"שותה ליטרים של מים": סודות הבריאות של כוכבת הילדים

מי אני:

"מיקי, כוכבת ילדים. עד לאחרונה הובלתי את הפקת 'גיבורי האור עושים נסים ונפלאות'. אחרי הלידה אחזור לבמה עם שתי הצגות – שלגיה ב'שלגימיקי', ו'כפתור האור של מיקי'. אני בהיריון. חיה עם בן הזוג שלי אריק עורי, המפיק שלי ושל יובל המבולבל, גרים בתל־אביב. בת 35, גובה 1.60 מ', לא רוצה לעלות על המשקל".

יום העבודה שלי:

"אני קמה בשש בבוקר והולכת לישון כשיורד האדרנלין, קצת לפני חצות. תמיד אני בתקופת חזרות או הצגות, ואני קמה בשש גם כשיש שבוע שקט. חברות שלי צוחקות עליי שאני זקנה, כי אני קמה מוקדם והולכת לישון מוקדם. גם בן הזוג שלי כזה, אם אנחנו יוצאים לבלות באמצע השבוע אנחנו גמורים.

"חמש הצגות בחודש שמיני זה פסיכי, אבל אני צמודה לליטרים של מים, כי אני לא שמה לב שאני זזה ומתייבשת. אני צמודה גם לפירות. אנשים עוטפים אותי, נותנים לי להרגיש גיבורת־על, וזה נותן כוח כשכל הזמן אומרים לך 'את מדהימה', 'את גיבורה'. הסביבה שאת נמצאת בה מאוד משפיעה על המצב הנפשי שלך, וכשאת מוקפת באור ובתמיכה ובהכלה – זה 60% מהעבודה".

התזונה שלי:

"כולם נוגעים לי בבטן וזה קשה לי. תמיד הייתי מאוד רזה, אף פעם לא הייתה לי בעיית משקל, וההיריון הכניס אותי לסוג של שוק. אני לא יודעת כמה עליתי, בחודש השביעי נשקלתי וראיתי שעליתי 9־8 קילו ואני חוששת להישקל. כשאת גוצה, כל קילו הוא משמעותי, פתאום נהיה לי עוד סנטר שיש לו חיים משל עצמו. יש את המקסימים שמצלמים אותך משורה ראשונה ואת חושבת למה הם לא מתרחקים קצת ואיך אני אשמיד את התמונות האלה.

"אני אוכלת הכל, כולל ופל בלגי, אבל לא מוותרת על ירקות. אם בא לי שוקולד אני לא נמנעת. אריק אומר שיש לי מתנה, שאני יודעת להפסיק לאכול כשאני שבעה. אני יוצאת מוקדם מהבית וחוזרת מאוחר, כך שבעייתי לשמור על תזונה מאוזנת, אבל אני משתדלת שיהיו דברים בריאים בסביבה שלי. אני מאוד אוהבת פירות ובהיריון אוכלת יותר, בעיקר יש לי חשק לקלמנטינות. מאז שאני בהיריון אני לא יכולה לאכול גמבה ופלפל, אבל מלבד זה אני אוכלת הכל.

"אני מקפידה על ארוחת בוקר שאריק מכין לי: שתי פרוסות לחם עם ביצה קשה ואבוקדו. צהריים מה שיש בחוץ – חוץ מסושי, כי לא מומלץ, איך אני מתגעגעת לסושי! אני משתדלת לאכול קל, כי אם יושב לי בצק בגוף אני מרגישה שקשה לי לזוז. בערב משתדלים לאכול בריא בבית – מרק, אורז. בין ההצגות חטיפי אנרגיה ופירות טריים או יבשים. יש לי סופרמרקט של חטיפי אנרגיה בבית, מכל הסוגים".

כושר:

"העבודה שלי זה סוג של כושר. הדמות שלי על הבמה היא קופצנית. רקדתי 12 שנה בסטודיו, באתי מעולם של ריקוד, ואני מוציאה המון אנרגיה. אני גם הולכת הרבה ברגל".

העבודה שלי היא הכושר שלי. מיקי מוכתר(צילום: רמי זרנגר)

טיפוח:

"יש לי אלילה שמצילה אותי, פולה, היא שינתה לי את החיים. הייתה לי פיגמנטציה במצח עוד לפני ההיריון, ובהיריון בכלל, ואני לא נותנת לאף אחת לגעת לי בפנים מלבדה. הכל חומרים טבעיים שטובים לי בהיריון. ממש יש הבדל בין הלפני לאחרי. את יודעת כמה שמן נבט חיטה יש לי בבית כדי למרוח על הבטן? אני חוזרת עייפה, מתקלחת ואין לי כוח להתחיל להתמרח. הדבר היחיד שאני מורחת לפני השינה זה קרם פנים וזהו".

