מבט מבפנים: להבין למה אנחנו כועסים
הכעס הוא הרגש הכי מובהק שיש, מכיוון שאנו מרגישים אותו בכל פינה בגוף. הוא גם עוזר לנו להגן על עצמנו ועל האנשים שאנחנו אוהבים. יחד עם זאת, כעס מוגזם הוא אחת הסיבות להרס עצמי ולהרס מערכות יחסים. רועי צור צולל פנימה כדי להבין את המקור לרגש הסוער שמשבש לרבים מאיתנו את החיים
כעס הוא רגש חשוב, יש בו תועלת, אחרת הוא לא היה קיים. הכעס עוזר לנו להגן על עצמנו ועל האנשים שאנחנו אוהבים, הוא מכוון אותנו למה שחשוב לנו ומגייס אותנו לפעולה דרך התחושה הגופנית שהוא מייצר (הכעס הוא הרגש ה"גופני" הכי מובהק שיש, מכיוון שאנו מרגישים אותו בכל פינה בגוף). יחד עם זאת, כעס מוגזם הוא אחת הסיבות להרס עצמי ולהרס מערכות יחסים.
כשאנו כועסים, יכולת קבלת ההחלטות שלנו נפגעת ואנו מקבלים החלטות שיכולות להזיק לנו. כעס גורם לנו להמעיט בערכם של סיכונים ולהתעלם מסכנות, כמו להיכנס לקטטה בכביש עם מישהו חזק מאתנו שיכול להזיק לנו. הכעס מעוור אותנו ומציף אותנו בהורמוני לחץ שמעוותים לנו את כל תחושת המציאות ומוציאים אותנו מפרופורציה.
מהצד השני של הסקאלה, נמצאים האנשים האגרסיביים באופן פאסיבי, אלו שמפחדים להביע את כעסם באופן ישיר, אך מוצאים דרכים עקיפות להפגין את הכעס. הם יכולים לדוגמה לאחר לפגישה, לדחות דברים, להתייחס בציניות, לנטור טינה, למרוד ולהתחכם. פאסיביות-אגרסיביות היא הגנה לא מודעת שנועדה להרחיק אותנו ממגע ישיר עם תחושת הכעס העצורה בתוכנו. אם אתם מזהים את עצמכם באחד הקצוות שתיארתי, בקצה של כעס לא מרוסן או בקצה של כעס מודחק, אתם כנראה מתנהגים באופן שפוגע בכם ובמערכות היחסים שלכם, וייתכן שאנשים מתרחקים מכם בלי שאתם אפילו ערים לכך.
יש מספר מאפיינים בולטים לאנשים שנוטים לכעוס בין אם באופן גלוי או מודחק. כעס הוא מנגנון שליטה מצוין ואנשים המרבים לכעוס הם אנשים שתחושת השליטה היא הכרחית עבורם כמו אוויר לנשימה. התפרצויות כעס וזעם יכולות לגרום לאנשים אחרים להיזהר מכם או לכבד אתכם יותר, וכעס מודחק יכול לגרום לאחרים להרגיש אשמה (לבטח שמעתם לא פעם את המשפט "לי אין בעיה, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה!", והרגשתם אשמה), או להרגיש חוסר ערך (כמו למשל שאתם מנסים לעזור למישהו אבל זה אף פעם לא מספיק טוב לו).
אנשים שמרבים לכעוס מחזיקים, באופן לא מודע כמובן, באמונות מסוימות על החיים, כמו למשל שהחיים צריכים להיות הוגנים וצודקים כל הזמן, שהעולם חייב להם בגלל תחושת קיפוח, שאנשים מתנהגים באופן לא ישר מספיק מבחינתם. לאנשים אלה אני מזכיר לפעמים כי אנחנו חיים על כדור הארץ ולא בכוכב צדק, כלומר המטרה שלנו פה היא להיות מאושרים ולא צודקים. אושר קשור בראש ובראשונה בטיב מערכות היחסים שלנו עם אחרים, וכעס מתמשך הורס לאט-לאט את מרקם היחסים העדין שיש לנו איתם.
לכעס וטינה יש לעיתים קרובות מקור קדום בדמות הורה קפדן, קשוח וביקורתי שלעולם אינו מרוצה. יכול להיות שבילדותכם עבדתם מאד קשה בכדי לרצות הורה אהוב, אבל אף פעם לא הרגשתם שאתה מקבלים את האהבה הבלתי מותנית שכה הייתם זקוקים לה, או שאולי ביקרו אתכם כל הזמן והעבירו לכם מסר שאתם לא מספיק טובים. סביבה משפחתית כזו היא מתכון בטוח לפיתוח פרפקציוניזם, שהוא אחד הביטויים ההרסניים של תחושת חרדה וערך עצמי נמוך.
פרפקציוניזם הוא נושא גדול העומד בפני עצמו, לכן אקדיש לו טור נפרד בעתיד, אך מכיוון שהוא קשור לכעס באופן ישיר, אומר כי פרפקציוניסטים מפנימים את דפוס הקשר עם אותו הורה אהוב, ומעמידים לעצמם סטנדרטים גבוהים מדי שגורמים להם בסופו של דבר לא להיות מרוצים לעולם מעצמם ומהביצועים שלהם. הפרפקציוניסט אוגר בתוכו תחושות של זעם וטינה הנובעות מהמבקר הפנימי שלו (שהוא בעצם ההורה המופנם), שמדבר אליו בכעס ובאמירות שליליות כגון: "איך עשית את הטעות הזו?" או "למה אתה לא מסוגל לעשות משהו כמו שצריך?", ועד ל"איזה אידיוט אתה!".
כשאנחנו קורבנות של קולות פנימיים מענישים, אנחנו צריכים לעשות משהו כדי לשמור על שפיותנו. הכעס הוא מנגנון הגנה מצוין מפני הבושה הנלווית לתחושת הקורבן שאנו מרגישים, והוא הופך אותנו מקורבנות חסרי אונים לתוקפנים עוצמתיים. כשאנחנו הופכים לתוקפנים אנחנו מפנים את הקולות המענישים כלפי הסביבה, ועושים לאחרים את מה שאחרים עשו לנו, ועם השנים למדנו לעשות לעצמנו. לעומתם, אלא הנוטים לאגרסיביות-פסיבית ולהדחקת הכעס, ירגישו דווקא יותר נוח בתפקיד המרדן במקום התוקפן. המאבק הממושך במבקר הפנימי שהוא בוס קשוח ולא מרפה, מייצר כעס וטינה הבאים לידי ביטוי במרדנות כלפי כל סמכות חיצונית שנחוות כשרירותית, בסרבנות, בהתרסה ובניסיון סיזיפי להוכיח את עצמנו כל הזמן אל מול הסביבה.
כעס, אם כן, אינו רגש העומד בפני עצמו, והוא מסתיר לעיתים קרובות רגשות אחרים שקשה לנו לבוא במגע איתם. מי מכם שביקר בילדותו במכתש רמון זוכר בוודאי את המנהג שבו ממלאים בבקבוק זכוכית שכבות של חול בצבעים שונים. הרגשות שלנו מונחים זה על זה בצורה דומה, כאשר הרגש העליון ממש לפני צוואר הבקבוק הוא כעס, כיוון שהוא הרגש הזמין ביותר ושזוכה ללגיטימיות חברתית יותר משאר הרגשות. אולם מתחת לשכבת הכעס שוכבים להם רגשות אחרים כמו הבושה שהזכרתי, פחד (כעס הוא לעיתים רבות פחד בתחפושת), פגיעות ותחושת חוסר ערך. רגשות אלה הם הרבה פחות לגיטימיים בתרבות שלנו ולכן הרבה פחות זמינים לנו. אחד הדברים שאני מייעץ לאנשים לעשות לפני שהם מתפרצים בכעס מתוף דחף בלתי נשלט, הוא לנסות לעצור לרגע ולהבין איזה רגש מסתתר מאחורי הכעס, לתת לו מקום ולהתחבר אליו, בכדי שנוכל להיות מדויקים במה אנחנו מרגישים וכיצד אנחנו רוצים להגיב.
הבעות כעס מזעזעות יכולות לצאת במיוחד כאשר אנחנו לחוצים או סובלים מחרדה. ברגעים כאלה תחושת הביטחון שלנו הרבה יותר שברירית ואנו נוטים להרגיש מאוימים ולתקוף. לכולנו יש "כפתורים" רגשיים שכשלוחצים עליהם אנחנו כועסים, לכן חשוב להכיר ולהבין את אותם כפתורים רגשיים בכדי לנסות ולתפוש אותם בזמן, לפני שהם "נלחצים" על ידי האחרים.
אצל אחד זה יכול להיות אמונה פרנואידית כגון "אנשים תמיד מחפשים לדפוק אותך", מה שמוביל אותו לראות איומים בסביבה ולהגיב לכל איום בכעס. אצל אחר זה יכול להיות פרדיגמות כגון "אסור לך להראות חולשה", ואז כל תחושת פגיעות הופכת בלתי נסבלת וגורמת לו להידרך ולהגיב בזעם. עוד דוגמאות הן: מחשבה ש"אסור לך לטעות", ואז כדי להימנע מטעויות נעשה כל שביכולתנו כדי לבצע דברים באופן מושלם - גם במחיר של לריב עם כל העולם. "אני לא מספיק טוב" ואז כל ביקורת לגופו של עניין נחווית אצלנו כביקורת לגופו של אדם, כלומר נגדנו, מה שיגרום לנו להגן על עצמנו באופן חסר פרופורציות.
יהיו הפרדיגמות אשר יהיו, אלו אמונות סובייקטיביות לחלוטין המעוותות את התפיסה שלנו את המציאות ולפיכך גם את התגובה שאנו מגבשים. בטח שמעתם לא פעם חבר אומר לכם "מה אתה עושה מזה כזה עניין?" על משהו שבשבילכם הוא עולם ומלואו. זוהי בדיוק ההוכחה לכך שאתם תקועים עמוק בפרדיגמה שלכם. לכן כדאי לבדוק מה אחרים חושבים על סיטואציה מסוימת לפני שאתם מגיבים בעקבותיה בתוקפנות.
בטורים הבאים אדבר על ביטויים של כעס מוחצן ועל ביטויים של כעס מודחק ומופנם, ואיך ניתן להתמודד עם דרכי הביטוי שלהם בכדי למנוע מהם מלהרוס לנו את החיים, או פשוט למנוע מאתנו לממש את הפוטנציאל הטמון בנו. אם במהלך קריאת הטור הזה הרגשתם בתוככם איזה דגדוג קל בבטן, סימן שמשהו נגע בכם וזה כבר חדשות טובות, כל עוד אתם נותנים לו מקום ולא פוטרים אותו בביטול.
ייתכן שאתם מתעמתים עם כל סמכות שנקרית בדרככם, ייתכן שאתם נוטים להתפרץ על אנשים מסביבכם, ייתכן שכל דבר קטן מרגיז אתכם, ייתכן שאתם מרגישים לחץ מתמיד לעמוד בציפיות, ייתכן שאתם נמנעים כרוניים מכל עימות, וייתכן שחשוב לכם להיות כל הזמן "בסדר".
מה שזה לא יהיה, התבוננו היטב פנימה וחפשו שם כעס מודחק שמנהל את חייכם, ומתחתיו תמצאו רגשות שונים שלא באתם איתם עדיין במגע. רגשות שאנו לא באים איתם במגע ונשארים לא מודעים, מוצאים בסופו של דבר את הדרך ההרסנית שלהם לצוף ולחבל בחיינו.
רועי צור הוא מטפל פרטני וזוגי, מנחה קבוצות יחסים בינאישיים, ומרצה בבית הספר להתפתחות אישית ה"סקול-אוף-לייף".
לפנייה לכתב/ת 
