקחת אישית את הפרידה שלנו ולא מהסיבות הנכונות.

ההבדל הוא, שבראנג'לינה נמצאים בפה של כולנו, אין להם פרטיות, ואת מה שאמרה לי מאותגרת מוח אחת הם שומעים ממיליונים אחרים. תהליך גירושים הוא אירוע מתמשך של כאב, שמצריך התכנסות לשם התבוננות עמוקה פנימה. קשה לעשות את זה כשאת מוקפת בכל כך הרבה גירויים חיצוניים וכשכולם מנתחים כל צעד שעשית כאילו שאת צפרדע במעבדת הריאליטי הגדולה בעולם.

ילקקו את הפצעים עד שיתחילו ללקק דבש

לו הייתי היועצת של אנג'לינה, הייתי מבקשת ממנה לזכור כמה היא חזקה - איך זה לגדל שישה ילדים מאומצים, איך שרדה תקופות נוראיות בחייה. הייתי מבקשת ממנה לא להקשיב לאף אחד שיודע מה טוב לה כי אף אחד לא יודע מלבדה. הייתי מבקשת שתגמור את זה יפה בשביל הילדים ובשביל השקט הנפשי שלה. הייתי מבקשת שתכיר ביני לבין בראד פיט. טוב, לא באמת, הוא לא הטעם שלי.

כמו כל זוג שמתגרש הם ילקקו את הפצעים ויעבור זמן עד שיתחילו ללקק דבש. הם יצטרכו לצאת לדייטים מבאסים עם שאלות מבאסות כמו "למה באמת נפרדתם", "בני כמה הילדים", "איזה סרט שלך הכי אהבת?", הם יסתכלו במראה ובמקום להתעלף על עצמם הם יראו את קמטי המרירות שבאים עם הגיל והמצב. הם יצטרכו להכין לילדים הכל כפול, והם בעיקר יחפשו תשובה לשאלה "איך אני רוצה שהחיים שלי ייראו מעתה והלאה"?

כי הם בני תמותה. כמוני וכמוך. יותר יפים, עשירים, מצליחים, מפורסמים, אבל גם להם יש נזלת כשהם מצוננים. להבדיל ממני, אנג'לינה לא תוכל להיכנס לטינדר – לא שיש לה סיכוי, גרושה מעל ארבעים עם שישה ילדים היא לא קרואסון שוקולד – והיא לא תוכל לשבת עם גבר על הבר בלי שתהיה מרוחה בכל האתרים.

מצד שני, עם הגברים שהכרתי בשבוע האחרון בטינדר אולי עדיף שאכתוב שאני גרושה שמגדלת שישייה. אם מישהו ירצה אותי אני אדע שהוא א) רוחני מנותק, ב) פדופיל, ג) לא יודע לקרוא, ד) כל התשובות נכונות. קיים סיכוי לא סביר שהוא בנאדם נעלה, אבל משיטוטיי באתרי היכרויות זה לא המצב.

אז אם מישהו מחפש גרושה בת 47 וחצי עם שני ילדים, חשבון בנק שמזכיר את זה של בראנג'לינה כשקוראים אותו מהסוף להתחלה, וגוף מהסרטים, אבל של אלמודובר – אני מחכה לך.

זה בסדר שאתה לא נראה כמו בראד פיט, גם אני יותר דומה לג'לי מאשר לג'ולי. בסופו של יום, כולנו בשר ודם, משתדלים לעשות הכי טוב שאנחנו יכולים ונשרטים בדרך אל האושר.

שלך,

גאיה קורן

מנטורית אני מלכה לשינוי חיובי בחיים, מרצה בחוגי בית וארגונים, עיתונאית בידיעות אחרונות וגרושה באושר