למרות המחאה: חלוקה מגדרית בצעצועים
יותר ויותר מחקרים חדשים מוכיחים שחלוקה מגדרית של צעצועים ל"בנים" מול "בנות", משפיעה על תחומי העניין העתידיים של גברים ונשים, ובהמשך גם על הקריירה והשכר שהם יקבלו
"לילד או לילדה?" תהיה כנראה השאלה הראשונה שתשאלו ע"י המוכרנים בחנות הצעצועים בכדי לדעת איזו סחורה להציע לכם, אלא אם כן אתם עושים את הקניות שלכם בחנות צעצועים מקוונת ואז החיים קלים בהרבה. פשוט הקליקו על אחת הכותרות בראש הדף - "בנים" או "בנות" - וקבלו רשימה של כל מה שמזוהה חברתית עם גבריות או נשיות, עטוף באריזה חמודה שאמורה להשכיח מאיתנו את המחיר הכבד שעלינו לשלם תמורתם. אולם מחיר זה, מראים מחקרים מהשנים האחרונות, הוא הרבה מעבר לכלכלי, ומי שישלמו אותו הם לאו דווקא ההורים, אלא בעיקר הילדים.
חיפוש פשוט בחנויות צעצועים מקוונות מלמד כי רגע לפני 2017 עדיין מתקיימת הפרדה ברורה בין מה שנתפש כמתאים לבנים לבין מה שנתפש כמתאים לבנות – בכלל, ובהקשר לצעצועים בפרט. תחת הקטגוריה של "בנים" מופיעים בעיקר כלי תחבורה, כלי עבודה, כלי נשק, כל מה שקשור לספורט וכן משחקים שונים של הרכבות, בכל צבע אפשרי ובתנאי שאינו ורוד. תחת הקטגוריה של "בנות" מופיעות בובות, ציוד לבית ולבישול, אביזרי אופנה וטיפוח, וכל מה שקשור לדיסני ונסיכות, בכל צבע אפשרי ובתנאי שהוא ורוד.
להבחנה הזאת בין בנות לבנים יש משמעות שחורגת הרבה מעבר לצעצועים, כי היא דרכה של החברה ללמד אותנו כבר מגיל אפס את תפקידי המגדר שלנו. כלומר, באמצעות המשחק השונה לומדים בנות ובנים אלו התנהגויות נחשבות לרצויות עבורם, התנהגויות זהות - באופן בכלל לא מקרי - לאלו שמצופה מהם להפגין בבגרותם. כך, למשל, לומדות ילדות דרך המשחק בבובות ובציוד לבית שאחריותן המרכזית כ"בנות" היא הבית, המשפחה והילדים, אחריות שעליהן לקחת על עצמן תוך כדי שהן נראות כמו נסיכות דיסני חמודות, מאופרות ומקושטות. הבנים, מצידם, לומדים שלהם מייעדת החברה תפקיד אחר לגמרי. הם מחונכים לקחת תפקידים אקטיביים מחוץ לבית, וכל תפקיד אחר הוא לא לגיטימי כי הוא שייך לבנות.
השנים האחרונות נשאו עימן מחאה כנגד ההפרדה המגדרית המסורתית. רק בשנה שעברה הודיעו חלק מהרשתות הקמעונאיות המובילות כמו טארגט בארה"ב, כי תבטלנה את החלוקה המגדרית בסניפים שלהן. ההחלטה הזאת התקבלה בעקבות תלונות של לקוחות כי מדובר בהפרדה סקסיסטית וכי אין צורך להבדיל בין מוצרים לבנים ולבנות. באתר טויס אר אס הבריטי, לדוגמה, הוחלט לחלק את הצעצועים לפי קבוצות גיל, מותגים וסוג הצעצוע. באתר הישראלי, עם זאת, עדיין מתקיימת החלוקה לבנים ולבנות.
אך למרות הצעדים שננקטים ברחבי העולם, נראה שהשמחה על ביטול ההפרדה המגדרית היתה מוקדמת מידי. אמנם קמעונאים רבים הורידו את התוויות המגדריות ממדפי החנויות ומאתרי האינטרנט, אבל הצעצועים עצמם עדיין ארוזים ומשווקים בצורה סטריאוטיפית. השבוע פורסם מחקר שנערך ע"י Let toys be toys כחלק מקמפיין לביטול חלוקת הצעצועים לפי מגדר – ומצא שגם בהעדר חלוקה ל"צעצועי בנים" ו"צעצועי בנות", יש עדיין רמזים חזותיים שממחישים אלו צעצועים מתאימים לבנים ואלו לבנות.
