עובדת בהייטק, ולא את כל הגברים זה מרשים

יצאתי בחורף שעבר לדייט עם איזה בחור, עומר משהו. הוא בא לראיון עבודה בסטארט-אפ שבו אני עובדת, ותפס אותי בהפסקה יושבת עם החבר׳ה במשרד. פתחתי לו את דלת הכניסה וישר קלטתי את הגומות. היי לך חתיכי, חשבתי, והכנסתי אותו בעיניים מפתות (מפתות? או שזה היה פוזלות?) למראיין. אולי הלך לו טוב ואולי הכוכבים סוף-סוף זרקו לי עצם, אבל בסוף הראיון הוא עבר לידי, החלפת מילים קצרה והוא הציע לי להיפגש. רק אנחנו, בדייט, והפעם לא במטבח באמצע יום עבודה.

יומיים וכמה תלבושות אחר כך, יצאנו לקטע של בירות. הוא בן 27, יצא מזוגיות של שנה, גדל במושב בצפון, בודק תוכנה, חתיך. "מה איתך, איך בעולם ה-HR?" שאל. "מה?", שאלתי מופתעת. "לא, אני רק הייתי באזור. אני במחלקת הפיתוח". "אה... בפיתוח? מה, את מפתחת?". הוא קצת החוויר, נראה לי. או שזה בעצם רק גזים? "מה, ואת אוהבת את זה?", המשיך. בטח שאני אוהבת. לפעמים יותר, לפעמים זה מתסכל, אבל תנו לי לילה לבן עם מחשב ואיזה אתגר ואני מרוצה. "כן, זה לא רע", עניתי. "מה, ולא קשה לך שאין שם בנות?", חקר. "מתרגלים", עניתי. "האמת היא שמפתחת דווקא זה פחות עושה לי את זה. חשבתי שאת מהכוח אדם שם. פשוט פחות מתאים לי היי-טקיסטית. אתם גם עובדים שעות ארוכות הרי".

חצי שעה וחצי בירה לאחר מכן כבר הייתי בבית עם פיג'מה מוכנה לעוד פרק של 'האישה הטובה'. סתם עוד יצור, חשבתי, אבל לא יכולתי להרפות מהמחשבה שאולי אחרי כל כך הרבה שנים בסביבות עמוסות בבנים ומועטות בבנות, הוא צודק, ואני כבר לא מה שהוא מחפש. אבל לא יכולתי לכעוס על עומר. הוא לפחות, הוא היה סגור על עצמו. הוא היה קצת ישיר בנושא, אבל לכולנו יש רשימות כאלה. כאילו מישהו מצא את הנוסחה שמצוותת אותנו לפי עבודות. אולי צייר ושדרן, בנקאי ורואה חשבון, כוח אדם ועיתונאי.

נהניתי מתחושת הבן אדם הטוב יותר בינינו על כך שעומר נפל בפח הזה ופספס אותי, עד שחברתי שני אתגרה אותי בשאלה קשה: "מה, ואם את היית פוגשת בחור חלומי שלא סגור על הקריירה שלו? בלי יעדים בלי תוכנית? זה יהיה 7 ימים של שכרון חושים עד שאת תעברי הלאה למישהו עם יותר אמביציה?", וואלה, צודקת, חשבתי, אבל הייתי נחושה להוכיח אותה על טעותה. ימים עברו כלילות בעודי שקועה בעבודה ונמנעת מעוד דייט כושל בטינדר, עד שביום שבת אחד פגשתי את גבי. הוא הלך עם חבר משותף, והרגשתי חמימות כזאת בבטן, של בית קטן ושני ילדים מתוקים (לא שאני בכלל רוצה את זה עכשיו). גבי סיפר שהוא מדריך בחדר כושר, אבל זה רק זמני, כי אולי הוא ילך ללמוד בעתיד, וישר הדהד לי בראש הקול של שני "תפסיקי לשלול צבועה שכמוך", אז הסכמתי לנסות, ובדמיוני כבר יכולתי לראות את המפלה המפוארת שלנו.

אז מה אמרת שאתה עושה בחיים?(צילום: Shutterstock)

התאהבתי בגבי ובנפש החופשייה שלו ועכשיו הוא זיכרון מתוק של חודשיים טובים וחודש אחד קצת עכור. הוא חבר נהדר והוא מאהב מעולה והוא גם זיכרון של ריבים על השעות המאוחרות שלי והחברים המגניבים מדי שלו, וערבים צולעים בבדיחות שהוא לא הבין עם החברים שלי, וריב תמידי על מי ישלם ולמה הלכנו למקום יקר מדי. ועדיין אהבתי את גבי שלי.

אולי אנחנו מעבר לעבודות שלנו, דור Y מזוין שכמונו. אנחנו חושבים שאנחנו משהו מיוחד כי אמרו לנו שאנחנו מציירים הכי יפה בגן, והכי חכמים בכיתה ויש כל כך הרבה מבחר, כל כך הרבה תמונות של בנים ובנות שמציצים מכל טינדר ואנחנו הרבה יותר טובים מהם או כל כך שונים מהם או כל כך דומים להם, וכולנו לפעמים בודדים. שני אומרת ששום סיפור אהבה הוא לא באמת שלי ושלך, גם החברים שלי איתנו והחברים שלך וההורים שלך והשעות שלי והעבודה שלך והמוזיקה שלנו והשאיפות שלנו. אבל בינתיים אני חושבת שאולי רק מספיק להכיר את האחד שאיתו נחמד ואיתו זה יסתדר. יהיה הוא מי שהוא יהיה.

נשאתי את המחשבה הזאת איתי קרוב ללב, עד שבשישי שעבר אולצתי לאסוף את האחיינית שלי מבית הספר ופגשתי חתיך בשם שלומי שבדיוק סיים ללמד אותם שיעור במחשבים, והיו לו עיניים תכולות כמו הים וזקן היפסטרי כזה שהסגיר שהוא על תקן המורה המגניב. הפעם אני העזתי לשאול וקבענו לצאת. ישבנו בבר לסיטואציה שהתפתחה לשוטים של ערק והבטתי בעיניים החלומיות שלו ושאלתי "איך לי לא היו מורים כמוך בתיכון?". הוא חייך וענה שאני מחמיאה לו ושהוא בכלל מתכנת אבל הוא מתנדב בבתי ספר לשעה בשבוע. האכזבה הכתה בי חזק בבטן ואיכשהו יצא לי מהפה "אה, האמת שאני לא יוצאת עם מתכנתים, אני מחפשת משהו קצת שונה. וגם השעות שלך, הן בטח ארוכות הרי".