לנפש:

"אני עושה לעצמי הפסקות רוחניות – יש לי רבנית שמלווה אותי, אני הולכת לשמוע שיעור שלה וזו מנוחה. אני מאוד קרובה לדת, הייתי באומן כמה פעמים, אני לא מתחזקת – אני מחוזקת. אני מאמינה שיש בורא לעולם הזה וששום דבר לא קורה סתם, יש מי שמנהל את הכל מלמעלה. אוטו צריך דלק, וזה הדלק שממלא לי את הנשמה. ברגעי משבר אני קוראת תהילים, דואגת להגיד לו תודה כשאני הכי למעלה בעולם וזוכה בפרסים. אני מדברת איתו כשאני באוטו בדרך לחזרות, מרגישה שאני מבקשת דברים ושהתפילות שלי נשמעות.

"בתעשייה הזו מאוד קל להתבלבל, להגיד אני הכי טובה, זכיתי מקום ראשון ביוטיוב (הכי נצפית), הכל סולד אאוט – אבל אני חיה בידיעה שבאנו לעולם הזה לזמן קצוב. אח שלי הלך לישון ולא קם בגלל אירוע מוחי בגיל 6 וחצי. אני הייתי בת 15. זה הפך אותי לקצת יותר חרדתית ורגישה, מבינה שהכל יכול להיעלם בשנייה. ילד הלך לישון ולא קם – זו חתיכת צריבה, זה קיים בתת־מודע כל הזמן. אני מסתובבת עם הספר 'כוחו של התת־מודע', שמאוד עזר לי בחיים. זו לא חוכמה רק לקרוא אותו, אלא לעשות עבודה, כדי להיות אדם שלם יותר.

"בעלי הוא המפיק של ההצגות שלי, ולעבוד איתו זה הכי טוב בעולם, כי הוא מבין מה אני עוברת, אבל מצד שני זה לא קל להיות צמודים כל כך הרבה זמן. ההבנה מחברת בינינו, זה המזל שלי, כי לא הייתי עוברת את תקופת ההיריון עם חמש הצגות ביום בלי חיבוק והידיעה שהוא כאן בשבילי. הוא יושב ורואה את כל ההצגות! מההתחלה ועד הסוף! לראות אותו שם זה הקלונקס הכי טוב שיכולתי לקבל.

"אני אמורה ללדת במארס ואין דבר שאני מחכה לו יותר מלהיות אמא, ואני יודעת שאעטוף את הבת שלי ויהיה לי קשה להתרחק ממנה. אני מאוד משפחתית וכל הזמן אומרת לאהובים שלי שאני אוהבת אותם, שחלילה לא יקרה מצב שבו אחשוב 'אולי לא אמרתי מספיק'".

שורה תחתונה:

"כשאני רואה את עצמי מהצד אני אומרת: ניצחת. למרות כל מה שהחיים נתנו לך לעבור בדרך, בחרת בצד של החיים, של השמחה, לא בצד של הקורבן המסכן. אני רוצה לחבק את עצמי ואת הילדה הקטנה שבנפש שלי ולהגיד לה 'כל הכבוד לך'".

מה אומרים המומחים?

רקפת אריאלי, דיאטנית קלינית וספורט, שערי צדק ספורט:

"עלייה במשקל בהיריון היא חיונית, ואם מיקי אינה בטוחה לגבי קצב העלייה במשקל ומוטרדת ממנו, מומלץ שתיוועץ עם דיאטנית קלינית שמתמחה בעבודה עם נשים הרות.

"בשלב הזה בהיריון יש כמה דגשים תזונתיים שכדאי לתת עליהם את הדעת, בעיקר צריכה מספקת של ברזל וחומצה פולית, ירקות ופירות בשלל צבעים לשם אספקה נאותה של ויטמינים ומינרלים, יוד, סידן, ויטמין D ואומגה 3 ממקור של דגי ים.

"למיקי מודעות גבוהה לתזונה בריאה. יחד עם זאת היא לא מונעת מעצמה כלום וצורכת גם מזון שאינו מזין בכמויות נמוכות. היא קשובה לגופה ויודעת להפסיק לאכול כשהיא מרגישה שבעה. התפריט שלה עשיר בפחמימות (דגנים, ירקות, פירות, חטיפי גרנולה), ונראה שהוא דל בחלבון (חלב ומוצריו, בשר ומוצריו, דגים) ולכן מומלץ שתשלבם בארוחות צהריים וערב, ולא רק בארוחת הבוקר.

"במהלך החזרות וההצגות, בהתאם לאורך ההפסקות, רצוי לשלב גם שקדים, אגוזים ויוגורטים. מוטב להכין חטיפי גרנולה ביתיים מאשר לצרוך את הקנויים, וכמובן להעדיף פירות טריים ויבשים".

צחי נחום, מנהל מקצועי קבוצת הולמס פלייס:

"אין בעיה עם פעילות אירובית כמו הליכה ממש עד הלידה. ללא ספק העבודה של מיקי זה כושר והרבה כושר. אם לא הייתה בהיריון הייתי אומר שזה לא מספיק, אולם כעת זה בהחלט מספק ונכון שתעבוד לפי יכולתה ותחושותיה.