המחקר דגם שישה קטלוגים של צעצועים שיצאו לכבוד כריסמס ובדק מהו המסר שמועבר דרכם לילדים. נמצא שהחומרים הפרסומיים של היצרנים מציגים ילדים משחקים בצורה מאד סטריאוטיפית. לדוגמה, חמישה מתוך ששת הקטלוגים כלל לא מראים בנים משחקים עם בובות או עם אביזרי אופנה, ורק 13% מהילדים שמשחקים בפעילויות טיפוליות הם בנים. מסתבר שנשים מיועדות לאהבה וגברים למלחמה, שכן כמעט כל הילדים (97%) ששיחקו עם נשק וכלי מלחמה הם בנים. משחק נוסף שמיועד לבנים הוא כלי תחבורה, כאשר רק 11% מהילדים שמצולמים עם מכוניות או כלי תחבורה אחרים הם ילדות (אל חשש, האוטו שלהן הוא כמעט תמיד ורוד).
הבעיה במיחזור הסטריאוטיפים האלה היא שהשפעתם זולגת מזמן המשחק ומעצבת את כל מהלך חייהם של הילדים. ג'ס דיי, מעורכות המחקר, טוענת: "משחק הוא חיוני לאופן בו ילד מתפתח ולומד. שאלנו נשים מדעניות ומהנדסות לגבי הצעצועים עימן נהגו לשחק בתור ילדות, וגילינו שהן בכלל לא היו מודעות להבדל הקיים בין צעצועים לבנים וצעצועים לבנות, כך שהנושא אינו רק הצעצועים, אלא הרעיון בכללותו שישנם דברים שהם רק לבנים ודברים שהם רק לבנות. מאחר שילדים לומדים זאת מגיל צעיר, לא פלא שהם מיישמים את הלוגיקה הזאת גם על הבחירות המקצועיות שלהם".
דברים אלה מתייחסים במידה רבה לנושא ה"חם" של תקופתנו - אי השוויון בהשתתפותם של נשים וגברים בתעשיית ההיי-טק, כאשר חלק מהנסיונות להסביר את התופעה חוזר אחורה עד לילדות ותולה את האשם אפילו בצעצועים איתם שיחקנו. דוגמה לכך היא מחקר שנערך בבריטניה ע"י המרכז להנדסה וטכנולוגיה (IET) ופורסם בשבוע שעבר, שמצא שצעצועים עם אוריינטציה טכנולוגית עדיין משווקים בעיקר לבנים. החוקרים מהמרכז ניתחו 360 צעצועים ודימויים מעשרת האתרים המובילים של קמעונאיות הצעצועים, וכ-600 תוצאות ממנועי חיפוש מובילים, ובדקו אלו צעצועים תויגו כצעצועים לבנים ואלו כצעצועים לבנות. הם מצאו שמספר הצעצועים עם היבט של מדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה המשווקים לבנים, גדול פי שלשה ממספרם של צעצועים כאלה המשווקים לבנות. המרכז מזהיר מפני חלוקה נפרדת של צעצועים לבנות ולבנים על פי סטריאוטיפים, משום שהם מניאים בנות מחתירה אחר קריירה בהנדסה וטכנולוגיה.
מהמרכז נמסר כי "סטריאוטיפים חברתיים שגורמים להבדלים הללו הם בעלי השפעה על הדור הבא של מהנדסים ובעיקר נשים, ומשפיעים על בחירת המקצוע העתידית שלהן. על אף תפקידם של ההורים לחשוב מחוץ לקופסה הורודה והכחולה כשהם רוכשים צעצועים לילדיהם, גם למשווקי הצעצועים ולמנועי החיפוש יש אחריות לחדול מהנצחת הסטריאוטיפים המגדריים".
מאמטה סינגל, מהנדסת צעצועים ודוברת IET, אומרת ש"לבנות יש בבירור עניין במדע, טכנולוגיה ומקצועות ההנדסה בבית הספר, כך שעלינו למצוא דרכים לתרגם זאת לכדי מספר גבוה יותר של נשים בתעשייה. שיווק צעצועים לבנות הוא מקום נהדר להתחיל בו כדי לשנות תפישות לגבי ההזדמנויות בתוך הנדסה. אפשרויות הצעצועים לבנות צריכות לכלול ספקטרום רחב יותר מבובות והלבשה, על מנת שנוכל לרתום את ההתלהבות שלהן ולעודד אותן להפוך למהנדסות בבגרותן".
בישראל: נשים מהוות רבע בלבד מהסטודנטים להנדסה
מבדיקת הנתונים בישראל עולה כי תופעה זו מתקיימת גם בארץ. על אף שמספר הנערות הלומדות חמש יחידות במתמטיקה דומה למספרם של הבנים (עפ"י נתוני משרד החינוך מ-2014, מדובר על 54% בנים ו-46% בנות), כשזה מגיע ללימודים גבוהים נוצר פער בין הקבוצות, ונשים לא ממשיכות ללימודים בתחומים כמו הנדסה, מדעי המחשב או מתמטיקה. נשים מהוות רק שליש מהלומדים מקצועות טכנולוגיים, ורק רבע מהסטודנטים להנדסה. שיעורן הנמוך במקצועות אלה באוניברסיטאות משפיע, כתוצאה, על המיעוט המספרי שלהן בתעשיית ההיי-טק.
