הסכם גירושים במבחן: "הילדים" כבר בני 50

ב-1976 התחייב חבר "אגד" שכשיעזוב את החברה - הוא ישקיע חצי משווי המניה שלו בילדים. אלא שהוא פרש לגמלאות רק בשנה שעברה. מה קבע בית הדין?

עו"ד עדנה אשכנזיפורסם: 28.09.16 , 16:11

בית הדין הרבני בחיפה הורה לאחרונה לקיים סעיף מהסכם גירושים שנחתם ב-1976, ולפיו חבר "אגד" התחייב להשקיע בילדיו סכום בשווי מחצית המניה שלו בחברה מרגע שיפסיק לעבוד בה. האב, שיצא לאחרונה לפנסיה, טען שהסעיף לא תקף כיום משום שה"ילדים" כבר בני יותר מ-50, אך הדיינים דחו אותו.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

בני הזוג התגרשו לפני כ-40 שנה. הגבר רכש שנים ספורות קודם לכן מניה ב"אגד" בסכום של 45 אלף ל"י, ובהסכם הגירושים נקבע שאם הוא יעזוב את עבודתו בחברה הוא ישקיע סכום השווה לחצי מהמניה עבור הילדים. האב פרש לגמלאות בינואר 2015 ובעקבות זאת הגישה אשתו לשעבר תביעה ליישום הסעיף בהסכם, בטענה שיש להתאים אותו למצב שנוצר בחלוף השנים.

דיני משפחה

האב ניתק קשר עם ילדיו - וישלם פי 3 מזונות

עו"ד נורית פיש

גבר שהקים משפחה חדשה לא מילא אחר הסדרי הראייה, וגרושתו טענה לעומס כלכלי. כעת הוא ישלם 3,400 ש' בחודש במקום 1,200 ש'

האב ניתק קשר עם ילדיו - וישלם פי 3 מזונות

לדבריה, "הילדים" כיום בשנות ה-50 לחייהם וביניהם לבין האב שורר נתק מוחלט. היא הוסיפה כי הם כבר אינם צריכים שהאב ישקיע את הכספים עבורם, ולכן עליו להעביר להם את הסכום כפי שהוא באופן מידי.

האב טען מנגד כי אין הצדקה לממש כיום את הסעיף. לשיטתו, מטרת הסעיף הייתה להבטיח את מזונות הילדים בקטנותם ואין צורך בכך כיום. הוא הוסיף שאשתו לשעבר קיבלה בזמנו 20 אלף ל"י תמורת חצי מהמניה, וכי מכל מקום דובר בסעיף על "עזיבה מרצון" ולא פרישה על פי חוק.

האישה השיבה שבמסגרת איזון המשאבים (חלוקת הרכוש והזכויות) היא הייתה זכאית למחצית ממניית הבעל, והצדדים הסכימו כאמור כי הזכות תועבר לילדים. לדבריה, אין כל קשר בין הסעיף לבין הבטחת תשלום המזונות או לבין 20 אלף הלירות שקיבלה במסגרת ההסכם.

הפרשנות הסבירה

ואכן, הרבנים יוסף יגודה, ישראל דב רוזנטל וסיני לוי דחו את פרשנות האב שלפיה הסעיף בהסכם נועד להטיח את תשלום המזונות. לטעמם, אם זו הייתה כוונת הצדדים סביר שהיו כותבים כי תמורת המניה תחזור לאב לאחר סיום תשלום המזונות. הפרשנות הסבירה של החוזה, נקבע, היא שהאב התחייב להעביר לילדים מחצית מתמורת המניה כשיעזוב את אגד, ללא הגבלת התנאים ¬¬ביחס לסיבת העזיבה או גיל הילדים.

עם זאת, הם ציינו כי יש קושי בכך שההסכם לא מפרט מתי הילדים יקבלו את הכספים. בעניין זה, כתבו הדיינים, יש שתי פרשנויות סבירות: הראשונה, שהכספים יועברו לילדים בהגיעם לגיל 18, והשנייה שהכספים יועברו אליהם רק לאחר מות האב.

לדבריהם, אף שהאפשרות השנייה "מעט מוזרה", מנוסח ההסכם ניתן ללמוד כי זו הייתה כוונת הצדדים. הדיינים הסבירו כי ההסכם אִפשר לאב להשקיע את הכספים בדירה, ומכאן שהצדדים לקחו בחשבון שהתמורה תועבר לילדים רק "לאחר 120 שנות חייו של האב".

בסיכומו של דבר נקבע שעל האב להשקיע את שווי חצי המניה עבור הילדים, שיהיו זכאים לקבל את הכספים לאחר מותו. לנוכח מערכת היחסים העכורה בין האב לבין הילדים, הדיינים הורו לאב להציע מנגנון להבטחת ביצוע פסק הדין.