"מיקי צריכה להיות קשובה לעצמה ולגופה ולשמור על מתינות, לא עבודה אינטנסיבית מדי. בסיום משכב הלידה שנמשך כ־40 יום ובכפוף לאישור הרופא המטפל, מיקי צריכה לחזור בהדרגה לאימוני כושר, המשלבים פעילות אירובית ותרגילי חיזוק. אין בעיה לתרגל חיזוק הבטן ורצפת אגן, ואף מומלץ לחזק את השריר הרחב־בטני העמוק כדי להחזיר את הטונוס שנפגע עם ההיריון (שכן השרירים מתארכים מאוד במהלך תקופה זו).

"מיקי מלאת אנרגיות וחיוניות, היא יכולה להסתפק באימונים עצימים הנמשכים חצי שעה פעמיים בשבוע. להיות בחודש שמיני ולתפקד כמו מיקי זה לא מובן מאליו. כל הכבוד".

ד"ר להבית אקרמן, מומחית לרפואת עור:

"מיקי סובלת שנים מפיגמנטציה (כתמים חומים על המצח), אשר מחמירה בהיריון. לרוב פיגמנטציה כזו נקראת מלזמה (או 'מסכת היריון' בלשון העם). מדובר בבעיה כרונית: מסיבה לא ידועה יש עודף של מלנין בעור (הצבע החום שנמצא בכתמים), וישנם גורמים מסוימים אשר עלולים להחמיר את הפיגמנטציה, כגון היריון, חשיפה לשמש ועוד. טוב מאוד שמיקי מטפלת באופן קבוע בפיגמנטציה בטיפולים משמרים. יש להיזהר מטיפול אגרסיבי מדי, כדי לא ליצור תופעת ריבאונד והחמרה של הכתמים.

"חשיפה לשמש ידועה כגורם שמחמיר את הכתמים, ולכן מיקי צריכה למרוח קרם הגנה באופן סדיר ושוטף גם בחורף. אם הפיגמנטציה מחמירה (במהלך ההיריון) ניתן לטפל בה לאחר הלידה ותום ההנקה בתכשיר הבהרה (יש לפנות לייעוץ לרופא עור בקופת חולים). יש כמה תכשירים המכילים חומרים פעילים (חלקם ניתנים רק עם מרשם רופא). בנוסף אני ממליצה למיקי להשתמש באופן שוטף בקרם לחות לאחר המקלחת, בייחוד בהיריון ובייחוד בחורף הנוכחי, הקר ויבש באופן לא שגרתי.

"אפרופו שמן נבט חיטה: הוא מכיל חלבונים, מינרלים וויטמינים. אף שאין הוכחות חותכות מדעית באשר לסגולותיו הטיפוליות, החומר טוב כטיפול מתחזק לשמירת על לחות העור".

צביה חי אל, מנהלת מעגלים, בית הספר לאימון ולהתפתחות אישית:

"קל מאוד להתבלבל ולחשוב שמיקי זכתה בכל הקופה ושהכל בא לה בקלות. לא פעם אנחנו מסתכלים על אנשים מפורסמים ומצליחים ומודדים את ההצלחה שלהם רק על ידי פרמטרים חיצוניים, כמו נראות, כסף, הופעות, פרסים וכדומה. אבל הצלחה אמיתית היא עסק הרבה יותר מורכב מכל אלה. הצלחה אמיתית היא התחושה שניצחת ושאתה ממשיך לנצח את הקשיים והאתגרים שלך ואת החיים עצמם.

"מיקי היא דוגמה להצלחה כזו. סיפור חייה הטרגי, שבו שזור המוות, הפך לסיפור של חיים, של עשייה ושל תשוקה לכל מה שהם מביאים. איזה כיף שלפעמים אנחנו נחשפים לאנשים שעברו טרגדיה וידעו בעמל רב לעשות ממנה סוכריות. החיים של מיקי מזמנים לה עבודה קשה, זוגיות מאתגרת בתוך מסגרת של עבודה משותפת, לחצים שלא הרבה נשים מסוגלות להם, ועדיין, בסופו של יום היא מודה על הכל. היא מחוברת רוחנית. 'מחוזקת', כלשונה. נתמכת בסובבים אותה כשצריך ומנצחת עוד אתגר, עוד מהמורה.

"ברור שצריך גם לדעת להירגע קצת, וכדאי להוריד הילוך ולצבור קצת כוחות לקראת הלידה, אבל בשורה התחתונה, אני גם רוצה לחבק את הילדה הקטנה שבך, מיקי, ולהגיד לה ולך – ניצחת. כל הכבוד לך. את יכולה להיות גאה בעצמך. יש לך המון על מה.

הכתבה מתפרסמת במוסף "זמנים בריאים" של "ידיעות אחרונות"