הכל אפשרי בחיים, צריך רק לרצות

בגיל 8 איתי, הבן שלי, רצה נעלי פקקים. כמו של שחקני כדורגל אמיתיים. הסברנו לו שהן יקרות מדי וייהרסו במשחק על אספלט, אבל הוא המשיך לרצות. יום אחד הגעתי לקחת אותו מהצהרון בבית הספר ומיד הבחנתי שהוא נועל נעלי פקקים. "מהיכן הנעליים?", שאלתי בחשדנות מהולה בפליאה. "היה אצלנו שוק קח-תן", סיפר לי בגאווה, "והחלפתי את המשחק שהבאתי בנעליים שהביא ילד אחר".

איתי לא שילם אפילו שקל עבור הנעליים, הוא קיבל אותן בחינם. באותו רגע אמרתי לעצמי: הילד הזה יכול להשיג כל מה שהוא רוצה. שום דבר לא יעצור אותו. הכל בשבילו אפשרי.

לעוד טורים של אבישי מתיה

גם אני מאמין שהכל אפשרי. שאם אתה רוצה משהו מאד, אתה גם תשיג אותו. לא מזמן צפיתי ביוטיוב בהרצאה של איימי פורדי, ששתי רגליה נקטעו מתחת לברכיים בגיל 19. זה לא עצר אותה. אחרי שהפכה לגולשת סנובורד ברמה עולמית ולמנטורית פופולארית, הגיעה ב-2014, עם שתי רגליה המלאכותיות, לגמר "רוקדים עם כוכבים" בארה"ב. בגמר, תתארו לעצמכם, היא רקדה סלסה.

או קרן ליבוביץ', ששותקה חלקית בשתי רגליה בזמן שירותה הצבאי, ובמקום לשקוע במרה שחורה הפכה לספורטאית פראלימפית, זכתה ב-7 מדליות אולימפיות בשחייה ושברה מספר שיאי עולם.

או הלן קלר מעוררת ההשתאות, ששינתה את העולם למרות שהיתה עיוורת, חירשת ואילמת. או נלסון מנדלה, שישב עשרות שנים בכלא, המשיך להאמין ולבסוף נבחר לנשיא דרום אפריקה. ואפילו בנימין זאב הרצל, שחזה, בסוף המאה ה-19, בדיוק מופתי, שמדינת היהודים תקום בארץ ישראל תוך 50 שנה.

אתם מאמינים שהכל אפשרי?

כל דמויות המופת הללו מוכיחות לנו שהכל אפשרי. אבל האם גם אתם מאמינים שהכל אפשרי? האם גם אתם מאמינים שאתם יכולים להגשים את החלומות הכי פרועים שלכם? האם אתם מאמינים שדבר לא יעצור אתכם? האם אתם מסכימים להיות האנשים האלה? כי אתם יכולים להיות האנשים האלה, אם רק תרצו.

אם נהיה כנים לרגע, מרבית האנשים לא משיגים את מה שהם משתוקקים לו. רבים מאיתנו אפילו לא מרשים לעצמם לרצות ומסתפקים בחיי שגרה מעייפים ומתסכלים, כי הם לא מאמינים שיכול טוב יותר, שאפשר לחיות באהבה, בשפע ובאושר. זה לא נראה להם הגיוני.

והסיבה העיקרית לכך היא המסרים שהוטמעו בנו בגיל צעיר מאד. כמה פעמים שמעתם מהוריכם את המלים "זה בלתי אפשרי", "אתה לא יכול", "זה גדול עליך", "אין סיכוי", "זה לא יצליח", או "אני מציע לך לוותר"? יש מבוגרים שהמגבלות המילוליות הללו תדלקו אותם והפכו אותם לאנשים מצליחים מאד, רק כדי להראות להורים שלהם שהם יכולים.

אבל רבים אחרים עדיין משוכנעים שההורים שלהם צדקו. שזה גדול עליהם. ואין שום סיכוי שיצליחו לעשות את מה שהם רוצים באמת. הם משותקים מפחד. וכשהם סוף סוף מנסים, הם כמובן נכשלים, כי הבטיחו להם שייכשלו והחיים מספקים להם את ההוכחה לכך.

מפחי נפש. אכזבות. כישלונות. פיטורין. גירושין. אובדן. פרידות. בכי. פשיטת רגל. טראומות. תאונות. מוות. החיים שלנו מורכבים מכל החומרים הללו. אבל אנחנו אלה שבוחרים אם הם יעכבו אותנו או לא. השאלה שאתם אמורים לשאול את עצמכם היא לא כמה נפגעתם, נכשלתם והתאכזבתם, אלא מה אתם עושים עם החיים שלכם אחרי שזה קרה. אני לא מאמין רק שהכל אפשרי, אני גם מאמין שמי שמגביל אותי הוא אני עצמי. ואם אני אפסיק להגביל את עצמי, אז החיים שלי ייראו אחרת לגמרי.

אני מכיר מפוטרים שבנו את עצמם מחדש, נשים שמצאו אהבת אמת, אמנים שהצליחו כנגד כל הסיכויים, צעירים שהגיעו מהפריפריה וכבשו את העיר הגדולה. גם אם נכשלו, גם אם קיבלו דחיות, הם לא טבעו בייאוש אלא המשיכו הלאה ומינפו את הכישלון להצלחה. הם בחרו לחיות. כי הם יודעים, וכבר הוכיחו לעצמם, שוב ושוב, שהכל אפשרי.

בשבת אחת, בדקה השנייה של משחק בליגת הילדים, איתי בעט בעיטה חופשית מחצי מגרש. הכדור טס היישר אל הרשת. לא הופתעתי. אני הרי מכיר אותו. ואצלו הכל אפשרי.

הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת