דעה: בגירושים המשפחה לא חייבת להתפרק
המתווה המקובל לגירושים בישראל הוא שמשפחה אחת מתפרקת, וכל הורה חי ומבלה בנפרד עם הילדים במינימום תקשורת עם ההורה השני. אילת אופר מציעה מתווה חדש ומשופר שיאפשר לכם לראות את ההורה הגרוש כחלק בלתי נפרד מהמשפחה שלכם, חרף סכסוך הגירושים ואובדן הזוגיות
הסטטוס קוו בישראל נוטה להתייחס לגירושים כאל "אסון" שמפרק את המשפחה, ואנשים רבים לא חושבים שקיימת בכלל אלטרנטיבה. בהקשר זה מעניין לציין שמתגרשים רבים מציינים את פירוק המשפחה כמוקד המרכזי של הכאב והמשבר, ובכלל לא את פירוק הזוגיות. בהתאם לכך נשאלת השאלה כיצד ניתן להמשיך את המשפחתיות גם לאחר שהזוגיות הסתיימה, ולמי זה מתאים?
כרגע, המתווה המקובל לגירושים בישראל הוא מה שאני מכנה '"שיטת ההפרדה" - משפחה אחת מתפרקת, וכל הורה חי ומבלה בנפרד עם הילדים, במינימום תקשורת עם ההורה השני ולרוב בהבנה שאסור להיפגש יחד כמשפחה, כי זה עלול "לבלבל את הילדים". אבל למה שזה יבלבל את הילדים ויזיק להם יותר מפירוק המשפחה? לא ברור אם מישהו יודע לענות על כך, אבל איכשהו הטיעון הזה משכנע רבים. זהו מתווה שמלווה לעיתים בהרבה כאב וחוסר שביעות רצון, ומדגיש את המסר שגירושים זה דבר קשה ולא רצוי, "אסון" משפחתי של ממש. בכתבה זו ברצוני לטעון שהסטטוס קוו הקיים לגירושים הוא בעצמו האסון, ולא עצם הגירושים.
בניגוד לחיי נישואים - להם יש מתווה היסטורי ברור שכולל הנחיות ברורות כמו איך וכיצד "אמורים" לחיות, לפחות במבנה החיצוני, הרי שגירושים הם צורת חיים חדשה (היא נפוצה בקושי חמישים שנה), ולמרות שגם כאן כבר יש מתווה מקובל, כדאי לזכור שהוא לא תמיד מוצלח במיוחד. מה זה אומר? שבניגוד למה שמקובל לחשוב, האפשרויות רבות כיד הדמיון שלכם, ובהתאם ליכולת והרצון לחשוב מחוץ לקופסא.
אל תשכחו גם את המקרים שבהם גירושים הם המפלט היחיד ממערכות יחסים הרסניות, אלימות ופוגעניות, ואז זה בהחלט מבורך שקיימת האפשרות לנתק את הקשר עם הצד השני. על כן, כמובן שלפני הכול, השיקול הבסיסי הוא היכולת של שני ההורים למערכת יחסים מכבדת ולא אלימה. אם זה אכן אפשרי, להלן מספר דרכים שיעזרו לכם לשנוות את הסטטוס קוו הקיים, ולחזור להתאחד כמשפחה, למרות הגירושים והפרידה.
1. משפחה זה "בראש"
אנשים שוכחים שלהיות משפחה - זה לא בהכרח אומר כמה פעמים תפגשו ותדברו ואיך זה יקרה. משפחה זה קודם כל לתפוס את עצמנו כמשפחה. מכאן שאחת הדרכים להתייחס למשפחה אחרי גירושים היא כמו שמתייחסים למשפחה מורחבת, וכך האישה או הבעל יהיו הורה שותף שנתייחס אליו או אליה כמו להורים, לאחים או לדודים. הרי אם אשתו של אחי היא משפחה, למה ההורה של ילדיי לא יכול להיות חלק מהמשפחה?
משפחה זה קודם כל תחושת שייכות, ערבות הדדית ואכפתיות - וכל זה יכול להתקיים גם בלי זוגיות וגם בלי להיפגש הרבה. אח בחו"ל שנפגוש פעם בשנה או פעם בעשור עדיין יהיה לגמרי אח, נכון? לכן משפחה זה קודם כל בתפיסה שלנו. אל תשכחו גם שמבחינת הילדים, גם ככה שני ההורים הם המשפחה שלהם, הרי ילדים לא יכולים לעשות את הפירוק הזה. לכן, במובן מסוים, שמירת המשפחתיות היא יישור קו עם החוויה של הילדים. ההורה של הילד שלי הוא המשפחה שלי כי הוא המשפחה שלו, בדיוק כמו שאשתו של אחי הפכה למשפחה שלי ברגע שהיא הפכה למשפחה שלו. במקום "שיטת ההפרדה", גישה זו היא "שיטת המשפחה המורחבת". בישראל בה כל אחד ברחוב הוא אחי ואחותי, למה דווקא ההורה של ילדיי צריך להיות מורחק ומודר מתחושת הביחד הזו?
2. כבוד הדדי
יש בני משפחה שמסתדרים איתם היטב ויש כאלו שחיים טוב בצדדים רחוקים יותר של השולחן המשפחתי. הכבוד ההדדי הוא שמאפשר את חווית המשפחתיות הטובה והבסיסית, ולא חייבים להיות חברים בשביל זה. אפשר לנסות ולחלק את סוגי ההורות אחרי גירושים בחלוקה גסה לשניים - "הורות נפרדת" או "הורות ביחד", ובתוך ההפרדה הזו יש סקלה רחבה מאד של אפשרויות. ככל שמערכת היחסים בין ההורים היא חברית עם תקשורת טובה יותר, כך חווית המשפחתיות תהיה קרובה וחברית יותר בעצמה. כמובן שחשוב למצוא מה הכי נכון עבורכם, וכדאי גם לשים לב שיש לא מעט זוגות שרבו הרבה כשהיו נשואים, אבל גילו שהם מסתדרים הרבה יותר טוב כהורים אחרי הגירושים.
3. השלמה עם המצב והפסקת הכאב
יש רווח עצום בלהמשיך להתקיים כמשפחה, בלהיות הורים ביחד. כך נשארת התמיכה, תחושת הביחד והחוויה המשפחתית, וזה רווח התורם לכל אחד מבני המשפחה בהרבה מאוד רמות. ועם זאת, יש מקרים שבהם המחיר עלול להיות גבוה יותר, כמו במקרה שבו צד אחד לא מצליח לוותר על הזוגיות, ורואה את המשך הקשר וההרגשה המשפחתית כתקווה להחזרת הקשר הזוגי. זו תהיה טענה מדויקת יותר ללמה לא כדאי להיפגש, כי במקרים כאלו לא הילדים הם שיתבלבלו, אלא אחד ההורים. לכן שיקול חשוב הוא להגיע למקום שבו שני הצדדים מבינים שהזוגיות הסתיימה ומצליחים להתגבר על הפרידה.
בנוסף, חשוב לבדוק אם יש רצון לרפא ולשחרר את הרגשות הכואבים שהצטברו במהלך הנישואים ובמהלך הפרידה, בייחוד במקרים של מאבקי גירושים. ככל שהקשר בין ההורים טוב יותר ומשוחרר מהכעסים והמתחים שהצטברו, כך ההורות ביחד והמשפחתיות תהיה חוויה טובה יותר לכולם, שוב - בלי קשר למינון המפגשים והשיחות. נקודה אופטימית לחשוב עליה היא שמערכת היחסים בנישואים היא מורכבת מאד ויש צורך להצליח גם כהורים, גם כחברים, גם כנאהבים וגם כשותפים לניהול הבית והכלכלה. כלומר, הרבה דברים מונחים על כתפי הזוג הנשוי. לעומת זאת, אחרי גירושים נשאר רק פרויקט אחד להצליח בו ביחד - להיות הורים טובים יותר לילדינו.
בהצלחה!
אילת אופר היא כותבת המדריך "7 צעדים להתגבר על הפרידה", מנחה תוכנית אישית להתגבר על פרידה מהבית שלך.
לפנייה לכתב/ת 