ניתן כמובן לטעון לקיומם של גורמים שונים שיסבירו את תת היצוג של הנשים בהיי-טק, כמו התנאים והשעות שאינם מותאמים לאמהות, או המחסור הקיים במודלים לחיקוי שיגרמו לנשים להיחשף לתחום. אבל הסיבות האלה רק מחזירות אותנו אל המסרים שהוחדרו אלינו בילדותינו המוקדמת, בין השאר באמצעות המשחק, ולפיהם התפקיד המרכזי של האישה הוא להיות אם, והסלילו אותנו למקצועות טיפוליים בעוד שאת הגברים הם הסלילו למקצועות טכנולוגיים. אנחנו נוטים לחשוב שהתנאים והשעות בהיי-טק נגזרו מעצם טבעו של התחום, ועיוורים לאפשרות שהם נגזרו מעצם התפישה שלו כמיועד לגברים.
אותם צעצועים תמימים למראה, למעשה מכוונים ילדות וילדים כבר משחר ילדותם לעבר מסלולי חיים שונים לגמרי. דו"ח שפורסם מטעם משרד החינוך קובע כי לבנות התנסות מעטה בתקופת הילדות עם משחקים בעלי היבטים טכניים מדעיים, זאת לעומת בנים המשחקים בקוביות, בלגו, בהרכבת פאזלים ומטוסים, וכך רוכשים ראייה טכנית ומרחבית. תחומים אלו נשארים רחוקים מעולמן של בנות, ומשום כך נוצרים פערים מגדריים בין המינים כבר מהגיל הרך, כאשר הבנות נוטות מגיל צעיר לשייך תחומים אלו ל'עולמם של בנים' ולא לעולמן.
גם למורים תפקיד בחלוקה
החלוקה הסטריאוטיפית לתחומים של בנים לעומת תחומים של בנות, משפיעה על העדפות מגדריות ועל בחירות מקצועיות גם דרך תיווכם של המורים. מחקר מ-2015 מצא שמורים בבית הספר היסודי הפלו לרעה בנות בציונים במתמטיקה בגלל מינן, וכי לאפליה זו השלכות ארוכות טווח על הבחירות התעסוקתיות ועל ההשתכרות שלהן בבגרותן. ילדות שלמדו עם מורים שהחזיקו בדעות קדומות נגד בנות במתמטיקה, נטו פחות להמשיך בלימודי המתמטיקה והמדעים בתיכון, והשגיהן האקדמיים היו טובים פחות.
כתוצאה מהחיברות לתפקידי מגדר החל מהגיל הרך דרך צעצועים, משפחה ומורים בבית הספר, והסללה מגדרית מובהקת, כמעט 30% מהגברים הלומדים לתואר ראשון לומדים הנדסה, בעוד 7% בלבד מהנשים לומדות לתארים בתחום זה. לבחירה בתחומי עיסוק שונים יש קשר ישיר לפערי השכר בין גברים לנשים, כי משמעות נוכחותן הנמוכה של נשים במקצועות ההיי-טק היא נוכחות נמוכה במקצועות בהם רמות השכר הממוצעות גבוהות. מדו"ח הוועדה לקידום וייצוג נשים במוסדות להשכלה גבוהה עולה כי שכר הנשים החודשי הממוצע עומד על כ-68% בלבד משכר הגברים, ושכרן השעתי עומד על כ-85% בלבד משכר הגברים.
ואיפה הנשים? הנשים מתרכזות במקצועות הטיפול, החינוך, העבודה הסוציאלית ותחום המכירות, המתאפיינים במשכורות נמוכות. גם כאשר הן מועסקות בהיי-טק, מרביתן עובדות במשרות אדמיניסטרציה ומשאבי אנוש, בהן המשכורות נמוכות יותר. ישנן מספר יוזמות להגדלת מספר הנשים בהייטק כמו אינטל העולמית, שהצליחה להעלות את שיעור הנשים בחברה לכמעט רבע. גם בישראל מתקיימים פרויקטים שונים שמטרתם לחשוף נשים למקצועות המדע ולעולם ההיי-טק, אבל קשה להאמין שנראה צמצום משמעותי בפערי השכר בין גברים לנשים ללא שינוי רדיקלי בתפישות הסטריאוטיפיות המלוות אותנו כבר מילדות.
לפנייה לכתב/ת 
